‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי גרסאות של במאים שונים לאותו מחזה תאטרון ?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא. 4

המחזאית: ענת גוב ז"ל-ביוגרפיה אישית ומקצועית. 5

סקירת שתים ממחזותיה של ענת גוב. 6

ההצגה-"ליזיסטרטה". 6

עקר בית. 7

רקע על המחזה הנחקר: "חברות הכי טובות ". 10

הרקע ההיסטורי להתרחשות היצירה "חברות הכי טובות" ראשיתה של מדינת ישראל. 10

ייצוג גוף האשה בתרבות. 13

הפקות שונות של המחזה "חברות הכי טובות". 13

ורסיות של במאים שונים בתאטרון 14

הטקסט- המחזה הכתוב מול ההצגה המבוימת על הורסיות השונות. 15

חקר הנושא. 15

הבמאית עדנה מזי"א. 17

ספרים ומחזות שיצאו בדפוס. 18

מחזות נוספים שכתבה. 18

תסריטים.. 18

מחזות שביימה. 18

חיים פרטיים.. 19

הבמאי גלעד קמחי 19

הגרסא של הבמאית מזי"א  ל"חברות הכי טובות". 20

הגרסא של הבמאי גלעד קמחי ל"חברות הכי טובות". 21

עומק וקלות. 23

האהבה של הבמאי גלעד קמחי לתנועה וצבע, מצליחה לתת כבוד לירושה של ענת גוב. 26

תצפית על ההצגה של קמחי ומאחורי הקלעים שלה. 28

השוואה: גרסת הבימאית עדנה מזי"א לעומת גירסת הבמאי גלעד קמחי 34

מחשבות בתהליך העבודה. 37

הגוף בהצגה החברות הכי טובות. 38

מערכת היחסים בין הדמויות במחזה – הדיאלוג בין הקונקטי לוירטואלי 39

סיכום.. 42

ביביליוגרפיה. 45

עבודה זו תעסוק בניתוח והשוואה בין שתי הצגות של במאים שונים לפי אותו מחזה. המחזה הנבחר הוא

ההצגה "חברות הכי טובות"/ ענת גוב. תושווה גרסת הבימאית עדנה מזי”א לעומת גירסת הבמאי גלעד קמחי.

עבודה זו מציגה ניתוח של המחזה "חברות הכי טובות" מחזה שנכתב על ידי ענת גוב ז"ל.

ענת גוב כמחזאית כתבה מספר מחזות העוסקות בתגיות נשים, משפחה ומיתולוגיה.

"חברות הכי טובות " מחזה המציג שלוש חברות טובות אשר גדלו ובגרו יחד, על רקע ראשית המדינה. בשלב מסוים הן נפרדות, כל אחת לדרכה. החברות בגרו והפכו לנשים עצמאיות, מכובדות ומצליחות. לאישה החד הורית, לאישה הקרייריסטית ולאישה הבודדה בשלב מסוים הן נפגשות כיוון שלא טוב להן בחייהן, למרות מה שהן אולי מקרינות כלפי חוץ, הכמיהה היא חזרה לימי התיכון, כמיהה לחזור ולהיות צעירות, יפות ו"שטוטניקיות", בלי הרבה נשיאת אחריות ובלי הרבה בעיות, שגם אם הן צצות הן פותרות אותן יחדיו. הן כמהות לחזור אחורה לתקופה אחרת, הצעירה. זאת מכיוון שהן לא מסוגלות לבדן, אלא הן זקוקות לתמיכה והכוונה, ולכן הן מנסות ליישם חזרה את החבורה שהן ייסדו בצעירותן. גם מהלך זה יכול להיקרא כדבר טוב - ליצור אחדות נשית חזקה, אך היא מתגלה, לפחות בינתיים, כילדותית, לא בוגרת ולא אחראית, אלא שוב חוזרת החבורה הנשית להיות ילדותית.

באמצעות המחזה מציגה העבודה את ההתפתחות ההיסטורית, תרבותית וחברתית של שיח הנשים מהעת העתיקה ועד לימינו. ישנן אמירות פמיניסטיות חדות אך לא ניתן להגדיר לדעתי ההצגה כפמיניסטית!

המחזה "חברות הכי טובות" הוצג בתיאטרון הקאמרי והופק למיני סדרה ברשות השנייה לכבלים ולרדיו ובערוץ HOT 3 בכבלים.

המחזה נותן פסק זמן תרבותי של התנתקות מעומסי היום יום אל פסק זמן תרבותי של קומדיה, צחוק והומור.

פיצול הדמויות על הבמה בהצגה החברות הכי טובות הוא למעשה יצירה של שני גופים הבונים יחד את הדמויות המלאות המוצגות במחזה. ע"י בניה ועיצוב של גוף וירטואלי שמיוצג ע"י הקאסט הצעיר מתאפשרת היכרות עם העולם התודעתי של הדמויות המרכזיות שלא היה מתאפשר ללא שימוש זה. הגוף הוירטואלי הוא השלמה פיזית ופסיכולוגית של הגוף הקונקרטי שמאפשר לצופה השלמה של הנתונים להם הוא זקוק להשלמת הבנת הדמויות. השימוש בגוף הוירטואלי מאפשר חשיפה של יצרים, תשוקות ועולם פנימי שלא היתה לו אפשרות להחשף בגוף הקונקרטי על הבמה.

יהיה ניתוח גם של "תולדות הבגד והתרבות החומרית".

העבודה הציגה כתיבה נשית (ענת גוב[1]) במחזה המתאר חברות של שלוש נשים עצמאיות ומכובדות כאשר לכל אחת מהן עולם משלה והן מתאחדות לעולם אחד של חזרה לילדות. הן מואסות בשפע ובחייהן ומבקשות לקחת פסק זמן של התנהגות צעירה לו יכלו היו חוזרות להיות ילדות המתנהגות אחרת.

הצגת המחזה שכתבה ענת גוב- המחזאית אפשרה הצצה היסטורית על עולמן ההיסטורי, תרבותי וחברתי של הנשים.

התפתחות השיח הנשי החל בעת העתיקה בעת שנשים הודרו מעולם היצירה והשיח התרבותי – חברתי.

בשל ההדרה התרבותית חברתית יכלו הנשים לפתח להן את עולמן התרבותי חבתי באמצעות סיפורים, שירה אגדות וכו'. גם הרכילות התפתחה על ידי הנשים. אם חשבתי עד לכתיבת העבודה כי דיבור היתר של הנשים הוא מיתוס הרי שנכונה לי הפתעה שכן, גם המקורות הדת המונותיאיסטיות יהדות ונצרות מנעו דיבורן של נשים אלא לצורכי דת בלבד. כיוון שדיבורן של נשים הוא עולם ומלואו. והנשים לא יכולות לשכון בחברה המדירה את מימוש היכולות היצירתיות, תרבותיות וחברתית שלהן. לכן הנשים הבנו את תרבותן הקבוצתית על ידי תרבות אוראלית שאפשרה להן להתפתח. ולדעתי יכולתן ועוצמתן של הנשים היא שהביאה אותן אל ההכרה הפמניסטית גם אם הדבר לקח עידן ועידנים הרי שהיום שיח הנשים הוא דבר מקובל וניתן למצוא אותו בתחומים רבים של החיים היכן ששם נמצאות נשים שם ימצא שיח נשי בהתאם.

עוד דנה העבודה באחוות נשים כפי שבאה לידי ביטוי באמצעות מחקר אמריקאי אשר קבע כי חברויות בין נשים היא סגולה לרפואה ובריאות של נשים.

לצד המחקר היישומי ניצבת אחוות הנשים כפי שהיא באה לידי ביטוי במקורות היהודיים במגילת רות ובמקרא.

באמצעות המחזה מציגה העבודה את ההתפתחות ההיסטורית, תרבותית וחברתית של שיח הנשים מהעת העתיקה ועד לימינו. ישנן אמירות פמיניסטיות חדות אך לא ניתן להגדיר לדעתי ההצגה כפמיניסטית!

בהצגה נושא הגוף הנשי היפה עולה פעמים רבות ומעסיק הנשים מאוד. העדר הגוף הגברי בכלל בהצגה מבליט את הגוף הנשי הנצפה.

אציין שברמה האישית העבודה הייתה עבורי רפלקציה בריאה מאוד, נהניתי והתעשרתי במידע רב.

המחזה משלב בתוכו הווה המצטייר כעייף (הגוף הקונקרטי המזדקן של הבוגרות) וכנפילתן של כל הדמויות משיאן ועבר שמלא תככים וריבים אך נחשב נוצץ.

לדעתי המחזה מדמה טכנולוגיות לשיקוף גוף כגון צילומי רנטגן או אולטרא - סאונד. טכנולוגיות אלו ממפות מחדש את יחסי החוץ-פנים של הגוף עם סביבתו, והגוף ה“ממשי“ נתפס כעת ע“י האדם דרך דימוייו הוירטואליים. האדם לומד לזהות את גופו עם דימויי גוף הנסתרים מן העין.
בהצגה צירוף הדימויים יוצרת כעת מבנה ממשי, שיש לו תנועה וחיים חדשים, אולי סוג חדש של ריאליזם.

פיצול הדמויות על הבמה בהצגה החברות הכי טובות הוא למעשה יצירה של שני גופים הבונים יחד את הדמויות המלאות המוצגות במחזה. ע"י בניה ועיצוב של גוף וירטואלי שמיוצג ע"י הקאסט הצעיר מתאפשרת היכרות עם העולם התודעתי של הדמויות המרכזיות שלא היה מתאפשר ללא שימוש זה. הגוף הוירטואלי הוא השלמה פיזית ופסיכולוגית של הגוף הקונקרטי שמאפשר לצופה השלמה של הנתונים להם הוא זקוק להשלמת הבנת הדמויות. השימוש בגוף הוירטואלי מאפשר חשיפה של יצרים, תשוקות ועולם פנימי שלא היתה לו אפשרות להחשף בגוף הקונקרטי על הבמה. [2]

בסדרת הטלויזיה השחקניות הבוגרות הן ענת וקסמן קרן מור ושרה פון שוורצה. השחקניות שמגלמות את הדמויות בצעירותן ליאת הרלב, שרון דנון ושירה קצנלבוגן.

המחזה משלב בתוכו הווה המצטייר כעייף (הגוף הקונקרטי המזדקן של הבוגרות) וכנפילתן של כל הדמויות משיאן ועבר שמלא תככים וריבים אך נחשב נוצץ.

שלושת הנשים מסומנות בצבעים שונים של בגדים:

 תרצה הכחולה היא מרובעת וחסרת ביטחון.

ללי בצהוב היא היפה והמצליחה שזקוקה לתמיכה של החברות הישנות. גופה הוירטואלי היפה מחפה על הזדקנות דמותה הבוגרת הקונקרטית.

סופי באדום היא המינית והקשוחה. הגופניות המינית תתחלף בשחיקה ועצב בבגרות בדמות הקונקטית.

שלושת הבנות נבנו בהתאם לסטריאוטיפים של כל דמות בלי הרבה עומק ותחכום.כל אחת מייצגת דמות אחת עם תכונה אחת. הוירטואלית מבנה עומק לדמויות ומימד ביוגרפי היסטורי עם עומק של זמן.

אנו למדים כי ההזדקנות הגוף הקונקרטי היא רעה והילדות כבר אבודה, לכן, נותרה רק הנוסטלגיה להתרפק עליה בערגה. כגישור בין הזקנה לבחרות בא הגוף הוירטואלי המיוצג ע"י השחקניות הצעירות.

המחזה "החברות הכי טובות" מציג כל דמות כמאופיינת בצורה חד- מממדית ושטחית, לפחות על פי הפרק הראשון מתוך השלושה. העומק נוצר מן הוירטואלית והמשחק בזמן של השחקניות הצעירות והבוגרות לחלופין.

מניתוח והשוואה בין שתי הצגות ניכר שמדובר בבמאים שונים שעבדו לפי אותו מחזה. המחזה  

"חברות הכי טובות" בגרסת הבימאית עדנה מזי”א נאמן למקור ובעל גרסה אינטימית ופחות פומפוזית לעומת גירסת הבמאי גלעד קמחי.

כשהצגת "חברות הכי טובות" הועלתה לראשונה ב-99' על במת התיאטרון ע"י עדנה מזיא, היא לא זכתה בתחילה לתהודה יוצאת דופן. זה היה המחזה השני של ענת גוב, שעד אז הוכרה כמחברת תסריטים ומערכונים (הרבה פעמים לבעלה, גידי) ושיתוף פעולה ראשון שלה עם במאית ההצגה, עדנה מזי"א[3], שהביא לחברות-נפש.

אמנם הציפיות לא היו בשמים, אבל ההצגה, עם כוכבותיה ענת וקסמן, שרה פון-שוורצה וקרן מור, שברה שיאים, הוצגה 700 פעם וכבשה גם את מרקע הטלוויזיה.

אך לא בשל כך נוצר ה"באזז" סביב המצגת לתקשורת של גרסת שנות האלפיים של ההצגה, המועלית מ-2013 בקופרודוקציה של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון בית ליסין, כמו בשל היעדרה צובט הלב של ענת גוב, שמחלתה לקחה אותה מאיתנו לא מכבר. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)