‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי פירוש הרמב"ם לסיפור גן-העדן?

תוכן עניינים

מבוא  

סיפור עץ הדעת לפי הרמב"ם, ותפיסת ה"ידיעה" במשנת הרמב"ם   

האמונה וגן העדן 

תפיסת החיים והמוות  

גן העדן כמציאות שאינה טבעית  

הכניסה לעולם הבא: לגן העדן/ לגהינום   

מושג גן העדן  

תירוצו של הרמב"ם לקושיה כי אין העונש והשכר לגוף  

האנטגוניסט של גן העדן - הגיהנום   

סיכום   

ביבליוגרפיה  

נספח. 

חטא גן העדן הטקסט המקראי 

לפי המיינסטרים הפרשני וגם לפי הרמב"ם[1] גן העדן היה אתר טבע מרהיב ויפה שהכל בו היה "מושלם". גן העדן מוקם באיזור שנקרא "עדן" בכיוון קדם (מזרח). האתר היה משופע בצמחיה פוריה ובאילנות גבוהים מניבי פרי. ממש אואזיס עלי אדמות. התיאור של גן עדן הוא אגדתי וניתן לקרוא מבין השורות בכתבי הרמב"ם שהרמב"ם ניסה לתת פרשנות רוחנית לגן העדן כקונספט ופחות התמקד בדקויות של העלילה בספר בראשית אלא ברעיון של החטא הקדמון ובשאלות של אבחנה בין טוב לרע בדילמה האנושית הנצחית.

וכך מתואר בספר בראשית ב' פסוק ח' ואילך:"וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן-בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. ט וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע."

גן העדן כמציאות שאינה טבעית והאדם אשר נברא במרחב המציאות הטבעית רק הובא לגן עדן לשם חינוכו והכנתו לקראת שובו אל המציאות. המעבר מגן העדן אל המציאות אינו עונש אלא שליחות, כפי שנאמר " וישלחהו... לעבוד את האדמה". כך רואה הרב ברלין (תרצ"ז: 32) את המעבר מגן העדן אל מציאות העמל והעבודה, משום כך גם המוות והפרידה מהעולם אינם קשורים לשכר ועונש אלא לסדר העולם כפי שהוא. השכר והעונש הינם רק פועל יוצא של תקופת החיים והזכויות והחובות שצבר אדם בימי חייו. כאשר אכל האדם מן התפוח עליו אמר הה': " ביום אכלך ממנו מות תמות", הרי לא היתה כוונה שימות מייד אלא מפרשים זאת שתהיה בן מוות[1] וכן, לו היה מת מייד כאילו הפרי מורעל, הרי היה נקרא העץ 'עץ מוות'[2], אך לעומת זאת נפקחו עיניהם, גם של האישה שקיבלה מן הנחש, וגם של האדם שקיבל מחוה (ברזל, תשמ"ב, 103-106; מיליקובסקי, תשמ"ו: 311; מרזל, תשמ"ד: 352-353)

מרזל (שם) מביא אופציות פרשניות נוספות למילים 'מות תמות' וביניהן שהיתה זו רק אזהרה אשר נועדה להרתיע ולמנוע מאכילה, משום שלאחר האכילה האזהרה חסרת משמעות, כיוון שאלוהים פועל בהתאם למצב החדש שנוצר בעקבותיה[3] ומכאן שמתכוון לבחירה החופשית, ופירוש נוסף גורס כי לאחר שהאל ראה את תנאי הפיתוי בהם הועמד האדם שינה את עונשו[4] ומכאן שאין גוזרים על הציבור גזרות שאינו יכול לעמוד בו. ופרשן בשם אייספלד מציע פירוש כי האדם טען לאי הבנת המושג 'מות תמות' במלואו ואלוהים המתיק את עונשו ושד"ל רואה זאת כמשמעו כפי שנאמר (בראשית פרק ב', כ"ה) "מעפר אתה ואל עפר תשוב" וכשחטא היה דינו למות מייד, אלא שהוקל עונשו ולא מת מייד מפני שלא חטא מרוע ליבו. מרזל (שם) מסיק מהפירושים השונים כי המפתח להבנת המושג 'מות תמות' נעוץ בהבנת המושג 'עץ הדעת, טוב ורע'. [5]

מביא מרזל (שם) הנאמר במשנת הזוהר: "מתוך שהוא יונק משתי קצוות הוא יודע אותן כמי שיונק מתוק ומר"[6] וכן את בובר[7] המסביר כי מדובר בהכרה מספקת של הניגודיות החבויה בבריאה, הכרה מספקת של הניגודיות שבכל הוויה בעולם הזה ובוכנן טוען כי ידיעת הטוב והרע הינה ידיעת כל דבר, כללית, לטוב ולרע תוך כושר שיפוט העצמי ומכאן אנו יכולים ללמוד גם בדבר הבחירה החופשית. [8]

לפי הרמב"ם האדם נוהג על פי הבנתו ובחייו עושה את הטוב והרע על פי בחירתו. לאחר המוות מגיעה עת הגמול מתוך הנחה בסיסית שקיימת השגחה פרטית וזו נקודת המוצא של אלדבי בנתיב התשיעי ומפרשו שלא מדובר על פעולות האדם בעולם הזה אלא בגלל שסמכה התורה על השכל הישר שיורה על הטוב והרע והוא השכל וההכרה שאותו הזכרתי כבר בהקדמה שלא די להיות חסיד אלא צריך להיות חכם ולעשות דברים מתוך כוונה והבנה על פי מה שהשכל מורה. [9]

חיים ויטל מציין (שערי קדושה, שער א'), כי צריך האדם להיות מודע לאפסותו בעולם הזה ומכאן שצריך לדאוג לחיים מוסריים בחיי העולם הזה במגמה לזכות בחיי העולם הבא. אלדבי מציין את הרמב"ן אשר טען כי הכריתות הנזכרים בתורה בנפש הוא בטחון גדול לקיום הנפש אחר המיתה ובמתן השכר בעולם הנשמות, כפי שאומר רבי יעקב (אבות ז', ט"ז) "העולם הזה דומה לפרוזדור לפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין", דבר נוסף שטען (שם: ז, י"ז) "יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא" והוא אף מסביר מדוע, משום ש"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" ובמקביל לכך אומר אלדבי (עמ' שעב-שעג) כי ראוי לו לצדיק לאבד מגופו ולסבול כל חייו ביסורי איוב מאשר יענש בנפשו להיות נדון בעולם הנשמות ביסורי גיהנום או אפילו ראוי לו לסבול בעולם הזה ככל שיסבול ובלבד שלא יגרע החטא מהמעלה הגבוהה ביותר בעולם הנשמות "ודווקא בזיו העליון ועולם הבא..." וכן יש טעם נוסף ליסורי הצדיקים שהוא ניקוי הנשמה ההיא אשר ניתנת בגוף ההוא ויתייסר גם אם הוא צדיק.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

Joel E. Kramer, "Moses Maimonides: An Intellectual Portrait," p. 47 note 1. In Kenneth Seeskin, ed. . The Cambridge Companion to Maimonides