‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד משפיע השינוי בדפוסי הצריכה של ספורט על דפוסי האהדה?

תוכן עניינים

מבוא

פרק ראשון: ספורט ופוליטיקה

פרק שני: אהדה ואהדה בישראל

פרק שלישי- מתודולוגיה והמחקר האמפירי 

סיכום וקשירת קצוות

נספח מס' 1: השאלון המלא

נספח מס' 2: ניתוחים סטטיסטיים

המתודולוגיה של המחקר היא כמותנית, כאשר המטרות העיקריות שלה הן: זיהוי דפוסים והצגת הכללות, בחינה ועדכון תיאוריות וניבוי. כיוון שאני מציג חידוש מושגי ותיאורטי למונח "אוהדים": אני מתייחס לשלושה מעגלי זהות: "אוהד מגרש", "אוהד כורסא" ו-"אוהד כללי"[1], ניתן להתייחס כאן גם לקידום תיאוריות חדשות. 

   לצורך בחינת השערות נבנה סקר דעת קהל, שהתייחס למקרי המבחן של אוהדי הפועל תל-אביב ובית"ר ירושלים. מקרי המבחן נבחרו בשל היותן של הקבוצות, הפוליטיות ביותר מבחינה היסטורית ועל כן, אם חלו שינויים, צפוי שיראו קודם כל בהן. כלומר: אם נשתמש במושגים, שמציע לוי- פאור, מקרים אלו הם מקרים מייצגים (Representative). בעבר ייתכן וניתן היה אף להתייחס אליהם כאל אב טיפוס של הקשר הפוליטי והזהותי.[2] היום, הם מייצגים את הקטגוריה הכללית "הפוליטית" עבור רבים, אך, כאמור, זוהי רק הנחה מובלעת, שמקורה בעבר. בנוסף, מדובר בקבוצות בעלות קהל אוהדים גדול מאוד, שלפיכך, קל יותר להגיע אליו מאשר בקבוצות אחרות. הסקר התייחס לשני מרכיבים עיקריים: טיפוסי אהדה (הכוללים דפוסי אהדה וסוציאליזציה לאהדה) וניכור פוליטי (תפיסה דמוקרטית, תחושת השפעה ואמון במוסדות).

   ראשית, עליי לציין את מגבלותיו של הסקר. כיוון שקשה לקבוע באופן חד משמעי מיהו אוהד כדורגל, הקביעה בסקר זה נעשתה באופן סובייקטיבי, כלומר: אני מגדיר אוהד כדורגל כאדם שמעיד על עצמו ככזה. זאת, כיוון שקשה למצוא הגדרה אחידה לאוהד כדורגל ודפוסי האהדה משתנים בין האוהדים.[3] במסגרת המחקר, הקשר בין אהדה לפוליטיקה יבוא לידי ביטוי בהתגבשותם של מעגלי אהדה במעגלים שונים ועל כך בהמשך.

   שנית, נשואי המחקר, האוהדים, נדגמו בדגימה שאינה דגימה הסתברותית. לא ניתן לקבוע את גבולות האוכלוסייה (אוהדי בית"ר ירושלים ואוהדי הפועל תל-אביב) ואף לא נעשה ניסיון מעין זה ולכן איני מתיימר לייצג בתוצאות המחקר את האוכלוסייה כולה. 

נקודת המוצא לעבודה היא התפיסה שספורט בכלל וכדורגל בפרט יכול להוות מראה עבור השינויים בחברה בכלל. ישראל, שהחלה בשנות השבעים של המאה העשרים תהליך ליברליזציה, מושפעת כשאר המדינות מתהליך זה. קרבתה של ישראל לארה"ב כבעלת בריתה המרכזית וכדוגמא ל"מדינה נורמלית" על ידי רבים, הופכת את ישראל למושפעת מתהליך זה עוד יותר.

   בעבודה זו ניסיתי להתחקות אחר דפוסי אהדת הכדורגל בישראל. בחרתי בשתי הקבוצות שמזוהות באופן היסטורי כפוליטיות ביותר: הפועל תל- אביב ובית"ר ירושלים. בחנתי את דפוסי צריכת הכדורגל באמצעות פיתוח שלושת מעגלי האהדה: "אוהד המגרש", "אוהד הכורסא" ו"האוהד הכללי". שאלתי: כיצד משפיע השינוי בדפוסי הצריכה של ספורט על דפוסי האהדה?

   הפרק הראשון דן בסוגיית הקשר בין ספורט לפוליטיקה, בקשר בין כדורגל לפוליטיקה בפרט בעולם ובישראל. ראינו, שתפיסת הזהות הקודמת, שהייתה ברורה יחסית, אף כי הייתה מורכבת והטרוגנית, התערערה. הפרק השני הרחיב בסוגיה זו, על ידי בחינת שאלת האהדה תוך התמקדות בהקשר הישראלי ולבסוף הפרק השלישי הציג את המחקר האמפירי ואת תוצאותיו.

   ראינו, שהכדורגל הישראלי עובר מסחור במסגרת תהליך הגלובליזציה. בן-פורת ובן-פורת הדגימו כיצד תנועת ההון, תנועת העבודה והזרמים התרבותיים בכדורגל הושפעו באופן ישיר מהגלובליזציה. בהתמקדם בזרמים התרבותיים, התייחסו בן-פורת ובן-פורת להתפתחות של אהדת קבוצות מעבר לים, ביכולת לאהוד מספר קבוצות במקביל והעדפת הקבוצה המקומית על פני הקבוצה הלאומית. אף על פי כן, מחקרם של בן-פורת ובן-פורת חסר התמקדות בתופעת האהדה. זו, כפי שראינו,  משפיעה על זהותו של אדם ויכולה להוות עוגן בסביבה משתנה.

   בפרק השלישי הוצג המחקר האמפירי. המחקר כלל 309 איש, מתוכם 175 אוהדי הפועל ו-134 אוהדי בית"ר. השאלות שנשאלו הנחקרים התייחסו לשני מרכיבים עיקריים: דפוסי אהדה ודפוסים פוליטיים.

בחינת דפוסי האהדה העלתה מספר מסקנות מרכזיות:

1) בחינה של שלושת מעגלי האהדה העלתה כי אין חשיבות לחתך האנשים ביחס לסוג פרקטיקת האהדה שלהם: לא נמצא הבדל משמעותי בין רמת ההשתתפות הפוליטית, תחושת ההשפעה והתפיסה הדמוקרטית של שלושת האשכולות.

2) נמצא דמיון בין רמת האמון והניכור הפוליטי: קיים אמון בינוני במערכת הפוליטית, תחושת השפעה בינונית עד נמוכה ותפיסה דמוקרטית בינונית עד גבוהה.

בבחינת הדפוסים הפוליטיים התגלו הממצאים המרכזיים הבאים:

1) נשמר הקשר המסורתי בין אהדה לקבוצה ובין הגדרתה של קבוצה שנואה.

2) נשמר הקשר הפוליטי בין השמאל להפועל תל-אביב ובין בית"ר ירושלים לימין הפוליטי, אך ניתן לראות בשתי הקבוצות מצביעי שמאל וימין.

3) משתני מוצא, דתיות, מקום מגורים ומקור מידע לחדשות עדיין מהווים חלק מהמכלול השלם של אהדה לקבוצה.

בהשוואה בין שתי קבוצות האוהדים נמצא כי:

1) האמון במערכת הפוליטית בקרב אוהדי בית"ר גבוה יותר מזה של אוהדי הפועל.

2) תחושת ההשפעה ברמה המקומיות והארצית של אוהדי בית"ר גבוהה מזו של אוהדי הפועל.

3) התפיסה הדמוקרטית של אוהדי הפועל גבוהה מזו של אוהדי בית"ר.

4) נתוני ההכנסה וההשכלה של אוהדי בית"ר היו גבוהים מאלו של אוהדי הפועל.

5) אחוז ההצבעה בבחירות המקומיות והארציות גבוה יותר בקרב אוהדי בית"ר.

6) רמת ההשתתפות הכללית זהה בקרב שתי קבוצות האוהדים.

   כאמור, בחינת דפוסי האהדה בפרק השלישי העלתה דמיון בין מעגלי האהדה השונים. נתון זה הוסבר על ידי הפיכתה של המדינה ומוסדותיה לחלק בלתי נפרד מהשיח הפוליטי. החברה הישראלית עוברת "מקדונליזציה נמרצת". בין אם מדובר ב"אוהד המגרש", בין אם ב"אוהד הכורסא" ובין אם ב"אוהד הכללי", כולם חשופים לטלוויזיה ולתקשורת והפכו למעשה להיות קרובים יותר למודל של "לקוח" יותר מאשר של "אוהד" ואפשר לדבר על הומוגניזציה של האהדה.

   אף על פי כן, נשמר הקשר בין הזהות הפוליטית לבין אהדה לאחת הקבוצות. לפיכך: מסקנתי העיקרית בעבודה זו היא כי קיימת זהות מורכבת בעידן הגלובלי במסגרתה אדם יכול להיות אוהד צרכן/לקוח אבל עדיין לשמור על הזדהות פוליטית עם הקבוצה באופן מסורתי. דווקא הגלובליזציה, שאחת מתוצאותיה היה טשטוש המסרים, הגבולות והזהויות המוכרים בין הפרט למדינה ובין המדינה למדינות אחרות, הביאה לצורך של הפרט לחזור למקום בו תתחדד הזהות העצמית והקבוצתית שלו ולרצון לשוב ולהשתייך לקהילה יציבה שתהווה בשבילו מקור לרשת ביטחון של זהות, הישגיות, ריגוש, שייכות, גאווה והמשכיות.

   חלק מהתוצאות כוללות הצטרפות של אוהדים חדשים, הזדהות גדלה והולכת של האוהדים עם הקבוצה וכן עם המסר (הפוליטי-חברתי או הספורטיבי) שהיא מייצגת. במסגרת מהלך זה, האוהדים האחרים ("הקהילה המדומיינת") הופכים להיות מעין בני משפחה. על כך יש להוסיף את השימוש שנעשה לצורך כך במדיומים החדשים (אינטרנט, סלולארי רשתות חברתיות וכו') שלא היו זמינים כמעט עד אמצע שנות התשעים.

   מחקר עתידי ראוי שייבחן את דפוסי האהדה במסגרת ליגות שלמות. זאת ועוד, הקושי לייצר הגדרה של "אוהד כדורגל" מצריך בנייה של מודלים תיאורטיים מפורטים יותר, כדוגמת המודל של ג'וליאנוטי, אך נדרשת אופרציונליזציה ממשית ליישום המחקרים בפועל. הפערים שנמצאו בין תפיסות של אמון בקרב "אוהדי המגרש" לבין שני סוגי האוהדים האחרים ראויים לבחינה עתידית. לבסוף, יהיה ראוי לבחון את השימוש שנעשה ברשתות חברתיות ברשת האינטרנט על מנת לתחזק את אותן קהילות.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

בן-פורת, אמיר. הו, איזו מלחמה מענגת!: אוהדי כדורגל ישראלים חיפה : פרדס

גלילי, יאיר, לידור, רוני ובן-פורת, אמיר. במגרש המשחקים: ספורט וחברה בתחילת האלף השלישי רעננה: האוניברסיטה הפתוחה

Arian, Asher. "Election and Voting Patterns", in: (eds.) Uzi Rebhun and Chaim I. Waxman, Jews in Israel: Contemporary Social and Cultural Patterns (Hanover: Brandeis University Press; Lebanon, N.H.: Published by University Press of New England) pp. 174-194.