‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי תהליך קבלת ההחלטות של הפצצת הכור העירקי, מבצע אופרה?

תוכן עניינים

מבוא    

שאלת המחקר   

קבלת החלטות- הגישה המוסדית             

הביקורת על הגישה המוסדית     

הגישה המוסדית החדשה             

המוסד הנחקר במקרה הבוחן של הפצצת הכור העירקי: ממשלת ישראל והעומד בראשה, אז, מנחם בגין    

דוקטרינת בגין וניתוח גישה מוסדית של התקיפה בעירק   

קבלת ההחלטה בענין תקיפת הכור העירקי           

ומן הפרט אל הכלל: קבלת החלטות         

החלטות            

קבלת החלטות בקבוצה 

הגישה המוסדית:           

תהליך קבלת החלטות    

מחקר קבלת החלטות    

כשלים בקבלת החלטות 

שיפור תהליכי קבלת החלטות     

אפקט דאנינג-קרוגר       

ניתוח קבלת ההחלטה של בגין בהפצצת הכור כראש המוסד המבצע לפי הגישה המוסדית       

הכנות לפעולה   

התקיפה של הכור           

תגובות ותוצאות            

בעיראק

בישראל

רקע יחסי החוץ של ישראל           

מדינות ערביות ומוסלמיות          

החל משנות התשעים      

יחס העולם למדיניות החוץ של ישראל בתקיפת הכור ברחבי העולם  

הטייסים המשתתפים     

הכור העיראקי ומבצע תמוז – רקע           

מיתוס ראשון: תקיפה צבאית פתרה את בעיית הגרעין העיראקי             

מיתוס שני: בגין ראה את המצב לאשורו כשהורה להשמיד את הכור העיראקי  

מיתוס שלישי: פרס התנגד להפצצת הכור העיראקי            

מיתוס רביעי: לתקיפה הצבאית לא היה מחיר      

ביבליוגרפיה      

מבצע אופרה הוא מבצע הפצצת הכור הגרעיני העיראקי תמוז אוסיראק ב-7 ביוני 1981 על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי. התקיפה בוצעה על ידי מטוסי F-16  שהמריאו מבסיס חיל-האוויר "עציון" וטסו 1,100 ק"מ מעל ערב הסעודית.

את המחיר המוחשי ביותר לתקיפת הכור אנו סופגים כיום. איראן הפיקה היטב את הלקחים מהמקרה, ותוכניתה הגרעינית עוצבה במיוחד כדי להקשות על תקיפה דומה של חיל האויר ולמנוע את הצלחתה: אתרי הגרעין פוזרו, הוחבאו ובוצרו מתחת לאדמה. עם זאת, ניתן לטעון שבכך טמון גם יתרון לישראל, שכן מאמץ כזה דורש יותר משאבים וזמן (כלומר יוצר דיחוי בעצמו), ומאפשר לישראל בהתאם את הזמן הדרוש הן להתכונן צבאית לאתגר גדול יותר והן לסכל את התוכנית באמצעות דיפלומטיה .

אלא שזה מוביל אותי למחיר העיקרי של תקיפה כזו – יצירת תחושה מזויפת של בטחון . במקרה העיראקי, בגין עצמו סבר שתקיפת הכור תעכב את עיראק בחמש שנים בלבד (!) והמחקרים טוענים שהדחייה שהושגה היתה בסה"כ של 8+ שנים. יתרה מזו, נוכחנו שהתקיפה רק התניעה תוכנית גרעינית חדשה וחשאית שהוסוותה ע"י השארת ההריסות של הכור על חורבותיהן. במקרה האיראני הפוטנציאלי, קירשנבאום סבור שתקיפה (אם תצליח) תגרום לדחייה קצרה אף יותר, מאחר ואיראן כבר השיגה את הידע והטכנולוגיה . כשהדחיות שאנו מצפים להשיג באמצעות מבצעים צבאיים כ"כ מזעריות, ולאור הסיכונים העצומים שכרוכים במבצעים ממין זה, מתבקשת השאלה מה אנו בעצם מצפים לעשות עם הזמן שהרווחנו? אילו יכולנו לשאול זאת את בגין, כנראה שהיה משיב: מתכוננים למבצעים הבאים. הפצצת כורים גרעינים של מדינות אויב זכתה לכינוי דוקטרינת בגין, ותפיסת עולמו של בגין, כאמור, לא יכלה לשאת יכולת גרעינית של מדינת אויב, כי האמין בכל מאודו שיכולת זו תממש בוודאות שואה נוספת, מכיון שאי אפשר להשיג בטחון באמצעות מאזן אימה. לפי דוקטרינה זו, פצצה גרעינית בידי מדינת אויב איננה רק מסוכנת, אלא אפוקליפטית ממש .

אולם דוקטרינת בגין, שהנחות היסוד שלה נתמכות ע"י רוב גדול של הציבור ושנתניהו טורח בשנים האחרונות לקדם תוך טיפוח חרדות הציבור (כהרגלו), איננה מסוגלת להתמודד עם הסתירות הפנימיות שבה. קודם כל, היא מתעלמת מכך שבשביל להשמידנו, איראן לא באמת צריכה נשק גרעיני מאחר וכל שטחה של ישראל מצוי בטווח של עשרות-אלפי טילי קרקע-קרקע חמושים בנשק ביולוגי וכימי. אך מעבר לכך, הדוקטרינה מציבה את ישראל מצד אחד כתמיד נתונה בסכנת השמדה, ומהצד השני, כתמיד מסוגלת למנוע במבצעים צבאיים את השמדתה ולהחריב את תוכניות הגרעין במדינות אויב לפני הבשלתן. תמיד נפציץ את הכורים, זה עבד בעיראק (אם כי כבר ראינו שלא), זה עבד בסוריה (בפרספקטיבה של חמש שנים), זה בוודאי יעבוד גם באיראן. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-30 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

סגיר ד', דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל. הוצאת כרמל, ירושלים (2023)

פרופ'  כהנמן דניאל, סאנסטיין קאס, סיבוני אוליביה, קבלת החלטות : רעש. הוצאת מטר (2022)

חיים אסא יוסף אגסי, על המלחמה, הוצאת משכל (2020)

ביגר גדעון פריד יורם, התכנון הצבאי של המדינה. הוצאת רסלינג, תל אביב (2022)

Daniel Kahneman, Amos Tversky  Choice, Values, Frames. The Cambridge University Press.