‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי האינטראקציה של התנועות הפוליטיות הערביות בישראל עם מה שקרה בעולם הערבי בשנת 2011 ?

 תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא. 3

שאלת המחקר. 3

האביב הערבי בעולם הערבי 4

הרקע האידאולוגי לאביב הערבי מבחינה לאומית, אסלאמית וסוציאליסטית. 11

תנועת האחים המוסלמים.. 11

שאלת הדמוקרטיה בעולם הערבי 12

הרשות הפלסטינית והאביב הערבי 13

חד"ש.. 14

בל"ד. 15

התנועה האסלאמית הפלסטינית הצפונית והדרומית. 15

מטרות התנועה האסלאמית. 16

פעילות התנועה. 17

הרשימה המשותפת :המפלגות חד"ש, בל"ד,רע"ם ותע"ל. 18

השפעת האביב הערבי על התנועות הערביות במדינת ישראל. 18

האינטראקציה של התנועות הפוליטיות הפלסטיניות עם ההפגנות. 19

הטלטלה בעולם הערבי: משמעויות לישראל. 21

הזירה הפלסטינית מבחינת בטחון מדינת ישראל. 23

תגובות ישראליות לאביב הערבי 23

השלכות ההפיכה במצרים על הפוליטיקה בארץ. 25

השלכות ההפיכה במצרים על הבעיה הפלסטינית. 27

השלכות ההפיכה במצרים על הכלכלה בעולם בכלל ובמדינת ישראל בפרט. 29

השפעותיה של ההפיכה במצרים על מחאת הדיור במדינת ישראל. 30

סיכסוכים פנימיים (דוגמא: סוריה) 33

פרשנות של אביב ערבי פלסטיני מאוחר : גל הטרור 2015 ("האינתיפאדה השלישית") 34

סיכום.. 36

מענה על שאלת המחקר. 36

ביבליוגרפיה. 37

בזמן התפרצותה של המחאה העממית במדינות האזור, ואפשר שגם בהשראתה, התקיימו בגדה המערבית וברצועת עזה עצרות עם, שבהן נשמעה קריאה לשים קץ לקרע בין פת"ח לחמאס, קרי בין הרשות הפלסטינית שבהובלת פת"ח, השלטת בגדה, לבין הרשות שבהובלת חמאס, השלטת ברצועה. הקריאה להסדרת היחסים בין התנועות, או ל"פיוס לאומי" בלשון המפגינים, הוצגה הן כמטרה לאומית בפני עצמה והן כאמצעי לקרב את סיומה של שליטת ישראל בגדה המערבית. [1]

הנהגות פת"ח וחמאס נענו לקריאה. בהעדר הישג מדיני בחרה הרשות הפלסטינית לנסות וליישב הדורים עם חמאס כדי להרחיב את בסיס התמיכה העממית בה. על רקע המבוי המדיני הסתום העריכה הרשות, ובצדק, שתדמיתה הבינלאומית לא תינזק מהותית אם היא תגיע להבנות מוסדיות עם חמאס. הנהגת חמאס מצדה ראתה בדיאלוג

הבין־ארגוני אמצעי לחזק את מעמדה מעבר לגבולות רצועת עזה. נוסף על כך, מלחמת האזרחים שפרצה בסוריה וערעור שלטונו של בשאר אל־אסד איימו לשלול ממנה את מאחזה בדמשק, בשעה שהמועצה הצבאית העליונה, שהחליפה את שלטון מובארכ, זבטיחה להגן על מאחזה שברצועה מפני התקפה של ישראל. [2]

בנסיבות אלה הסכימה נציגות חמאס לחתום על "הסכם פיוס" עם פת"ח, שנוסח בידי המודיעין המצרי 

 והנהגת הארגון דחתה אותו בלחץ של סוריה ואיראן.

הנה כי כן, לאירועי האביב הערבי היה חלק בהכשרת התנאים שאפשרו את החתימה על "הסכם הפיוס". המסמך התמקד בנכונות לקיים בחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת, ולמעשה לא ביטא פיוס אלא כוונה של פת"ח וחמאס כאחד להמשיך ולהיאבק על ההובלה הלאומית בדרך של בחירות. אשר לציבור הפלסטיני, לאחר טקס החתימה החגיגי הוא הוסט ממרכז הבמה, בעוד הנהגות הארגונים התמקדו בניסיון לגבש הבנות שיאפשרו קיום בחירות במועדן הנקוב.

 חלה הסלמה באירועים ובתקריות האלימות במסגרת הסכסוך הישראלי פלסטיני. בשנה זו כבקודמות לה, היו פיגועי טרור רבים מצד הפלסטינים, כאשר בעיקר נפוצו פיגועי דקירה, פיגועי דריסה, יידוי בקבוקי תבערה ואלפי מקרים של יידוי אבנים במה שכונה "טרור עממי" על ידי שירות הביטחון הכללי.

במענה על שאלת המחקר: כיצד באה לידי ביטוי האינטראקציה של התנועות הפוליטיות הערביות בישראל עם מה שקרה בעולם הערבי  ? האינטראקציה של התנועות הערביות בישראל היא של הזדהות וליבוי הרגשות הלאומיים. ניתן לראות ב"אינתיפאדת הדקירות" גל הטרור כתוצאת לוואי מאוחרת אפשרית של מה שקרה בעולם הערבי .

המהומות ששטפו את המזרח התיכון לא סחפו את תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה. תהליך השיקום המוסדי, הביטחוני והכלכלי, המתנהל בגדה המערבית בשנים האחרונות בניצוחם של הנשיא מחמוד עבאס וראש הממשלה סלאם פיאד היה הסבר מתבקש לכך שאירועי "האביב הערבי"[1] לא נתנו השראה להתקוממות גם שם, וזאת

על אף ההתנגדות הנחרצת להמשך שלטון ישראל באזור, ולמרות הביקורת הרווחת, ולעתים בוטה, על הרשות הפלסטינית בגין אי־יכולתה לחולל שינוי מדיני־טריטוריאלי ולקדם את חזון הריבונות. גם ברצועת עזה לא התפשטו מהומות, אם כי מסיבה שונה[2].

גילויי תמיכה במפגינים המצרים בכיכר תחריר, שקראו להפלת משטרו של חוסני מובארכ, דוכאו ביד קשה בידי כוחות ביטחון מקומיים, שביקשו למנוע את התפתחות ההפגנות לכדי מחאה נגד שלטון חמאס.

עבודה זו תטען כי ניתן לראות ב"אינתיפאדת הדקירות" גל הטרור  כתוצאת לוואי מאוחרת אפשרית של מה שקרה בעולם הערבי  .

ועם זאת, בזמן התפרצותה של המחאה העממית במדינות האזור, ואפשר שגם בהשראתה, התקיימו בגדה המערבית וברצועת עזה עצרות עם, שבהן נשמעה קריאה לשים קץ לקרע בין פת"ח לחמאס, קרי בין הרשות הפלסטינית שבהובלת פת"ח, השלטת בגדה, לבין הרשות שבהובלת חמאס, השלטת ברצועה. הקריאה להסדרת היחסים בין התנועות, או ל"פיוס לאומי" בלשון המפגינים, הוצגה הן כמטרה לאומית בפני עצמה והן כאמצעי לקרב את סיומה של שליטת ישראל בגדה המערבית.

למרות הסמיכות הגאוגרפית של ישראל למוקדי המהומות, ישראל נמנעה מלתמוך בפירוש בצד כל שהוא. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר במהלך המהומות, שבעקבות הטלטלה בימים אלו בעולם הערבי, חשוב עוד יותר שבכל הסדר עתידי תהיה נוכחות ישראלית לכל אורך בקעת הירדן. בעת ביקורה של קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בישראל שוחחה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכינה את ישראל כ"אי של יציבות במזרח התיכון הסוער" בקשר לגל המחאות בארצות ערב. בריאיון שהעניק באפריל לרשת החדשות הצרפתית AFP הזהיר נתניהו מפני השתלטות ארגונים אסלאמיים קיצוניים על השלטון במדינות ערב לאחר גל המחאות הנרחב: "אנו יכולים למצוא את האביב הערבי הופך לחורף איראני".

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

אפרים ענבר (עורך), אביב ערבי?: ישראל, העולם והשינויים האזוריים, תל אביב: ידיעות אחרונות

 Jamal, Amal . Arab Minority Nationalism in Israel. Routledge. p. 143.