כיצד באה לידי ביטוי אלימות במשפחה בערכאות בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני?

תוכן עניינים

מבוא

שאלת המחקר

מתודולוגיה

סקירת ספרות ומודלים

חקיקה

ועדת קרפ

הצעת חוק התגמולים:

דיני המשפחה: אלימות פיזית, מינית ונפשית כעילה לצו הרחקה

סקירת פסיקה של בימ"ש ובית הדין

מסקנות ודעה אישית

ביבליוגרפיה

בעבודת המחקר נשוא סמינריון זה, אתייחס להתמודדות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים לסוגיית האלימות הפיזית והנפשית במשפחה.

אלימות בין בני זוג (בעיקר כלפי האישה) אינה סוגיה פתורה מבחינה משפטית, ובעיקר מצד המחוקק הישראלי, שטרם השכיל לקבוע בחוק סנקציה פלילית, נזיקית, או בדיני המשפחה בעבירה של אלימות בין בני הזוג.

התעללות בבן-זוג במשפחה, לצורותיה השונות, עולה במסגרת המשפטית בשלושה מישורים עיקריים: בדין האזרחי-הנזיקי, בדין הפלילי, ובדיני המשפחה. באופן כללי ניתן לומר שלצורך התמודדות עם תופעת האלימות במשפחה, לסוגיה השונים, חברו ענפי המשפט השונים והעמידו כלים שונים כדי למגר תופעה חמורה זו. המשפט הפלילי תרם את דרכי הענישה, המשפט האזרחי תרם את דרכי ההגנה על בן-המשפחה המוכה (צווי הגנה, צווי הרחקה ודרכי טיפול), ודיני הגירושין (הנידונים בישראל על-ידי הדין הדתי) הכירו באלימות בבן-זוג כעילה לגירושין.

האם גם דיני הנזיקין יכולים אף הם להרים תרומה למיגור התופעה של אלימות בבן-זוג, במיוחד כאשר במרבית אירועי האלימות במשפחה הנזק שנגרם לבן-הזוג (האשה בדרך-כלל) הוא דווקא נזק לא ממוני (כאב וסבל נפשי, פחד, בושה, בידוד חברתי, דיכאון ופגיעה בהערכה העצמית ועוד)? ואם כן, מהי העוולה הראויה במקרים של התעללות? והאם ענפי המשפט האחרים עושים את שלהם גם הם בנקודה זו?

יש להדגיש כי התעללות, ובייחוד התעללות נפשית, אם כעוולה, אם כעבירה ואם כעילה למתן צו הגנה בדיני המשפחה, היא התנהגות המיוחדת בדרך-כלל, אם כי לא תמיד, ליחסי אמון ומהווה הפרתם. בדיני הנזיקין הישראליים לא קיימת עוולה מיוחדת של התעללות פיזית, מינית או נפשית במסגרת המשפחה ובכלל. אין הדבר

אומר שלא ניתן להכיר בתביעה נזיקית של בן-זוג נגד בן-זוגו עקב התעללות כזו, אם הדבר נכנס לגדר אחת מהעוולות הקיימות, אך הדרך לקבלת פיצוי במקרי התעללות לסוגיה בבן-זוג אינה פשוטה כלל ועיקר.

אם בדיני הנזיקין בישראל המצב לא מעודד מבחינת תביעה בגין התעללות בבן-זוג, אך הדלת לא נסגרת בפני תביעה שכזו, בדין הפלילי המצב קשה יותר. בחוק העונשין לא קיימת עבירה של התעללות פיזית, מינית ונפשית אלא לגבי קטין וחסר ישע בלבד. משכך, עניינה יכול לבוא בפלילים אך ורק אם בן-זוגה עבר כלפיה עבירות איומים או תקיפה פיזית או מינית - עבירות כלליות המוכרות בחוק העונשין. קשה לומר שהתעללות נפשית נכללת בגדר אחת מהן.

בדיני המשפחה בישראל המצב מעט מעודד יותר. אלימות רוחנית הוכרה אמנם כעילה לקבלת צו הגנה והרחקה של הגורם האלים והמתעלל, אך זאת במקרים חריגים ונדירים יותר מאשר עקב אלימות פיזית או מינית לדוגמא, והסדרים נוספים בחקיקה "מפלים" אותה לעומת אלימות גופנית ומינית.

מכל האמור לעיל עולה תמונת מצב בעייתית למדי, שלפיה הדין הישראלי מטפל בסוגיית ההתעללות לסוגיה בצורה חלקית ביותר ולא משביעת רצון. אין במישורים השונים התייחסות ספציפית לעבירה ולעוולה שכזו. בדיני המשפחה הטיפול בכך טוב יותר, אך לגבי התעללות נפשית הוא עדיין רחוק מלהיות משביע רצון. באופן כללי ניתן לומר כי בכך שונה הדין הישראלי בהתייחסותו העדיפה לאלימות פיזית ומינית (לפחות בתיאוריה, אנו נראה כי בפועל המצב גם שם כאמור אינו מספק) מאשר לאלימות רוחנית, ויש לומר כי ברוב המקרים אין לשוני זה, שאולי כלל אינו מכוון, כל הצדק שהוא.

מצגת  אלימות כלפי נשים, אלמ"ב

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-40 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

יובל סיני ובנימין שמואלי, "הגיעו מים עד נפש" דרכי התמודדות עם התעללות בבן-זוג בדיני הנזיקין, הדין הפלילי ובדיני המשפחה: הצעת מודל חדש-ישן, מאזני משפט ו, 273 

Schollenberger, J., Frey, V.& Laughon, K. Risk factors for femicide in abusive relationship: Result from a multisitte case control study. American journal of public health