‏290.00 ₪

עבודת הגמר (תזה MA) הוגשה פעם אחת בלבד בחודש נובמבר שנת הלימודים הקודמת באוניברסיטת בר-אילן, אצל ד"ר רוזנברג-פרידמן.

העבודה האקדמית לא נמכרה מעולם במאגר. היו אתם הראשונים לרכוש עבודה אקדמית זו! (וגם האחרונים אם תרכשו בנוסף גם בלעדיות). 

ציון:  טוב מאוד

תוכן עניינים

מבוא   

 מאפייני החברה היישובית  

נשים ולאומיות  

שכול  הנצחה  

מטרות המחקר  

שיטות המחקר,

מקורות ובעיות מתודולוגיות  

מבנה העבודה

פרק ראשון השיח המגדרי של השכול בתש"ח 'שפת לאום' ו'שפת אם'   

המרחב הפרטי והמרחב הציבורי  'שפת אם' ו'שפת לאום'  

פרק שני ההיבטים המרכזיים של שיח השכול בספרי הזיכרון על הנופלים בתש"ח   

רקע תיאורטי  

דיון בהיבטים המרכזיים של שיח השכול

ההיבטים המרכזיים של שיח השכול בספרי הזיכרון על הנופלות בתש"ח   

נשים במלחמת השחרור  

פרופיל הנופלות  

דיון בהיבטים המרכזיים של שיח השכול  

סיכום

תקציר באנגלית

מחקר זה עוסק במאפיינים שונים של החברה כפי שאלה מתבטאים בספרי הזיכרון על הנופלים במלחמה. מטרת המחקר היא לבחון את ההבדלים בין גברים ונשים ביחס לשכול , ומתוך כך לעמוד על מאפייני החברה ועל תפיסות מגדריות שרווחו בתקופה זו. כמו כן, מחקר זה בוחן את דמותן של נשות תש"ח- האימהות השכולות מחד גיסא והנופלות מאידך גיסא, ומתוך כך מבקש לעמוד על זהותן הנשית, תפקידיהן בחברה והתפיסות המגדריות שבהן אחזו. בשנים שטרם הקמת המדינה ובשנותיה הראשונות, שלטה בחברה הארצישראלית אידיאולוגיה לאומית, שהעמידה במרכזה את חזון שיבת העם היהודי לארצו, הקמת מדינה יהודית ויצירת חברה חדשה ו'אדם חדש', שהוא היפוכו של היהודי הגלותי, 'הנשי'; מזוהה עם נעורים והתחדשות; חילוני; בעל גוף בריא ונפש חסונה; עוסק בעבודה יצרנית; דובר עברית ונאמן לעמו, למולדתו ולשפתו. בנוסף, התפיסה שרווחה בשנים אלו דגלה בהכפפת הפרט למען הלאום ובהקרבה עצמית למען הגשמת חזון הציונות. קורבנות המלחמה, שהיו הדגם של העברי החדש, נתפסו, על כן, כמחיר הכרחי שעל האומה לשלם, למען תקומת הלאום. גם ל'משפחת השכול', יועד תפקיד לאומי, הם נתבעו להשלים עם נפילת הבן, לקבל ללא עוררין את העובדה שמותו היה הכרחי ולהיות 'חזקים', על מנת לא לשבור את רוחו של העם ועל מנת לעודד את חבריו של הבן ההרוג ללכת בדרכיו. ספרות ההנצחה הינה המאפיין הבולט ביותר של תרבות הזיכרון הישראלית, החל מתקופת העלייה השנייה ועד ימינו. מטרת ספרי ההנצחה איננה רק להנציח את העבר ולסייע בהתמודדות עם האובדן אלא גם לחנך ולעצב את הדורות הבאים להקרבה, לחלוציות, לערכי הציונות, למחויבות להמשך קיומה של האומה ולאחיזה באדמה אשר בעבורה הקריבו הנופלים את חייהם, בעיקר על רקע תפוגת האידיאלים בשנים שלאחר מלחמת השחרור. חלק גדול מהנופלים במלחמת השחרור הונצחו בספרי הזיכרון הממלכתיים ובמאות ספרי זיכרון פרטיים. משום כך, יש בספרי הזיכרון להעיד על תפיסות חברתיות, לאומיות ומגדריות שרווחו בקרב בני משפחתם וחבריהם של הנופלים. עיון בספרי הזיכרון העלה עשרים ושניים היבטים מרכזיים של שיח השכול, מהם נראה כי בהיבטים הלאומיים אין כמעט הבדלים בין כתיבת גברים לכתיבת נשים, ככל הנראה בשל האידיאולוגיה הלאומית הרווחת. עוד עולה כי כתיבתם של נשים תהיה קרובה יותר בסגנונה ובתכניה לכתיבתם של גברים בעלי רקע תרבותי דומה, מאשר לכתיבתן של נשים בעלות רקע ב תרבותי שונה, שכן, האישה והגבר, גם יחד, הם חלק מהתרבות בה הם חיים והם משקפים ביצירתם את הערכים שהתגבשו בסביבתם התרבותית. משום כך, לכתיבתם של חברי משפחת השכול מאפיינים דומים. בשנים האחרונות הביאה ההכרה במרכזיותו של המגדר בלאומיות של חברות שונות, ברחבי העולם, את המחקר להתמקד בקשרי הגומלין שבין מגדר ללאום. השיח הלאומי הדגיש את תפקידה של האישה במפעל הלאומי ואף קבע אותה כסמל לאומי, המבטיח את המשך קיומו של הלאום ומסמל את כבודו. בהתאם לתפיסה זו הוגבלה האישה לסביבה הפרטית והאימהות הייתה לייעוד המרכזי שלה, אך לא רק בהיבט הביולוגי, אלא גם בהיבט התרבותי והפוליטי, בהיותה סוכן החברות )סוציאליזציה( המרכזי של ילדיה. אולם, נראה כי האימהות הפרטית שהוגדרה כיעד לאומי, הומרה, עם בגרותו של הילד לאימהות לאומית. כלומר, האם נתבעה להמיר את אימהותה לילדה ה'פרטי' במעין 'אימהות' ללאום בכללותו, להקריב את בנה למען הלאום ולהסתפק באושר הנובע מהגשמת המטרות הלאומיות. נראה, כי היעד הלאומי הוא זה שהכתיב את סוג האימהות הרצוי, הווה אומר, אימהות פרטית או אימהות לאומית, בכל אחד משלבי החיים של הילד מחד גיסא, ושל האומה מאידך גיסא. המקורות לעבודה זו כוללים דברי זיכרון שכתבו בני משפחה וחברים, ושנדפסו בספרי הזיכרון. בפרק העוסק בהבדלי הכתיבה בין גברים ונשים בדברי הזיכרון על גברים שנפלו במערכה, נעשה שימוש, על פי רוב, בטקסטים שנכתבו על ידי הורים שכולים. בפרק העוסק בנשים שנפלו במלחמת השחרור נסקרו בעיקר דברי זיכרון שנכתבו על ידי חברים, אחים ואף בנים, של הנופלות, זאת בשל מיעוט טקסטים שנכתבו בידי הורים שכולים. בעבודה זו ארבעה פרקים. בפרק המבוא הוצגו נושא המחקר ומטרותיו, כפי שפורט לעיל, וכן רקע תיאורטי על מאפייני החברה היישובית בתקופה הנדונה, על נשים ולאומיות, על שכול ועל הנצחה. הפרק השני, עוסק ביחסי הגומלין שבין 'שפת הלאום', המייצגת את הלאום ובין 'שפת האם', המייצגת את הפרט ואיננה מהווה סוכן של הלאום. המסקנה היא ש'שפת האם' נתפסה כשפה ראויה בשיח הלאומי, ומשום כך, אפשרה לנשים, שהודרו על פי רוב מן הזירה הציבורית, להשמיע את קולן הנשי במרחב הציבורי ואף אפשרה לאבות שכולים לבטא את כאבם האישי – הפרטי. מסקנה זו הביאה לבחינת היבטים מרכזיים של שיח השכול, המוצגים בפרק השלישי. פרק זה עוסק בהיבטים שונים העולים מניתוח דברי הזיכרון שנכתבו על ידי הורים שכולים, על בניהם שנפלו במלחמה. בפרק זה נותחו דברי אבות ואימהות שכולים והוצגו זה מול זה, על מנת לבחון האם קיימים הבדלים בין המינים בכתיבתם על בניהם וכן במטרה לעמוד על דמותה של ג החברה הארצישראלית ועל התפיסות המגדריות שרווחו בה. אחת המסקנות העולות מפרק זה היא, שלהורים שכולים, גברים ונשים, כאחד, תכנים, מבנה וסגנון כתיבה דומים, על פי רוב. הפרק הרביעי עוסק בדברי זיכרון שנכתבו על נשים שנפלו במלחמה, תוך השוואה לדברים שנכתבו על גברים שנפלו. אחת ממסקנות הפרק היא שהנופלות בתש"ח העדיפו לעסוק בתפקידים נשיים מסורתיים, או מצאו בהם חשיבות, ואילו עיסוק בתפקידים שנחשבו גבריים נעשה רק משום שאלה נתפסו בעיניהן כהכרחיים למטרה הלאומית. עוד נראה, כי החברה בכללה בתש"ח וכן נופלות תש"ח, החזיקו בתפיסות מגדריות מסורתיות באשר לתפקידיה ומטרותיה של האישה, ואם נעשה בהם שינוי, הרי הייתה זו הוראת שעה בלבד ולא היה בהם לבשר על שינוי עתידי וקבוע. בפרק הסיום נקשרו הקצוות השונים והוצגו חלק מהתמורות שחלו בחברה הישראלית בשישים השנים שחלפו ממלחמת השחרור ובהן: המעבר מחברה פוליטית לחברה אזרחית; ירידת כוחו של הקולקטיב וצמצום התערבות המדינה בחיי הפרט; אינדיווידואליזם וריבוי דעות. בתוך שינוי ערכים זה החלו להישמע קולות המערערים על האתוס הציוני, ותומכים בערכים של עצמאות והישגיות אישית. לסיום הוצגו שאלות שונות שיש לתת עליהן את הדעת בעתיד, כגון: האם ובאיזו מידה משתקפים התמורות באופייה ובערכיה של החברה הישראלית, בספרי הזיכרון על הנופלים בארבעת העשורים האחרונים? ובאיזו מידה הערעור על האתוסים הצבאיים מהווה מחאה מגדרית, מצד הנשים? כמו כן, ראוי לבחון את שאלת חוסנה של החברה הישראלית בעיתות משבר ואת השפעתם של ההורים השכולים על תוצאות קונפליקטים צבאיים ודיפלומטיים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

י. כספי- יבין, מרכיבים בהסתגלויות ארוכות טווח של הורים לשכול מלחמה, עבודת מוסמך, אוניברסיטת חיפה

ש. גפן- קושילביץ ואחרים , זעם ופיוס: התנהגות פוליטית של הורים שכולים- בין כעס למחילה: דו"ח מחקר, תל אביב

S. H Katz, 'Adam and Adama, Ird and Ard': En-gendering Political Conflict and Identity in Early Jewish and Palestinian Nationalism, in: D. Kandiyoti (ed.), Gendering the Middle East: Emerging Perspective, London & New York