כיצד בא לידי ביטוי הביטוי האמנותי בתעמולה הנאצית, צילום,ציור,קולנוע,אמנות מנוונת?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא. 3

אמנות מנוונת. 10

"האמנות הגרמנית הגדולה". 13

האמנות הגרפית בתעמולה הנאצית. 16

 מפלגות המונים באימפריה הגרמנית ובאוסטריה. 17

המפלגה הנאצית. 19

התעמולה הנאצית בימי רפובליקת ויימאר. 21

התעמולה הנאצית ברייך השליש 24

אמצעי התעמולה של המדינה. 26

אומנות נאצית : האדרת דמותו של היטלר. 28

ציור, צילום : דמות היהודי בתעמולה הנאצית. 31

הערכתה של התעמולה הנאצית. 33

ביבליוגרפיה. 35

נספחים: תמונות, תצלומים ואיורים.. 37

המוטיב הבולט בתעמולה הנאצית היה הצגת היהודי כתת-אדם, כאויב, וכמי שיש להשמידו. המוטיב החוזר היה הצגת היהודי כחיה מזיקה - כעכבר, או כחיידק המביא למחלות מידבקות.

תעמולה זו הכשירה את הלבבות לקראת השמדת העם היהודי בשואה. 

המוביל מבחינה זו היה העיתון "דר שטירמר" אותו ערך יוליוס שטרייכר. עיתון זה הציג בעמודיו הראשונים את דמותו של היהודי מעוקל האף, החמדן, הרוצח והאנס. בשיאו של העיתון הגיעה תפוצתו למיליון וחצי עותקים. שטרייכר נדון למוות במשפטי נירנברג על ביצוע פשעים כנגד האנושות. 

תערוכת "היהודי הנצחי" הייתה הגדולה בתערוכות האנטי־יהודיות בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה. היא נפתחה במינכן ובהמשך  עברה גם לווינה וברלין. התערוכה משכה מעל 400,000 מבקרים מעל 5,000 מדי יום והוצגו בה בין היתר דגמים גדולים של איברי גוף יהודיים ותצלומים ענקיים של פרצופים ומחוות גופניות "אופיינים לגזע", כמו גם תיאורים של "היהודים בפוליטיקה", "היהודים בתרבות", "היהודים בעסקים" ו"היהודים בקולנוע".

הקולנוע הגרמני הציג אף הוא את היהודי כתת-אדם שיש להשמידו. שני הסרטים הידועים ביותר באנטישמיות הארסית שבהם היו סרטו של פייט הרלן "היהודי זיס" 1940 וסרטו שלפריץ היפלר "היהודי הנצחי" משנת 1940. סרטים אלו הביאו לגל של אנטישמיות בכל מקום בו הוצגו, ושימשו ככלי להכשרת הלבבות לקראת רצח העם ההמוני בשואה. "היהודי הנצחי" כלל תמונות שצולמו בגטאות פולין, ובהן הוצג היהודי באור משפיל. קודם לכן, בשנת 1939, יצא לאקרנים סרט התעמולה הנאצית רוברט וברטרם, שהופק כקומדיה קלילה ובוים על ידיהיינץ צרלט. היטלר, מצידו, לא ראה בעין יפה את הסרט, שכן הוא הציג את הגרמנים כנוכלים. הסרט גם לא זכה להצלחה של ממש, אולם היווה פריצת דרך לסרטי תעמולה נוספים.

היהודי הוצג בתעמולה הגרמנית כאויב האנושות, והועמד אל מול הגרמני, הארי, שהוא מקדמה ומפתחה של האנושות. הגרמני הוא הלאומי, העובד, היוצר, בעוד שהיהודי הוא הטפיל, האינטרנציונליסט, הניזון מעמלם של אחרים. על פי התעמולה הגרמנית שני האויבים של הפועל הגרמני, הקפיטליסט המנצל אותו, והקומוניסט הרוצה לשעבדו, הם שני פנים של אותו אויב ישן - היהודי. 

שימוש מיוחד נעשה בתעמולה על מנת להסוות את זוועות השואה. ב-23 ביוני 1944 הנאצים התירו למשלחת של הצלב האדום לבקר בגטו טרזיינשטט על מנת להפריך את השמועות על הגורל לו זוכים באי המחנה. המחנה היה אך תחנת מעבר ליהודי מערב אירופה בדרכם להשמדה באושוויץ ובטרבלינקה, אך אלו ששהו בו תקופת מה בטרם עלו על הטרנספורט, זכו לתנאים קשים של רעב, השפלה ויחס בלתי אנושי. במאמץ מתואם הוקמו חנויות ובתי קפה דמה, על מנת להראות את הרווחה בה חיים היהודים, אל מול משטר הקיצוב בו היו נתונים הגרמנים בשלהי המלחמה. האורחים נהנו מהופעת אופרה של ילדים "ברונדיבר", שנכתבה בידי הנס קראסה. הנאצים סברו כי הזיוף היה כה מוצלח, עד שהחליטו ליצור סרט תעמולה. הסרט, "הפיהרר מעניק עיר ליהודים", צולם החל מאוגוסט 1944. הבמאי היה הבמאי היהודי המפורסם קורט גרון. מטרת הסרט הייתה להראות עד כמה היטיב משטרו של היטלר עם היהודים. לאחר צילום הסרט נשלחו רוב השחקנים, אנשי הצוות, ואף הבמאי, אל מותם במחנה ההשמדה אושוויץ. הסרט לא הוקרן מעולם, אך קטעים ממנו שמשו בתעמולה הנאצית, וחלקם שרדו. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

Victoria and Albert Museum (2014). “Entartete” Kunst: digital reproduction of a typescript inventory . London: Victoria and Albert Museum

O'Brien, Jeff (2015). "'The Taste of Sand in the Mouth': and 'Degenerate' Art." Critical Interventions 9, Issue 1: 22-34.