עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

עבודה אקדמית בנושא שואה ילדי המנזר, הצלת ילדי הכנסיות והמנזרים, הוצאתם של ילדים יהודים מתוך מנזרים, השואה (10608)


‏390.00 ₪

37 עמודים

עבודה אקדמית מספר 10608

עבודה אקדמית בנושא שואה ילדי מנזרים, הוצאתם של ילדים יהודים ממנזרים לאחר השואה

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הוצאתם של ילדים יהודים ממנזרים לאחר השואה?

תוכן עניינים

מבוא. 

הטבילה לנצרות. 

פניית הרב הרצוג לאפיפיור. 

הוראת האפיפיור. 

ההתמודדות בבעיה בין הקתולים לבין היהודים.. 

תגובת המשפחות.

הסתעפויות אחרות. 

מסרים מן הוותיקן 

חרדה לגורלם של ילדים ניצולים.. 

עתירות יהודיות אל הוותיקן להוצאת ילדי מנזרים יהודיים.

סיכום.

ביבליוגרפיה

 

הדיון עניינו בילדים יהודים אשר ניצלו בידי משפחות או מוסדות קתוליים, ובייחוד הילדים שהוטבלו לנצרות בזמן המלחמה. ננסה להציג את הפרשה דווקא על סמך מקורות יהודיים, ולא על-פי מקורות ראשוניים המסתתרים בוותיקן. שלושה ויכוחים נוקבים התנהלו בין יהודים לוותיקן בשאלה זו, ואף אחד מהם לא נבחן עד כה לעומקו. התמונה המצטיירת מתוכם אינה תואמת לחלוטין את העמדה של אחד מן הצדדים בוויכוח[1].

השלב האחרון בפולמוס על אודות הוותיקן והשואה החל כאשר פרסם ההיסטוריון האיטלקי אלברטו מלוני (Melloni) בגיליון של היומון קוריירה דלה סרה (Corriere della Sera) מסמך בו נמסר לכאורה על כוונת הוותיקן להחזיק באותם ילדים יהודים אשר הוריהם או מוסדות יהודיים מבקשים להשיבם אליהם. לפי הדיווח בעיתונות שנמסר על-ידי סוכנות הידיעות AP (Associated Press), "החוזר הורה כנראה לרשויות הכנסייה הצרפתיות להשאיר בידי הכנסייה, למען ביטחונם או מסיבות אחרות, את הילדים היהודים אשר הוטבלו לקתוליות - גם אם פירוש הדבר לא להשיבם למשפחותיהם עם תום הכיבוש". "הנימה של המסמך קרה ולא-אישית", נאמר בניו-יורק טיימס, "ואין בו אזכור כלשהו של זוועות השואה".

תוך שבועות אחדים מצא הסיפור את דרכו אל תוך הפולמוס על אודות פיוס השנים-עשר - משני הצדדים. מצד המבקרים פרסם דניאל יונה גולדהאגן (Goldhagen) מאמר ב-The Forward, שהועתק גם בלה מונד (Le Monde) ובעיתונים אחרים, המתייחס אל החוזר כאל "צו לביצוע מעשה פשע", והכריז על האפיפיור כעל מי שעלול להיות "אחד מהגרועים בחוטפי-הילדים בעת החדשה". גולדהאגן קרא לחקירה בינלאומית. הרב שמוליי בוטיץ' (Boteach) החמיר והוסיף, כי פיוס השנים-עשר "הורה על חטיפה המונית של מאות אלפי ילדים יהודים בסירובו להשיבם לאפוטרופוסים היהודיים החוקיים שלהם". לעומת זאת, האב פטר גומפל (Gumpel), אשר פעל במרץ ברומא להפיכתו של פיוס השנים-עשר ל"מבורך" beatus, שלב קודם לקנוניזציה כקדוש לאחר מותו, הטיל ספק במהימנות המסמך ("יש כאן משהו חשוד", הוא אמר לניו-יורק טיימס). וויליאם דונויו (Donoghue), נשיא הליגה הקתולית האמריקנית, היה נסער והגדיר את הפרשה כ"ראתרגייט" של הניו-יורק טיימס, כרמז לקריין תחנת הטלוויזיה CBS, דן ראתר (Rather), אשר הסתמך על מסמכים כוזבים בכתבתו נגד ג'ורג' בוש. על-אף הרמזים לזיוף, עיקר הטענה של התומכים בוותיקן הייתה, שהמסמך לא יוחס כראוי ולא הובן כראוי, וכי למעשה הכריז המסמך "על ההפך הגמור" מכפי שנטען. טענתם הרחבה יותר הייתה, כי פיוס היה מיטיבם של היהודים, הן בכל הקשור לילדים והן בדרך התנהגותו במהלך המלחמה.

בשבועות שלאחר מכן גבר הפולמוס. קבוצה יהודית איימה להגיש תביעה נגד הוותיקן בניו-יורק או בוושינגטון אם לא תועבר מיד רשימה מלאה של הילדים על שמותיהם. מן הצד של המסנגרים על האפיפיור יצא גל של מסמכי ותיקן שלא פורסמו בעבר, ועתה הופיעו בדפוס ואפילו באינטרנט, והם הציבו את התזכיר הנדון בהקשרו ואפשרו לתת לו פירוש מורכב יותר. הביטאון אוהד-האפיפיור בארצות-הברית, בתוך הוותיקן (Inside the Vatican), כינה את ההאשמות "תעלול אנטי-אפיפיורי נוסף" ודיווח, כי יוחנן פאולוס השני, שהיה באותה עת מאושפז וכנראה על ערש דווי, הכריז "לא אמות בטרם אהפוך את האפיפיור פיוס השנים-עשר לקדוש". שֶרי גוסט (Gossett), עורכת-משנה של העיתון הימני, דִיוּק באמצעי התקשורת (Accuracy in Media AIM), תקפה בחריפות את הניו-יורק טיימס בנושא זה, הגדירה את המסמך "תזכיר מזויף" וציטטה את התומך בפיוס, ויליאם דוינו (Doino) הבן, שקרא לפרשה "סיפור ענק של הונאה עיתונאית".

הטבילה לנצרות יכולה הייתה להבטיח השתלבות בעולם הלאיהודי; אולם בה בעת הייתה בגדר הצהרה שהנטבל לא נולד קתולי, ולכן הייתה זו פעולה מסוכנת בתנאים מסוימים. בחוקי הגזע הנאציים נקבע לעתים כי המרת דת אינה פוטרת את המומר מגירוש למחנות ההשמדה. היו הורים יהודים שביקשו את הטבילה לילדיהם, על מנת להצילם ולמסרם למבטחים בידיים קתוליות. במקרים מסוימים‏, הטבלתם לנצרות של ילדים יהודים הייתה חלק מפעילות המיסיון של מוסדות קתוליים; באחרים הקפידה הכנסייה בקנאות שלא להעניק את סקרמנט הטבילה למען מטרות ארציות, אפילו לא למען הצלת חיים לרוב לא עשתה כן ללא קבלת רשות מהורי הילדים. 

לאחר השיחות עם הרב הראשי לארץ ישראל נקבע כי בשאלת הטבילה לנצרות, על הכנסייה לבחון את הנסיבות בכל מקרה ומקרה אם הילדים הוטבלו כהלכה הרי אמורים הם לקבל חינוך נוצרי. אם ההורים היהודים ניצלו הטיפול יהיה שונה, ללא הכרה פומבית בכך. מטרת הסכמה זו הייתה להפיג את החרדה שרווחה בקרב היהודים.

מיד לאחר המלחמה סייר הרב הרצוג באירופה במשך שישה חודשים. הוא נפגש עם האפיפיור פיוס השנים עשר באופן חריג לנוהג בוותיקן שלא לעבוד בימי ראשון. עלפי הגרסה של הרב הרצוג, השיחה החלה, במה שהיה מן הסתם רגע חסרתקדים בדושיח היהודיהקתולי, בפרשנות לפסוק מספר יחזקאל ובו הבטחת האל "ונתתי לכם לב חדש", שאותו ציטט האפיפיור בנאום פומבי שנשא כמה ימים קודם לכן. הרב הרצוג אמר לאפיפיור, כי בהבטחת הפסוק ל"לב חדש" נעשה שימוש באות למ"ד שנועדה לסמן, שהלב החדש אינו ניתן כלאחר יד, אלא מוענק "כפי שמעניק אדם מתנה לחברו. .. מתוך שותפות ורצון מצד המקבל". הרב הראשי ליהודי ארץ ישראל שרטט בקווים כלליים את התוצאות ההרסניות של השואה מבחינת העם היהודי, אשר סבל "את ייסורי האנושות". עלפי הגרסה היהודית, הוא קרא לאפיפיור "להכות על חטאי הנצרות כלפי עם ישראל במרוצת הדורות ולרדת לחקרה של הבעיה היהודית". בהתייחסות לנושא האקטואלי, גורל היתומים היהודים שהיו בידי קתולים הביע הרב הרצוג הכרת תודה על הצלתם, אך ציין כי יהודים לא יוכלו להשלים עם כך שהצעירים יישארו "מנותקים כליל ממוצאם". "החל מהיום כל ילד מסמל בעינינו אלף ילדים. .. ואילו לכנסייה הנוצרית, ולה מיליוני מאמינים, מספרים כאלה הם זעומים". הוא ביקש את עזרת האפיפיור בהשבתם, ובייחוד ביקש מן האפיפיור לקרוא לכל הכמרים לגלות את הנוכחות ואת המקום שבו נמצאים ילדים יהודים בידי קתולים.


ביבליוגרפיה חלקית (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

 Nahum Bogner, "The Convent Children: The Rescue of Jewish Children in Polish Convents during the Holocaust", Yad Vashem Studies,  235-285

Nechama Tec, Jewish Children: Between Protectors and Murderers, Washington 

מיכאל ר. מארוס, הוותיקן והמשמורת על ילדים יהודים לאחר השואה, זמנים רבעון להיסטוריה גיליון 97

מירי פרייליך (עורכת), הסנה שלא אוּכּל: ניצולי השואה במדינת ישראל, מכללת בית-ברל וקרן אברט

 


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

בזמן הקניה, תועברו לאתר מאובטח ורק שם תתבצע הקניה


‏390.00 ₪

תוספות

בעלי חשבון פייפאל
כל כרטיס אשראי כולל דיירקט, ויזה נטען (לא דיינרס)