עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

עבודה אקדמית משפט עברי נזיקין- המשפט העברי ודיני הנזיקין בדגש על קשר סיבתי נזיקי (עבודה אקדמית מס. 10762)

‏290.00 ₪

 28 עמודים

עבודה אקדמית מספר 10762
עבודה אקדמית משפט עברי נזיקין- המשפט העברי ודיני הנזיקין בדגש על קשר סיבתי נזיקי


שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי המשפט העברי ודיני הנזיקין בדגש על קשר סיבתי נזיקי?

 

תוכן עניינים

ראש פרק עמוד מס'

 

מבוא. 3

דיני נזיקין במשפט העברי 8

תאונות דרכים - פיצויי נזקי גוף ורכוש במשפט העברי לעומת המשפט הישראלי 8

הקשר הסיבתי בדיני הנזיקין של המשפט העברי 10

קשר סיבתי ישיר. 10

הוכחת קיומו של הקשר הסיבתי 13

הגברת הסיכון 16

המשפט העברי ודיני הנזיקין -קשר סיבתי עקיף. 19

סיכום המשפט העברי ודיני הנזיקין -קשר סיבתי 21

המשפט העברי כמשפט משווה וכהשראה למשפט הישראלי 22

הסתמכות גורפת על המשפט העברי 22

סיכום.. 25

אחרית דבר בנימה אישית. 26

ביבליוגרפיה. 27

 

המשפט העברי מתאר מקרה שבו אדם גרם נזק לאדם אחר. הפיצוי של המפגע יהיה "עין תחת עין". אין הכוונה בהוצאת העין ממש למזיק אלא בפיצוי כספי. הרמב"ם (משנה תורה) אומר כך: "החובל בחברו חייב לשלם לו חמישה דברים: נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת."

 

  • נזק- משווים את האדם הנפגע לעבד ורואים מה שוויו של עבד בשוק בלי הפגיעה ומה שוויו של עבד עם הפגיעה (לדוגמא עבד עם שתי עיניים לעומת עבד עם עין אחת). כל נזק שגרם לפגיעה באיבר באמצעות הוצאתו מכלל שימוש גורר בעקבותיו את הפיצוי בגין נזק.
  • צער- הפיצוי בגין צער סובייקטיבי ומשתנה בהתאם לכל אדם ואדם. (כאב פיזי)
  • ריפוי- שכר של רופא ותרופות, הוצאות רפואיות.
  • שבת- הניזוק יקבל פיצוי בגין הפסד שכר לפי המקצוע שלו.
  • בושת- מזיק שגרם לנזק בכוונה מחויב לשלם פיצוי בגין בושת. הכוונה בכך היא לנזק הנפשי לנפגע- הבושה. היקף הפיצוי משתנה בהתאם לזהותו של המבייש וזהותו של המבויש ובהתאם לנסיבות. [1]


הרמב"ם אמר "אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד". אדם אחראי למעשיו ולכן אם הוא היה צריך לצפות שהוא עלול לגרום לנזק, גם אם לא עשה זאת במזיד הוא מחוייב לנזק. לדוגמא, אדם שהיה צריך לצפות שהוא עלול להתגלגל תוך כדי שנתו ולפגוע בתמונה יקרה שהייתה על המיטה יישא באחריות לנזק, אולם אם הוא הלך לישון ולאחר מכן אדם אחר הניח שם את התמונה הוא לא יישא באחריות לנזק.

 

הרמב"ם: "חירש, שוטה וקטן שגרמו נזק לאדם אחר פטורים מאחריות אולם אם גרמו להם נזק המזיק חייב". דהיינו, קטן מתחת לגיל בגרות הלכתית, חירש או מפגר שגרם נזק לאדם פטור אולם אם גרמו לו נזק המזיק חייב.

 

הרמב"ם: "שניים שגרמו נזק לאדם שלישי שניהם חייבים ומשלשין ביניהם". דהיינו, שניים שגרמו נזק במשותף, הניזוק יכול לתבוע כל אחד מהם על מלוא הנזק, ובמקרה שרק אחד מהם נתבע ונאלץ לשלם לניזוק את מלוא התשלום יכול אותו מזיק לתבוע את המזיק השני שישתתף עמו בפיצוי.

 

לעיתים הן לפי מבחן הסיבה שבלעדיה אין והן לפי מבחן הסיבה המהותית, מן הדין היה להטיל על אדם אחריות להתרחשותו של הנזק, ובכל זאת, אחריות שכזו לא תוטל עליו, בשל העובדה שבשעה שביצע את הפעולה המזיקה, הוא לא יכול היה לצפות את תוצאותיה המזיקות.

כך למשל, לדעת הרמב״ם, אם זרק אדם אבן באוויר רשות הרבים ואדם אחר הוציא את ראשו מביתו וניזוק מן האבן, הזורק אינו נושא באחריות להתרחשותו של הנזק, שכן הוא לא יכול היה לצפות שפעולתו תגרום נזק.[1]

באופן דומה, הרמב״ם פסק ש״הזורק כלי של חברו מראש הגג על גבי כרים וכסתות של בעל הכלי, וקדם בעל הכלי והסיר הכרים - הזורק חייב, שזריקתו היא הגורם הראשון לשבירת הכלי. ואם קדם אחר וסלקן, שניהם חייבין, הזורק והמסלק, ששניהם גרמו לאבד ממונו של זה״.[2]

הרב אברהם ישעיה קרליץ, החזון אי״ש, הסביר,[3] שבאופן עקרוני, כל עוד הכרים אינם שייכים לזורק, הוא אינו רשאי להניח שבעליהם לא ייטול אותם לפני שהכלי יגיע לרצפה. לכן, בכל מקרה שנלקחו הכרים על ידי בעליהם, הזורק יהיה חייב. לעומת זאת, אם נטל אדם אחר את הכרים והכסתות, הדבר יפחית מאחריות הזורק, שכן הנזק נגרם בשל שתי פעולות שאף אחת מהן לא הייתה ברשות.

הוכחת קיומו של הקשר הסיבתי

 

(א) הוכחה ודאית או מאזן הסתברויות ?

לעיל הבאנו את ההלכה הקובעת ש״כשם שאומדים למיתה כך אומדים לנזיקין״. משמעותה של הלכה זו היא, שעל הדיין לבחון בהתאם למאזן ההסתברויות, האם הפעולה שעשה אדם היא שהביאה להתרחשותו של הנזק.

 

לכאורה, הלכה זו אינה מתיישבת עם הכלל ההלכתי הקובע ש״אין הולכין בממון אחר הרוב״,[4] שלפיו היה עלינו לקבוע שכדי להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין פעולתו של אדם להתרחשותו של הנזק, עלינו להוכיח בוודאות שפעולה מסוימת היא זו שגרמה להתרחשותו של הנזק.

רבי יצחק בר ששת[5] הסביר, שהאומדן נועד לברר האם קיימת אפשרות, ולו הקלושה ביותר, שמעשיו של אדם הם שגרמו להתרחשותו של הנזק. לפי הסבר זה, אין בכוחו של האומדן לחייב אדם באחריות לנזק שנגרם, אלא רק לפטור אותו מאחריות שכזו.

מסתבר שלפי הסבר זה, כדי לחייב אדם בנזיקין, יש צורך להוכיח באופן וודאי, שמעשיו הם שגרמו להתרחשותו של הנזק, ולא די בהוכחה המסתמכת על מאזן הסתברויות בלבד.

ואולם, הרב יצחק אלחנן ספקטור הסביר,[6] שהכלל הקובע ש״אין הולכין בממון אחר הרוב״ נוגע אך ורק למקרים שבהם זהותו של המזיק אינה ברורה או שלא קיים קשר סיבתי ברור בין מעשיו של אדם להתרחשותו של הנזק. במקרים מסוג זה, אין להטיל על אדם אחריות בנזיקין על פי ההסתברות הסטטיסטית. ואולם, כאשר ברור שפעולתו של אדם הזיקה לאדם אחר, אלא שלא ברור האם המזיק עומד במבחן הצפיות, יש לעשות שימוש במאזן ההסתברויות על מנת לקבוע האם היה על המזיק שפעולתו תגרום לנזק.[7]

 


ביבליוגרפיה חלקית (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים)

 יובל סיני ישום המשפט העברי בבתי המשפט בישראל 

יצחק אנגלרד "מחקר המשפט העברי – מהותו ומטרותיו" משפטים ז 34 

מנחם אלון "עוד לעניין מחקרו של המשפט העברי" משפטים ח 99 
משנה תורה חובל ומזיק ז, ח, וכן פסק שולחן ערוך חושן משפט שפו, ג.

חזון איש בבא קמא ב, טז. וראו גם נחלת דוד בבא קמא כו,ב, ד״ה ואמר רבה.

 

 

 



העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

בזמן הקניה, תועברו לאתר מאובטח ורק שם תתבצע הקניה


‏290.00 ₪

תוספות