‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 

בימוי דוקומנטרי 

סוגי סרטים דוקומנטרים.

שוקומנטרי 

הדרישה לאובייקטיביות ונייטרליות. 

דוקואקטיביזם

סרטי ניצול

היסטוריה של סרטי הניצול

קולנוע ה"מטחנה".

סוגי סרטי הניצול. 

בלקספלויטיישן סרטי ניצול אפרו אמריקאים. 

סקספלויטיישן פורנוגרפיה רכה. 

סרטי הלם. 

סרטי אופנוענים. 

סרטי קניבלים. 

צ'מברה. 

סרטי אמנויות לחימה מהונג קונג 

סרטי מונדו 

סרטי ספלאטר. 

סרטים אירופים, ו"ג'אלו" 

שונות. 

סרט הניצול בישראל. 

הערכה מחודשת של סרטי הניצול. 

קולנוע מוקומנטרי 

דוקו ישראלי 

ביבליוגרפיה. 

יותר מאשר בכל מדינה אחרת, הקולנוע התיעודי בישראל מייצג מגוון של קולות, נושאים ודילמות. הסיבות המרכזיות לכך הן אופיה הרב תרבותי של החברה הישראלית שהלך והעמיק עם העליות מאתיופיה וממדינות חבר העמים בשנות ה90 וההתרחשויות ההיסטוריות בראשן האינתיפאדה הראשונה והשנייה, רצח ראש הממשלה רבין, וההתנתקות מעזה וצפון השומרון, אשר הבליטו את היסודות הרעועים עליהם מושתתת הזהות הציונית העכשווית. כמו כן, המלחמה המתמשכת בגבול רצועת עזה ומלחמת לבנון "השנייה" שהתנהלה בקיץ 2006, סיפקו אף הם את חומרי הבעירה שלהם למתעדים המקומיים[1].

סרט תיעודי הנקרא גם סרט תעודה או סרט דוקומנטרי הוא סרט שמטרתו לתעד את המציאות, בניגוד לסרט קולנוע שמטרתו להציג תסריט בדוי אם כי, לעתים, מבוסס על סיפור אמיתי.

בסרט תיעודי קיימות שתי דרכים לצלם:

צילום בזמן אמת צילום האובייקט הנבחר בזמן פעולתו, לדוגמה: סרט תיעודי העוסק בחייו של אדם מפורסם, סגנון הידוע בשם "נעלי בית" יצלם את אותו אדם בסביבתו הטבעית כשהוא פועל בסביבה זו בלי להתייחס למצלמה.

שחזור צילום מציאות באופן יזום, באופן הזה דומה למשחק. על האובייקט הנבחר לשחק את עצמו, כך לדוגמה אם הסרט אמור לתאר את חייו של אצן יתבקש האצן לרוץ בשביל הצילום.

דוקואקטיביזם סרטי תעודה שבהם היוצר לא רק מתעד את המציאות, אלא גם מנסה לשנות אותה ומתעד את הניסיון לשינוי ואת ההשלכות של ניסיונו.

דוקואקטיביזם הוא ז'אנר בקולנוע התיעודי שיחודו הוא מעורבותו של העיתונאי החוקר בנשוא התחקיר. היוצר לא רק מתעד את המציאות אלא מנסה לשנות אותה במהלך הסרט. לעתים העיתונאי יוזם פעילות פרובוקטיבית כדי לנסות להתעמת עם מי שיכול להוביל לשינוי המיוחל. היוצרים הדוקו אקטיביסטים מנסים לשנות את התופעה בצורה אגרסיבית, בוטה ולעתים צינית.

הדוקו אקטיביסט המוכר בעולם הוא הבמאי מייקל מור.

בישראל ישנן תוכניות טלוויזיה דוקואקטיביסטיות, כמו "בולדוג", "בולדוזר" "והמשמר האזרחי". ישנם גם סרטים ישראליים דוקואקטיביסטיים, כמו: "שיטת השקשוקה", "המדריך למהפכה", "מוסר השילומים" סדרה בת ארבעה פרקים, ההרוג ה17 ו"סודות הכספים האבודים".

סרטי ניצול

סרט ניצוּ‏ל באנגלית: Exploitation film הוא סוגה קולנועית של יצירת סרטים באופן זול ומהיר, המושכים את קהל צופיהם באמצעות פנייה ליצריהם הבסיסיים. "ניצול" הוא מושג בתעשיית הקולנוע שפירושו קידום מכירות או פרסום. סרטי ניצול נתמכים יותר על פרסום צעקני לתוכנם מאשר על איכותם הממשית ולרוב נחשבים כבי מובי.

סרטי ניצול מציגים מין הנחשב לאסור, אלימות גרפית, שימוש בסמים, עירום, סטיות חריגות של הטבע, דברים המעוררים גועל, הרס ואי סדר חברתי. סרטים כאלו היו קיימים מאז ימיו הראשונים של הקולנוע, אך רק בשנות ה60 של המאה ה20, כאשר החלה בארצות הבריתובאירופה פריצת האיסורים הקולנועיים המבוססים עלטאבו חברתי, בנוסח קוד הייז, הפכו סרטי הניצול לנפוצים יותר ובוטים יותר. מאז שנות ה90 הפך זרם זה גם נושא לבחינה אקדמית, ונקרא לעתים "פאראסינמה" paracinema[1].

אפרים כץ, מחבר "האנציקלופדיה של הקולנוע", מגדיר "סרטי ניצול" כ"סרטים שנעשו ללא כל רצון באיכות או בהצטיינות אומנותית, מתוך רצון להפיק רווחים מהירים, לרוב דרך לחץ של מכירות וטכניקות פרסום שהדגישו מרכיב סנסציוני כלשהו של המוצר הקולנועי"[2].

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

Regev R. Working in Hollywood: How the Studio System Turned Creativity into Labor (Chapel Hill: University of North Carolina Pres) (2018)

 Aitken, Ian ed.. Encyclopedia of the Documentary Film. New York: Routledge

Ellis, Jack C., and Betsy A. McLane. "A New History of Documentary Film." New York: Continuum International

מסד הנתונים הקולנועיים IMDb באנגלית, 2018

אלן רוזנטל, אמנות התיעוד החזותי יצירת סרטי תעודה לטלוויזיה, האוניברסיטה הפתוחה