‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי ניתוח משווה של שירי אבידן?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא. 3

תולדות חייו 3

ברזים ערופי שפתיים ספר השירה הראשון של דוד אבידן 3

דוד אבידן הרחובות ממריאים לאט. 6

שיר ההתקדשות של אבידן "הרחובות ממריאים לאט". 8

רב אמן מגלומן 13

גם אצל אלתרמן מופיעים דקדנס ועיר מתמוטטת, העיר כמסמן רב משמעות לציוויליזציה כולה:. 15

השיר "בעיות אישיות" / דוד אבידן 22

ניתוח השיר. 23

הדובר בשיר "בעיות אישיות" של דוד אבידן ממען את דבריו אל אהובתו. 24

אמצעים אמנותיים.. 26

מֶיטוֹנימיה – החלפת מושג אחד במושג שני קרוב להגברת הרושם ולעורר את מחשבתו ודמיונו של הקורא. 26

פטירתו 27

הנצחה. 27

ספרים.. 27

ספרי שירה בעברית. 28

מדריכים.. 29

באנגלית. 29

בערבית. 29

תרגומים.. 29

סרטים.. 29

ספרי ילדים.. 29

ביבליוגרפיה. 31

ברזים ערופי שפתיים הוא ספר השירה הראשון של דוד אבידן, שיצא לראשונה לאור בשנת 1954, בהיותו בן עשרים בלבד, בהוצאת "ארד".

הספר הציג לראשונה את סגנונו המהפכני והמרדני של אבידן בשירה, השונה מזה של המשוררים המקובלים באותה תקופה נתן אלתרמן, אברהם שלונסקיואחרים.[1]

שיר ההתקדשות של אבידן "הרחובות ממריאים לאט".

שיר ההתקדשות של אבידן למשורר הוא "הרחובות ממריאים לאט". זה השיר הפותח את קובץ שיריו הראשון, "ברזים ערופי שפתיים" , שאיתו נכנס לרפובליקה הספרותית העברית. אבידן אינו הראשון שביקש להדהים בשיריו, להדהים במילים, לכשף ולהפנט את הקוראים. גם העמדה הנפשית והציבורית של הנבחר, הגאון הבודד שהקדים את זמנו, אינה חדשה; אפשר להרחיק איתה עד לראשית הרומנטיקה, לפני למעלה ממאתיים שנה.

כך יוצא, אפוא, שבשיר ההתקדשות שלו מציב דוד אבידן את המופת הנבואי שלו: דניאל איש חמודות. אבידן תמיד הילך בגדולות. פרופ' גבריאל מוקד סיפר שאבידן נהג לכנות עצמו "רב אמן מגלומן". אבידן עצמו סיפר: "ביום שבו נולדתי, אמי ראתה הילה גדולה. מאז אמי חיה בהרגשה שהיא לא ילדה אנוש רגיל; שהיא ילדה משיח".[1]

 המשורר על פי אבידן הוא היחיד היודע לקרוא את הכתובת הרשומה על הקירות שנפלו. כזכור, הקירות הבינו מה שהאזרחים החכמים לא הבינו. הם נפלו משום שהאזרחים ביקשו רק להקים את הקירות ולא התייחסו אל שורש הריקבון שבעירם. יתרה מזו, מי שרושם את הכתובת על הקיר הוא המשורר עצמו! שהרי ידיו שלו שרות מן הקיר. הוא מסמן באמצעות שירתו את קיצה של העיר הרקובה.

 מה קרה למשורר בזמן ההתגלות, שעה שזן את עיניו במה שלא ראה איש לפניו? עיניו פרחו "כְּמוֹ פְּנִינִים שֶׁל זְכוּכִית עַל צַוָּאר הַבָּרָק". שוב ברק כמסמן של התגלות אלוהית, כמו בשיר הפתיחה של אלתרמן ("יעברו הברקים מעליךָ"). שלא כאלתרמן, אצל אבידן האנלוגיה בין המשורר לבין הברק ברורה. זה אותו ברק שבראשית השיר מפחם את העיר. האם מקור הברק נמצא בעיני המשורר השורפות את העיר ("כל מקום שנותנין עיניהן – מיד נשרף"; שבת לג, ב) ומביאות לכיליונה? [2]

השיר "בעיות אישיות" / דוד אבידן

הדובר בשיר "בעיות אישיות" של דוד אבידן ממען את דבריו אל אהובתו. [1]

השיר פותח במילה "כִּי". זוהי מילת סיבה. בקריאת כל השיר מנסה הדובר להסביר את גורלה של אהבתם.

בשורות 1-6 מופיעה המילה "אָהַבְתִּי" 5 פעמים. בהתחלה מצהיר הדובר שמרוב שאהב את הנמענת לא יכול היה לומר לה שהוא אוהב אותה. כלומר האהבה שלו כלפיה עצומה כל כך, דבר המודגש על ידי החזרה על המשפט "מֵרֹב שֶאָהַבְתִּי אוֹתָךְ", עד כי אי אפשר לבטאה במילים.

בהמשך נאמר שאותה אהבה עצמה מניעה את הדובר לתגובה הפוכה. כעת הוא יכול לומר לאהובתו שהוא אוהב אותה. מה קרה? "עַד שֶׁבָּאוּ יָמִים אֲחֵרִים"– אולי הימים האחרים מבטאים שלב אחר בזוגיות, שלב בו בני הזוג מרגישים נוח יותר זה במחיצתו של זו והם כבר יכולים לשוחח זה עם זו על הרגשות האישיים ביותר. הדובר מנסה לשכנע את אהובתו בסיבה לשינוי כאילו מצטדק בפניה שלא חל שינוי באהבתו כלפיה- "מִשׁוּם שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתָךְ".

שורה 7 מתחילה בתיאור של יופי ופסטורליה- "הָעֵצִים לִבְלְבוּ בְּיָרֹק" , תיאור רומנטי שכיח בשירי האהבה, אך ההמשך חורג מהתחום הרומנטי- "וְהַשֶׁמֶשׁ הָלְכָה וְהִשְׁחִירָה". השמש, שהיא סמל לאור, לשמחה וליופיה של האהובה משחירה, כמו בשעת שקיעה. אולי יש כאן ביטוי דרמטי לסופה של האהבה, כמו סופו של יום. הדובר מצהיר שגם בשיאה של האהבה- לבלוב העצים, משהו איים על האהבה. אולי השחרת השמש היא ביטוי לעוצמת האהבה, ביטוי לרגשות הסוערים של הדובר עצמו או לקושי לתת לאהבה ביטוי הולם מפני ש"כְּכֹל שֶאָהַבְתִּי אוֹתָךְ הִיא הִשְׁחִירָה יוֹתֵר".[2]

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

 גבריאל מוקד, ‏ארבעה משוררים דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, סדרתאוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון ההוצאה לאור

הופר חגי, הפסימיזם הפואטי מיפוי ראשוני של יצירת דוד אבידן, הוצאת הופר/ בית עלים, ירושלים

ד"ר דרור פימנטל, מתנת המקום: מהלדרלין עד אבידן, היחידה להיסטוריה ותאוריה, בצלאל // גיליון מספר 10 ימין, שמאל ורוח הקודש