‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי התופעה של נשים אנאלפביתיות שהחלו ללמוד בגיל מבוגר ?

 תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

שאלת המחקר. 3

מבוא. 3

השלכות האנלפבתיות והשפעות תרבותיות. 3

שכיחות האנאלפביתיות בעולם.. 4

אנלפאבתיות וידיעת קרוא וכתוב בעולם.. 4

בערות. 5

רמת השכלה ואנאלפביתיות באוכלוסייה. 7

מהם ההבדלים הקיימים ברמות ההשכלה בין נשים וגברים? ואיפה ישראל עומדת ביחס לשאר העולם ברמת ההשכלה שלה?  7

ביבליוגרפיה  23

נתונים עולמיים מגלים שכ-20% מאוכלוסיית העולם אינה יודעת קרוא וכתוב, שני שלישים ממנה נשים. בישראל נוהגים להתייחס לאנאלפביתיות כאל בעיה שאינה מתקיימת עוד ואכן, ישראל דורגה בדו"ח האו"ם במקום ה-23 מבין 177 מדינות שבהן נבדקה האנאלפביתיות (UNDP, 2006). עם זאת, בעבור האנאלפביתים/ות הבעיה שרירה וקיימת והמדינה אחראית למיגורה הסופי. גם בישראל עדיין יש אנשים שלא זכו להשכלה: 3% מאוכלוסיית הנשים והגברים בישראל מעל גיל 15 אינם בעלי השכלה, 1.6% מאוכלוסיות הנשים והגברים בישראל הם/הן בעלי/ות שנה עד 4 שנות לימוד, וכ-9% הם/הן בעלי/ות 5 עד 8 שנות לימוד. אחוז הנשים בעלות אפס שנות לימוד (3.4%) גבוה יחסית לאחוז הגברים (1.2%)

בחינת קבוצת הנשים חסרות ההשכלה (עד 4 שנות לימוד) מעלה, שבקבוצה זו קיים ייצוג יתר של נשים ערביות. בחינת נשים בנות 15 ומעלה מגלה, ש-8.7% מהנשים הערביות לא למדו ולו שנה אחת, ו-3.6% למדו שנה עד 4 שנים. אצל הנשים היהודיות המספרים נמוכים בהרבה ועומדים על 2.4% ו-0.8% בהתאמה (למ"ס, שנתון 2011, לוח 8.62). בקרב הנשים הבדואיות המצב חמור הרבה יותר, יותר ממחציתן אינן יודעות קרוא וכתוב וכחמישית מהן כלל אינן מבקרות בבתי הספר. מיגור האנאלפביתיות הוא משימה שאינה ממוקמת גבוה בסדרי העדיפויות של המדינה, כנראה משום שהיא זניחה בממדיה. עם זאת, ראוי להדגיש כי הזכות לחינוך מעוגנת בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, והיא מחובותיה של המדינה כלפי אזרחיה ואזרחיותיה. מיגור תופעת האנאלפביתיות יאפשר לנשים אלו להשתלב בחברה ובשוק העבודה ולהתקדם וכן יאפשר להגביר את מודעותן לזכויותיהן . [1]

על פי נתונים סטטיסטיים שפירסם ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם כ- 20% מהבוגרים ,(UNESCO) בעולם אינם יודעים קרוא וכתוב. שני שלישים מתוכם הן נשים. מעבר לכך, כ- 113 מיליון ילדים בעולם אינם פוקדים את בתי הספר ועל כן נשללת מהם הגישה לחינוך בסיסי ולאוריינות. האו"ם פועל זה שנים בניסיון למגר את תופעת האנאלפביתיות בעולם. מאמצים אלה הגיעו לשיאם בהצהרת הכוונות שנעלה את הפורום העולמי לחינוך, שהתכנס בדקאר בירת סנגל בשנת 2000. המדינות שהשתתפו בפורום דקאר התחייבו להוריד את שיעורי האנאלפביתיות בעולם במחצית עד לשנת 2015 . לפי ההערכות שהושמעו אז, אם הצהרת הכוונות שנחתמה בדקאר לא תישא פירות כלשהם ושיעורי האנאלפביתיות לא יירדו כמתחייב ממנה, ייוותרו 15% מכלל הבוגרים בעולם אנאלפביתים. העשור "אוריינות כחופש" הושק כדי לממש את הצהרת הכוונות של פורום דקאר. [2]

רמת האנאלפביתיות הלאומית הממוצעת בישראל, 4.6%, נחשבת נמוכה יחסית.בדו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם לשנת 2004 דורגה ישראל במקום ה- 22 מתוך 177 מדינות שבהן נבדקה רמת האנאלפביתיות. אולם מבט מעמיק יותר על תופעת האנאלפביתיות בישראל, הנשען על ניתוח מגדרי ואתני, מעלה כי בקבוצות אוכלוסייה מסוימות אחוזי האנאלפביתיות גבוהים יותר מהממוצע הלאומי. קבוצה שבה רמת האנאלפביתיות גבוהה במיוחד היא הנשים הערביות. בשנת 2003, 14.7% מהנשים הערביות נחשבו אנאלפביתיות, לעומת 4.5% מהנשים היהודיות, 6.2% ,מהגברים הערבים ו- 2.6% בלבד מהגברים היהודים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

עמוס פונקנשטיין ועדין שטיינזלץ "הסוציולוגיה של הבערות", ספריית אוניברסיטה משודרת. עריכה: רחל שיחור; תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת

Easton, P. . "History and spread of literacy", Excerpted from Sustaining Literacy in Africa: Developing a Literate Environment, Paris: UNESCO Press pp. 46-56.

DK Publishing . Compact Atlas of the World. Penguin. p. 138.

Ministry of Information of Eritrea. "Adult Education Program gaining momentum: Ministry". Shabait.