בסרט 'נשים למכירה' הבמאית נילי טל מתלווה לחייהן של ארבע נשים מחבר העמים שהמשותף בניהן הוא מצב סוציו אקונומי שהביא אותן לעסוק בזנות. כולן נשים חד הוריות שנאלצו לעזוב את מולדתן על מנת, לפרנס את ילדיהן ומשפחתן, ומסכנות את חייהן בהתגנבות דרך גבול ישראל- מצרים (מעבר ניצנה) כל זאת, על מנת לעבוד בזנות. יאפנובה הרוסייה, נרגיזה יחייבא, שאחידה ואליה ויעקובלייבה מספרות את סיפור חייהן ואת הנסיבות שהביאו אותן לעסוק במקצוע. נילי טל מתלווה לנשים במהלך עבודתן וחושפת אותנו לעולמן האישי תוך הצצה לבתיהן בשני העולמות. היא נוסעת למשפחותיהן של הנשים מראה היכן הן חיות, ובאילו תנאים מחפירים הותירו את משפחותיהן ששורדות בזכות המשכורת החודשית ששולחות האמהות. במקביל מראה את עבודתן בארץ הכוללת כליאה, הונאה, ניצול ע"י סוחריהן ואלימות כל זה ניתן לספיגה על ידן בשל מצבן הכלכלי בארץ מולדתן.

בעבודה זאת בחנתי מהם הכלים בהם בחרה הבמאית להשתמש בז'אנר התיעודי כדי, להעביר את המסר שלה, מיסוד הזנות, נושא כל כך רגיש ושנוי במחלוקת. נילי טל ע"י השפה הקולנועית שלה מצליחה לגעת בני ולסחוף אותי לעולם שאני לאו דווקא מסכימה עם עצם קיומו. העובדה שבחרתי בסרט זה, היא מהסיבה שמעמד האישה הוא נושא קרוב לליבי, "נשים למכירה" העמיד באור שלילי את מעמד האישה וחשוב היה לי להבין מדוע בעולם מודרני ככל שהיה נדמה לי עד כה, קיים שימוש במילה "מכירה" לצד המילה "אישה".

 הקולנוע הדוקומנטרי מבקש לתעד פיסה של מציאות. הוא מבקש להציג את המציאות, במסגרת של סרט, כאילו הייתה ניטראלית ואובייקטיבית אך לא כך הדבר. לסרט דוקומנטרי יש יוצר וישנו גם תסריט, יש לו מטרה, לרגש ולעניין ולא רק להציג את המציאות. ה"מציאות" נקבעת על ידי היוצר, שבוחר נושא, בוחר סצנות, בוחר בעריכה (מה להכניס לסרט ומה לא), זווית צילום, ומוזיקה שתלווה את הסרט, ותקבע את תחושותיו של הצופה. סרט דוקומנטרי הוא פרשנות של מציאות, ולא תיעוד של מציאות. לכן, גם סרט דוקומנטרי הוא, בסופו של דבר, סובייקטיבי, ולא אובייקטיבי.

 בסרט 'נשים למכירה' נילי טל תומכת במיסוד הזנות ומשתמשת במניפולציות של עריכה, מוסיקה, וראיונות מרגשים שיחזקו את עמדתה. לפני הצפייה בסרט היו לי שאלות ותהיות לגבי מיסוד הזנות, אך התשובות והמסקנות אליהן הגעתי היו שונות משל הבמאית.