‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי ניהול המשברים התקשורתיים וההתמודדות עם התאבדויות של אסירים בבתי סוהר ובבתי מעצר בישראל ?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

שאלת המחקר. 3

מבוא. 3

סוגי משברים.. 5

מאפייניו של ניהול משברים מקצועי 6

ניהול משברי תקשורתי 7

ניהול כושל של משבר מקראי 8

התאבדויות של אסירים בבתי סוהר ובבתי מעצר בישראל –. 9

נתונים.. 9

טיפול השב״ס והמשרד לביטחון הפנים.. 10

אובדנות בקרב עצירים ואסירים.. 10

אובדנות של אסירים בעולם.. 11

חקירות רגישות של מקרי מוות בלתי טבעי בבתי הכלא. 12

פרשת בן זיגייר, פרשת האסיר X שהתאבד בכלא. 15

חייו ומותו של בן זיגייר. 15

פרסום הפרשה בישראל. 17

בעקבות חשיפת הפרשה. 19

התאבדות זוהר ארגוב במעצר. 19

התאבדות מיקי אלבין במעצר. 20

התאבדות דודו טופז במעצר. 21

סיכום.. 23

ביבליוגרפיה. 24

חדשות לבקרים אנו עדים לדיווחים במהדורות החדשות באמצעי התקשורת המגוונים אודות אירועים שליליים המתרחשים בארגונים, חברות ו/או בהקשרים של אישי ציבור מוכרים.

הדבר היחידי המשותף לכל הדיווחים מהסוג הנ"ל היא ההגדרה של הדיווח/אירוע כמשבר תקשורתי.

חקירות רגישות של מקרי מוות בלתי טבעי בבתי הכלא מתנהלות בפיקוחו האישי של ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל.

בחקירות נבדקות שלוש חלופות - התאבדות (האפשרות השכיחה והסבירה ביותר), רשלנות ורצח. החקירות מדווחות גם ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה, למפכ"ל המשטרה ולשר לביטחון הפנים. היחידה לחקירות סוהרים (יח"ס) כפופה ליחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית (יאחב"ל), ובראשה עומד סגן-ניצב יוסי כהן. [1]

רגישותם של מקרי המוות נובעת מהשאלות המתעוררות בכל אחת מהאפשרויות - רצח בידי סוהר או אסיר, ממניע של נקמה או השתקה (הרעלת האסיר יוני אלזם בטרם עדותו בבית המשפט), רשלנות שסיכנה חיים ותופעת האובדנות בבתי הכלא. חמור במיוחד תרחיש של אסיר שנסיבות כליאתו חסויות, למשל מנימוקי ביטחון שקיבלו הכשר של בית המשפט, ומותו בכלא אינו ידוע לציבור.

בתרחיש כזה, אחד מכיווני החקירה אמור לבחון אם למערכת ממלכתית או אחרת, בעלת נגישות לאגפים ולתאים שמורים ביותר בכלא, היה עניין בהשתקת האסיר, ואם אכן כך - האם בוצע רצח שהוסווה כהתאבדות. מותו של אסיר שהוחזק בהשגחה מיוחדת מעורר גם ספק אם ביכולתו של שב"ס למנוע התאבדות, או מוות אלים אחר, מאסירים הנמצאים במרכז התודעה הציבורית, כמו יגאל עמיר.

עבודה זו עסקה בשאלה כיצד בא לידי ביטוי ניהול המשברים התקשורתיים וההתמודדות עם התאבדויות של אסירים בבתי סוהר ובבתי מעצר בישראל ?

הפרשה של בן זיגייר הביאה לשיא משברים מסג זה. הוא ,כאמור, היה סוכן "המוסד", אזרח אוסטרלי-ישראלי, שנעצר בשנת 2010 בחשד לעבירות ביטחון, וב-15 בדצמבר 2010 התאבד בכלא. בישראל הוצא צו איסור פרסום על מידע זה, אך ב-12 בפברואר 2013 פורסמה הפרשה ברשת טלוויזיה אוסטרלית. "המוסד" לא נערך לשידור זה, אף שידע על התוכנית לפרסמו. פרסומים בישראל על התחקיר ששודר באוסטרליה צונזרו מיד, מכוח צו איסור הפרסום, אך צעד זה רק הגביר את העניין בפרשה בישראל ובעולם, והביא לפריצת איסור הפרסום על ידי חברי כנסת ואתרי אינטרנט. כעבור יממה הוסר חלקית צו איסור הפרסום, וניתן אישור רשמי לקיומו של העציר, אך הנזק בניהול הלקוי של המשבר נגרם. הפרשן עמיר רפפורט כתב על כך: "הסכר נפרץ בסופו של דבר בשיטפון אדיר שרק הועצם על ידי ההתנהלות הישראלית התקשורתית האנאכרוניסטית. את הנזק האמיתי לביטחון המדינה עקב הפרסומים רק תמיר פרדו ואנשיו יכולים להעריך. לפי התנהלותם, אפשר להעריך כי הוא אינו קטן." הפרשן יוסי מלמן ציין: "אם ההודעה שיצאה אמש הייתה מתפרסמת בזמן המעצר, הסיפור היה גווע כבר לפני שנתיים, ולא היה זוכה להד התקשורתי שקיבל ברמה הבינלאומית והמקומית, אך ההתעקשות למנוע מכלי התקשורת בישראל אפילו למחזר ידיעות שפורסמו כבר ברחבי העולם. זו גישה אנרכוניסטית, שמעידה שמי שקיבל את ההחלטה חי במאה הקודמת ומתקשה להבין כיצד פועלת תקשורת ההמונים ובמיוחד המדיום החדש - פייסבוק, טוויטר, אתרי אינטרנט ובלוגרים - בעשור השני של המאה ה-21."‏

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

נעמה תלם, ״לא לוותר על אף אחד״ ביטאון שב״ס

Alan B. Bernstein and Cindy Rakowitz (2012). Emergency Public Relations: Crisis Management