‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי יחסי החוץ של ישראל עם בחריין?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

שאלת המחקר. 3

מבוא. 3

היסטוריה. 3

ממלכת בחריין 5

פוליטיקה. 7

כלכלה. 8

גאוגרפיה. 8

דמוגרפיה. 9

יהדות בחריין 9

תרבות. 10

רקע יחסי החוץ של ישראל. 11

לפני קום המדינה יחסי החוץ של התנועה הציונית. 11

מקום המדינה עד לסוף שנות השמונים.. 11

משנות התשעים.. 13

היחסים עם המעצמות. 13

יחסי ישראל רוסיה. 15

יחסי האיחוד האירופי וישראל במאה ה21. 16

מדינות ערביות ומוסלמיות. 17

החל משנות התשעים.. 18

יחסי ישראל טורקיה. 19

החרם הערבי 19

האו"ם וגופים בינלאומיים.. 20

אסיה. 22

מדינות העולם השלישי 22

נציגויות ישראל בעולם.. 22

משרד כלכלי 23

ביבליוגרפיה. 24

בחריין ומדינת ישראל אינן מקיימות יחסים דיפלומטיים, אולם מתקיימים מגעים לא רשמיים בין המדינות.

מאז קיבלה עצמאות מידי הבריטים בשנת 1971לא הכירה בחריין בישראל. כחברה בליגה הערביתהשתתפה בחרם הערבי ואסרה על ישראלים להיכנס לתחומה, אך בשנות ה90 נרשמה התחממות קלה ביחסים ובספטמבר 1994 ביקרה לראשונה משלחת ישראלית רשמית בבחריין. חודש לאחר מכן הגיע לבחריין יוסי שריד שהיה שר לאיכות הסביבה כדי להשתתף בשיחות אזוריות בנושאים סביבתיים בבירה מנאמה. במסגרת ביקור זה נפגש עם שר החוץ של בחריין ובכך סימן את הקשר הישיר הראשון בין שרים משתי הממשלות. בניגוד לעומאן וקטאר ששלחו נציגים להלוויתו של יצחק רבין בחריין נמנעה מלשלוח נציג ואף הכחישה קיום קשרים כלשהם בין שר המסחר שלה ומקבילו הישראלי חודש לפני כן בוועידה שנערכה בירדן.

בעשור הראשון של המאה ה21 הפכו המגעים בין המדינות לגלויים. בשנת 2005 עם חתימת הסכמי סחר מול ארצות הברית ביטלה בחריין את השתתפותה בחרם הערבי, ובשלב מסוים אף נדונה האפשרות לקיים יחסים דיפלומטיים מלאים. בשנת 2011 פרסם אתר ההדלפות ויקיליקס מסמכים המוכיחים כי בחריין קיימה שיתוף פעולה ביטחוני חשאי הדוק עם ישראל. אולם בחריין הכחישה את הפרסומים הללו.

בשנת 2013 הייתה בחריין למדינה הערבית הראשונה שהכריזה על חזבאללה כארגון טרור ובשנת 2014הייתה בחריין המדינה היחידה במפרץ הפרסי שגינתה את הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה.‏

ממלכת בחריין - ממלכת שני הימים היא מדינת אי מזרח תיכונית, הממוקמת בארכיפלג במפרץ הפרסי, בדרוםמערב אסיה. ערב הסעודית שוכנת מערבית לבחריין וביניהן מים רדודים, קטאר שוכנת דרומית לה, מעבר למפרץ בחריין. בשנת 1986 הסתיימה הקמתם של גשר וכביש מעל המים, המחבר בין איי בחריין לערב הסעודית. הקמתו של גשר שיהווה חיבור יבשתי דומה, בין בחריין לקטאר, צפויה להסתיים בעתיד. 

בחריין הייתה מאוכלסת החל מהזמנים הפרהיסטוריים. מיקומו האסטרטגי של הארכיפלג, בין מזרח ומערב במפרץ הפרסי, וכן האדמה הפורייה, מקורות המים המתוקים והפנינים שניתן לשלות ליד חופיו, הפכו את המקום למרכז עירוני לאורך ההיסטוריה. הערכת החוקרים היא שכבר בסביבותהמאה ה23 לפני הספירה היה האי חלק מתרבותדילמון, אשר אנשיה חלשו על דרכי המסחר בין ארם נהריים ותרבות עמק האינדוס בפקיסטן והודו של היום. בחריין כבר הייתה ידועה לאשורים בשם "תלוון", ומכאן שמה ביוונית ובלטינית: "טילוס". במאה ה6 לפני הספירה סופחו הדלמונים לבבלים. לאחר כיבושה המאוחר יותר על ידי האשורים בחריין נכבשה בידי היוונים, הפרסים ולבסוף על ידי הערבים. בנוסף למיישבים אלו, במאה ה10 שימשו האיים מקלט לכת המוסלמית של הקרמטים, וסופרים קדומים סיפרו שבזמנו הפיניקים גרו בבחריין, וכן מצאו דמיון בין קבריהם לקברי הפיניקים, אולם היום העלו ספק והזהות נשארה לא ברורה. 

בשנת 1521 כבשו הפורטוגזים את האיים, אך המאבק עם הפרסים על השליטה באיים נמשך עד אשר כבשו מהם הפרסים סופית את האיים בשנת1743. ב1783 נכבשו האיים על ידי שבט ערבי שבו נמנית שושלת השיח'ים הסונים של אלקליפה, שמאז שולטת באיים הללו. מנהיגי אל קליפה השכילו להכיר באיום אשר עדיין נשקף להם מהממלכה הפרסית ועל כן פנו לבריטניה כדי שזו תקבלם כמדינת חסות.

בשנת 1932 התגלה לראשונה נפט באיים. גילוי זה תרם רבות למדינה, ואף קירב בינה לבין בריטניה, אשר העבירה אליה מספר בסיסים צבאיים ובכך השפיעה רבות על תרבותה ואופי שלטונה.

לאחר מלחמת העולם השנייה החל להיווצר מתח בין הקהילה הערבית לבריטניה, בין השאר עקב חלקה של בריטניה בהקמת מדינת ישראל. בבחריין מתיחות זו התאפיינה בהתפרעויות רבות כנגד יחסי השלטון עם הבריטים. במהלך שנות ה60 בריטניה העבירה את ההחלטה לגבי עתידה של בחריין לידי מזכ"ל האו"ם. בשנת 1968 טענה איראן לחזקה על בחריין וכן על איים אחרים במפרץ הפרסי, אך נסוגה מטענותיה לגבי בחריין לאחר הסכם עם הממשל הבריטי בתמורה לדרישותיה האחרות. לבסוף הוחלט במשאל עם לתת עצמאות לבחריין והבריטים נסוגו באופן סופי מהמדינה בשנת 1971. בחריין הצטרפה לליגה הערבית והיא חברה בה עד היום.

בחריין הפכה לאחד המרכזים הכלכליים הערביים הגדולים במזרח התיכון, אולם לאו דווקא בזכות הנפט שבה. עתודות הנפט בבחריין היו ונותרו מוגבלות. התרחבות הכלכלה וכן ההשפעה המערבית בתחילת המאה הובילו, בין השאר, להחלטותיו של האמיר דאז והמלך כיום מ1999, חמד בן עיסא אל ח'ליפה, להתיר בחירות לפרלמנט, לתת לנשים את זכות ההצבעה ולשחרר את כל האסירים הפוליטיים. באוקטובר 2002 נערכו לראשונה מזה 30 שנה בחירות לפרלמנט. בבחירות נבחרו 40 נציגים ושיעור ההצבעה עמד על פחות מ50%.

בשנת 2003 לאור מחאה ציבורית גדולה, הוחלט במדינה לבטל את שיטת העינויים המשטרתית. באפריל2004 מונתה שרת בריאות, אשר הייתה לאישה הראשונה שמכהנת כשרה. במאי 2008 מונתה הודא עזרא נונו לשגירת בחריין בארצות הברית והיא הפכה לשגרירה היהודית הראשונה בעולם הערבי.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

רועי נחמיאס, שר החוץ של בחריין: ישראל הציעה לנו לכונן יחסים דיפלומטיים, ynet‏

"Bahrein", Encyclopedia Britannica, 9th ed., Vol. III, New York: Charles Scribner's Sons, p. 240.