‏290.00 ₪

תוכן העניינים

מבוא                                                                                                                           

הדרך במשל המערה                                                                                                  

תחילתו של התהליך ההכרתי                                                                                   

תפקיד המתמטיקה בהכשרת השכל להכרת האידאות                                           

תפקיד הדיאלקטיקה                                                                                                            

הטוב והיפה                                                                                                               

ראיית האידאות                                                                                                        

סיכום                                                                                                                         

אפילוג                                                                                                                         

ביבליוגרפיה                                                                                                               

הרעיון שהנחה אותי בחקר האידאות, כיאה לתורות המזרח דווקא, ניתן להבעה באופן הבא: למד את הצורה,  אך חפש ביטוי נטול צורה. שמע את הדומם. למד את הכל ואז שכח הכל. למד את הדרך ואז מצא את הדרך שלך. ג'ואנג דזה אמר: "המכמורת משמשת לתפיסת הדג, משתפסת את הדג אין לך צורך במכמורת. המלכודת משמשת לתפיסת הארנבת, משתפסת את הארנבת אין לך צורך במלכודת. המילים משמשות לתפיסת המשמעות, משתפסת את המשמעות אין לך צורך במילים. הבא לי אדם ששכח את המילים והרי לי אדם לדבר איתו...". כולי תקווה שהמילים שאותם קראתי ושבאמצעותם אני מביע וכותב עבודה זו, ישמשו לי לתפיסת המשמעות האמיתית.

האמת נמצאת בתוכנו, אך המסע שאליו יוצא האדם בחיפושו אחר האמת הוא מחייב. המסע איננו לשווא, כיוון שהוא הערובה לתגלית האחרונה. המסע מוליך אל ההכרה. החיפוש אחר הצדק הוא כמו חיפוש מחט בערימת שחת, חיפוש ללא מוצא, אלא אם יתרחש משהו בלתי צפוי. מן הצד השני החיפוש, כביכול, אינו הכרחי כיוון שהצדק מצוי בידנו, אך לא הבחנו בו כי עיננו נתונות לנקודה רחוקה מאיתנו.

במשל הציידים פונה סוקרטס אל גלאוקון ואומר לו: "ואילו עכשיו גלאוקון, חייבים אנו כציידים להקיף את הסבך מכל עבריו ולהשגיח שבשום פנים בל תתחמק הצדקה מפנינו ובל תעלם, שכבר ברור הדבר כי כאן היא נמצאת במקום מן המקומות...הרי מתברר אישי השליו, שמזמן, מראשית דיוננו מתגלגל לו הדבר לרגלינו ולא ראינוהו, אלא היינו מגוחכים מאין כמונו, כאותם האנשים המחפשים דבר מה המוחזק להם בידיהם...". מדובר אם כן, בחיפוש מאומץ מצד אחד ומציאת דבר בנקל מצד שני. המסע, הדיון הפילסופי, מטרתו לאפשר את מציאת הדבר. החיפוש עדין כרוך במסע, כיוון שעל אף שהדבר מצוי בידנו אנו נדרשים לעבור דרך ארוכה ומייגעת כדי לחזור לעצמנו ולהכיר את אותו הדבר שהיה מצוי בנו. אפלטון מתייחס למסע זה כאל מסע של היזכרות.

זהו אם כן, ההבדל בין חיי התבוננות המעלים את האושר הפנימי המצוי באדם ללא שום צורך ביציאה אל המרחבים האחרים. בנקודה זו חל המפגש בין האתי לאפיסטמולוגי: הדבר שאותו אנו מחפשים ושגורם לנו אושר פנימי, הוא אותו הדבר המתגלגל לרגלינו מבלי שנתנו את הדעת לגביו. זהו הרעיון המרכזי הקושר את הידיעה המושגת על ידי התבוננות עם המוסר. המוסר אינו תביעה לשינוי מהותי של דרך החיים אלא, מיצוי האפשרויות של האדם עצמו על פי המבנה הנפשי שלו. אך נקודה זו אינה יכולה להתקיים בחיים נטולי התבוננות, היות וחסרה נקודת המפגש בין הידיעה לבין המצוי בנפש. המסע אל הציד, הוא המסע אל הלא נודע בנפש, אל הגרעין המהותי. המסע עשוי להתברר כמסע של האדם אל עצמו ולאו דווקא אחר הראשית המטפיזית. היחיד עשוי למלא את מאוויו בגילוי הפנימי של הוויתו האנושית בתוך הטבע.

אפלטון מבחין בין הכרה, שהיא תהליך, התהוות של ידיעה הנוצרת בתהליך של למידה. ביוונית המונחים התהוות והכרה הם בני אותו שורש: genesis – התהוות ו gnosis – הכרה. לעומת זאת, episteme מתורגמת כידיעה המציינת את סיום התהליך. מול התהוות ההכרה עומדת הידיעה, שהיא בגדר הווה, ידיעה סטטית.

המסע כפי שמתואר במשל המערה, הוא מסעו של הפילוסוף להכרת אידאת הטוב, להסתכלות הישירה בשמש לאותה נקודה שלאחריה יבצע את פניית הפרסה חזרה אל המערה, כדי שיוכל להנהיג את האנשים ללכת בדרכו אחר הטוב. הבסיס לציות לטוב הוא ההיכרות של אותו אחד שהאמת נגישה לו באופן בלתי אמצעי. השאלה המרכזית בחיבור זה היא - איך ניתן להשיג את הידיעה?

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

אריסטו מבחין בין תהליך השכילה לבין אחדות השכל והמושכל. תורה זו פותחה בהגות של ימי הביניים בעיקר על ידי הרמב"ם, מורה נבוכים, ספר א' פרק סח, עמ' 173-177 המדבר על שכל-משכיל-מושכל.

Prof. Dr. Dr. Spitzer, Manfred Geist und Gehirn - Folge 108: Das Gute, Folge 109: Das Schöne, Folge 110: Wahrheit (Spirit and Mind - Episode 108: The Good, Episode 109: The Beautiful, Episode 110: Truth 108)