1.         שאלת המחקר – האם ראוי להגדיר זילות בית משפט בתור עבירה פלילית, ואם כן מהו היקף האיסור?

2.         מבוא

3.         העבירה – זילות בית משפט – ס' 255 לחוק העונשין – 1977.

4.         הערך החברתי המוגן באמצעות האיסור על זילות בית משפט – ההצדקה להגבלת חופש הביטוי נגד השלטון.

5.         ייחוד האינטרס המוגן בחופש הביטוי נגד הרשת השופטת ומקור הביטוי במדינות שונות.

6.         פסיקה בדין הישראלי.

7.         פסיקה בדין האמריקאי.

8.         הדין הקיים והדין הרצוי.

9.         הצעה לביטול האיסורים המגינים על מעמד השופטים.

10.       סיכום ודעה אישית.

11.       ביבליוגרפיה.

זה זילות בית המשפט – האומר או כותב דבר, או פרסום דברי גידוף כנגד שופט או דיין כדי להחשיד או לבזות את דרכי השפיטה, דינו – שלוש שנות מאסר. יחד עם זאת, קיים סייג לפיו ביקורת כנה כלפי טיב החלטתו של השופט או הדיין בעניין ציבורי – לא תוגדר כעבירה על סעיף זה. לפיכך, יש למצוא את האיזון המתאים בין עיקרון חופש הביטוי והביקורת אל מול עיקרון השמירה על כבודה ומעמדה של המערכת השיפוטית.

"זו בושה לבימ"ש העליון שיושבים בו שני שופטים אשר החליטו לפסול רשימה על סמך 7 קטעי עיתונות, זה לא מוסיף כבוד לבימ"ש העליון ששניים כאלה יושבים בו[1]". "אני רואה בהתנהגות של השופט דורון מעשה אנטישמי – גזעני, כי הנני חובש כיפה ועתור זקן עבות".[2]

האם ביטויים האלו מהווים זילות בית המשפט? האם הם פוגעים בחופש הביטוי? על כך אענה בהמשך.

האיסורים על ביקורת כלפי רשויות השלטון משקפים תפישה משטרית פסולה, שעבר זמנה. בחינה עניינית מעלה שאין הצדקה לאיסורים על ביקורת השלטון במסגרת התפישה השמה במרכז מעייניה את הפרט.

חיזוק למסקנה שאין מקום לאיסור על ביקורת כלפי בתי המשפט ניתן למצוא גם במדינות אחרות. גם שם קיימת מחלוקת בנוגע להצדקתם ולאכיפתם ושהפרתם אינה נתפשת כמעשה חמור, המחייב תגובה משמעותית. לדוגמא – באנגליה, ארה"ב וקנדה אין כל איסור כזה או שהוא אינו נאכף. בארה"ב נעשתה ההגבלה הראשונה עוד בשנת 1831 בעקבות מקרה בו הרשיע שופט פדראלי אדם שמתח ביקורת על פסק הדין שלו וגזר עליו עונש של מאסר.[1]  ובשנת 1941 אישר בית המשפט העליון בארה"ב את הפסיקה משנת 1831. לאור זאת, לדעתי אין מקום לעבירה זו בחוק העונשין משלוש סיבות עיקריות:

1.         קיים חוק איסור לשון הרע שיכול לענות גם על זילות בית המשפט.

2.         ביקורת היא לגיטימית בכל משטר דמוקרטי, כמובן בתנאי שהיא לא חריפה ושומרת על כבוד המוסד.

3.         הזכות לחופש הביטוי – בייחוד לאחר חקיקת חוקי היסוד.

בנוסף, ניתן למצוא חלופות לאו דווקא פליליות בגין עבירה זו, שישפיעו אפילו יותר על הפוגע במוסד בית המשפט. כגון: הטלת עבודות שירות לציבור, שלילת רישיון נהיגה, הטלת קנס גבוה וכו'.

לסיכום – ככל שהדין הפלילי מתרחב הוא מאבד מהכוח המרתיע שלו.

לינק למצגת אקדמית על זילות בימ"ש ב-99 שח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

 Golberg and Levenson – Low Less Jusges, pp. 93-100

בג"ץ  ידידיה בארי עו"ד נ' פרקליטות המדינה ואח', פ"ד מד(1),604 (11.3.90).

רע"פ  סובול דב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 247