‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי מגדר וקולנוע?

תוכן עניינים

לידת הפמיניזם.

ייצוג האישה בקולנוע.

הסרט "תלמה ולואיז". 

בחינה של הסרטים "אישה יפה" ו"תלמה ולואיז". 

הסרט אינסטינקט בסיסי. 

דקונסטרוקציה בראי המגדר. 

הקשר בין המלודרמה ומעמד האישה. 

נקודת המבט.

החפצת נשים בקולנוע: הדמות הנשית כחיזיון ולא כתודעה. 

פוסט פמיניזם.. 

סרטי נשים.

נשים בקולנוע ישראלי.

סיכום.

ביבליוגרפיה. 

לאורך השנים תפקיד האישה בקולנוע תמיד היה "להיות יפה ולשתוק". הסרטים הציגו את הנשים כדמויות שבריריות, חלשות, תלויות, רגישות ונסערות, בעוד הגבר חזק, שולט ועומד בראש המשפחה. ברבים מן הסרטים הנשים מלאו את תפקיד "המעצור העלילתי" המעכב את הסיפור ותו לא. נשים לא זכו לספר את סיפורן שלהן שכן הדימויים נשלטו על ידי גברים. על פי רוב היחס אל נשים היה כאל חפצי מין – ערכן היה טמון בעקר במראה שלהן.

בתקופת הראינוע המלודרמה הייתה אחד הז`אנרים השולטים, סרטים אלו הציגו את דמות האישה בצורה סטריאוטיפית אשר הפשיטה האישה מכל המורכבויות האנושיות שלה והעומקים שקיימים בכל אדם עצמאי, ובכך הציגה אותה כדמות רדודה שהגבר זקוק לשמור עליה, להחליט את ההחלטות בשבילה ולהגן עליה, אחרת לא תוכל לשרוד. ההפשטה הגיעה עד כדי כך שבסרטי המלודרמה בהירת השיער תמיד הייתה הדמות הטובה, וכהת השיער תמיד הייתה הדמות הרעה שבישרו לצופה המיומן, כבר בפגישה הראשונה, את התסבוכת הקרובה לבוא.  הז`אנר הגיע לשיאו בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות המלחמה הקשה גברים רבים נעדרו שנים רבות וחלקם גם מעולם לא חזרו, נשים נאלצו ללכת לעבוד ולתרום למלחמה בעבודות שעד כה נתפסו גבריות, וגילו שביכולתן להתפרנס בעצמן. הגברים חשו מאוימים ונוצרה מעין מלחמת מינים. עולם הקולנוע באמצעות המלודרמות ניסה להחזיר את העולם למסגרת המסורתית – לפיה הבית על מטלות הבית שייך לאישה ואילו העולם שייך לגבר.

מטרת סמינריון זה להציג בצורה מתומצתת את אחד הנושאים הבוערים כיום – המפגש בין קולנוע לתורות מגדר. ככזה הציג בקצרה פנים שונות של הפמיניזם, החל מביטוייו בביקורת הייצוג, דרך פירוק סטריאוטיפים של ייצוגי נשים וכלה ביצירת נרטיבים אלטרנטיביים המכונים סרטי נשים. היישום לגבי הקולנוע הישראלי הוא חלקי משום שהוא חסר היבט אחד חשוב ביותר של סרטי נשים: הקולנוע הדוקומנטרי של נשים. יצויין בקצרה שעם פריחת הקולנוע הדוקומנטרי בעשור האחרון, יותר ויותר נשים ישראליות מצאו עצמן משני צידי המצלמה, לעיתים כשהן מביאות את סיפורן הן. האוטוביוגרפיה כבר אינה דמיונית (כדי לחזור על ניסוחה של בת-אדם) אלא נרשמת מתוך החומרים האישיים. מצלמות הוידיאו הקטנות לא רק מוזילות את עלויות הסרטים אלא גם שוברות את המחיצות שבין הפרטי לציבורי. אישה האוחזת במצלמתה יכולה לתאר את הנעשה בביתה ולעמת אותו עם העולם שבחוץ. כך היא מתעדת היסטוריה אלטרנטיבית, מה שמאפיין את סרטי הנשים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)