‏290.00 ₪

כיצד באה לידי בטוי תופעת רצח ילדים על ידי הוריהם?

תוכן עניינים

מבוא

פרק א: סקירה היסטורית כרקע לתופעת רצח ילדים בידי הוריהם.

פרק ב: האם הרשויות מבדילות בין הורים שרצחו את ילדיהם ובין שאר הרוצחים?

פרק ב.1: מסקנות.

פרק ב.2: סייג אי שפיות הדעת

פרק ב.3: סייג אי השפיות בראי המשפט המשווה

פרק ב.4: מניעים לרצח ילדים בידי הוריהם...

פרק ב.5: הצורך בהבחנה בין הורים הרוצחים את ילדיהם לשאר הרוצחים.

פרק ב.6: ההבדלים בין הליך פלילי של הורה רוצח לבין שאר הרוצחים..

פרק ב.7: האם מומחה פסיכיאטרי מבדיל בין הורים שרצחו את ילדיהם...

פרק ב.8: מקרים בהם נקבע כי ההורים כשרים לעמוד לדין.............

פרק ג: האם בית המשפט מבצע הבחנה על בסיס מגדר בבואו לשפוט ולהשית עונש על רצח ילדים על ידי הוריהם?...

פרק ג.1: הבחנה מגדרית 

פרק ג.2:הבחנה מגדרית לגבי מניעים לרצח.

פרק ג.2(1). מניע המיוחס למין הגברי- רצח ילדים כחלק מהליך גירושין קשה.....

פרק ג.2(2). מניע המיוחס למין הנשי – פסיכוזה לאחר לידה

פרק ג.2(3). מניע המיוחס למין הנשי- דיכאון לאחר לידה העלול להוביל לרצח הוולד....

פרק ג.3:סטרואטיפ "האימא הטובה" .

פרק ג.4:השפעה מגדרית על אנשי המקצוע..

פרק ג.5:הבחנה מגדרית הנעשית ע"י מערכת בית המשפט.

פרק ג.6: רצח אימהות

סיכום

בבילוגרפיה.

במהלך מחקרי את התחום של הורים הממיתים את ילדיהם נתקלתי בעבודות ובסיפורים שנראים כאילו קורצו מהדמיון. בחרתי בנושא כה קשה ובלתי נתפש, בשל היותו כה בלתי נתפש. כדי "להתמודד" עם הנושא של הורים הממיתים את ילדיהם קל יהיה לסווגם כמשוגעים, כחריגים – אך הדבר אינו כה פשוט.

המחקר שנעשה בנושא של הורים שהמיתו את ילדיהם הינו מוגבל, בעיקר בישראל. מדובר בתופעה יוצאת דופן וקיצונית, אך עם זאת, היא מתקיימת ואי לכך היא ראויה לחקירה מעמיקה, תוכנית שיטתית וממוקדת.

נראה כי העובדה שאין בחוק הישראלי חקיקה מותאמת ומסודרת בנוגע לרצח ילדים טומנת בתוכה לא רק בעיה מגדרית אלא גם מהווה פתח מילוט להורים המבצעים רצח ילדים. נראה כי במדינות בעלות חוקים ברורים ומפורטים בנושאי רצח ילדים, הסיכוי שיוכר למבצע מחלת נפש הוא פחות. עולה השאלה, האם אותו הורה כבר "קיבל את עונשו" בעקבות תוצאות המעשה או שמא יש ליצור חקיקה אחידה, חמורה ומרתיעה לרוצחי הילדים אשר תבטא מענה למכלול השאלות בדבר אחריותו הפלילית של הורה הרוצח את ילדיו, תסיר את ההבחנה המגדרית בגין הענישה ותיצור ענישה אחידה לכלל ההורים המבצעים את המעשה, ותמורה הולמת עבור המעשה הנורא.

יש שחושבים שבשל חומרת העבירה יש להכיר בעונש מוות בעבירות של רצח ילדים: להלן, הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מוות לרוצח ילדים), : דברי ההסבר להצעה: "כל רצח הוא פשע מזעזע, אך רציחת ילדים קטנים היא מקרה קיצוני המחייב ענישה ייחודית אשר הולמת את חומרת העבירה. הזכות לחיים היא זכות חוקתית אך איננה מוחלטת. קדושת חייהם של תינוקות וילדים גוברת על זכותו של חיית טרף בצורת אדם. למעשה פשע נתעב זה אין סליחה ומחילה, ופושע שכזה צריך להיות מורחק לצמיתות מן החברה ואף מוצא להורג במקרים יוצאי דופן. רק קביעה בחוק של העונשים החמורים ביותר והכנסת יסוד מובהק של הרתעה עשויות למנוע רציחתם של ילדים קטנים על לא עוול בכפם. יצוין שבחוק הישראלי קבוע עונש מוות למקרים חריגים שונים וגם המשפט הבינלאומי איננו רואה בזכות לחיים כאוסרת תמיד ובהכרח על עונש מוות".

לעניות דעתי כל מניע המוביל הורה לרצוח את ילדיו, מאופיין הוא בתסמינים נפשיים במידה כזו או אחרת. כלומר, גם המניעים לרצח ילדים שאינם מבוססים על מחלת נפש בעלי כוונה שמקורה הוא בהפרעה נפשית. לדוגמא המניע של רצח ילדים כחלק מהליך גירושין קשה – הזעם והרצון בנקמה מתעצם עד כדי טירוף אשר גורם למבצע העבירה לפעול כך, לכן, מניע זה גם הוא לדעתי כרוך באלמנט נפשי, הרי, אדם "רגיל" על אף זעמו לא רוצח את ילדיו אלא רק אב אשר רצונותיו לנקמה מתעצמים עד שמובילים הם להפרעה נפשית. אומנם, הכוונה מבוססת על הרצון בנקמה בעקבות הגירושין אך לדעתי כוונה זו הכרוכה בכוונה שמקורה בהפרעה נפשית. חלק מהמעשים מאופיינים בהפרעה נפשית חמורה המתגבשת למחלת נפש ובחלק אחר של המעשים הפרעה נפשית שאינה מתגבשת למחלת נפש אלא מבוססת על כוונה שמקורה הוא בהפרעה נפשית שאינה חמורה. יש לבחון לגבי כל נאשם את מידת הפרעת הנפש הנמצאת אצלו ולפיכך, לבחון אם כשיר לעמוד לדין או אם לא.

יש ליצור ענישה מותאמת לפי זה, אשר תכלול בתוכה את השיקול בדבר התסמינים הבלתי שפויים כתשתית, ולאחריה תעריך את מסוגלת ההורה ואת כשרותו לעמוד לדין. במצב בו בית המשפט ייקח בחשבון באופן גלוי, כי ממילא יש לשקול את מצבו הנפשי המעורער של הורה רוצח, נוכל לצמצם את כמות ההורים הרוצחים הנכנסים תחת הגנת אי השפיות.

בכדי להכיר במחלת נפש במצבים בהם הורים רוצחים את ילדיהם, דרושה כי סטייה מן הנורמה תהיה ברורה וחד משמעית וגבוהה בהרבה מהכרה במחלת נפש של סתם פושעים הפועלים על פי דחפים בלתי נורמליים. יש ליצור הפרדה בין מחלת נפש במובן הרפואי, לבין מחלת נפש במובן המשפטי. כאשר אנו צריכים בעת ההכרעה במצבו בו הורה רוצח את ילדיו להכריע על פי קריטריונים של מחלת נפש, עלינו להכריע לפי קריטריונים של מחלת נפש במובן המשפטי של הורה הרוצח את ילדיו ולא לפי מחלת נפש במובן הרפואי שעליה אין כל מחלוקת שאכן ההורה בעל תסמינים בלתי שפויים. יש לפרש את המילה 'מחלה' – לגבי פושעים רגילים, למחלת נפש, וחולי נפש, באופן שונה מהמילה 'מחלה' הקשורה להורים הרוצחים את ילדיהם.

אם ניקח בחשבון שהורים הרוצחים את ילדיהם, מראש בעלי בעיות נפשיות ונבחן אותם בעין כזו, לא תמיד אותו מצב יגיע לכדי מחלת נפש כמשמעותה המשפטית. אני מציעה כי ההליך המשפטי לגבי הורים רוצחים יהווה בתוכו את המבחן הקוגניטיבי באופן קבוע (תנאי מחלת נפש מתקיים בכולם), ולגבי כל הליך נבחן באופן מעמיק את המבחן הרצוני. בכדי ליצור איזון ובכדי להימנע בהכרה אוטומטית בכניסה לסייג אי השפיות, יש לדעתי, ליצור מודל חדש של "הורה רוצח", להגביר את דרישת אי השפיות (החמרת רף הכניסה להגנה), והגברת דרישת המבחן הקוגניטיבי (על ידי תוספת מבחן נוסף, ודרישה בדבר 'מחלה נפשית חמורה ביותר').יש להקים ועדה מיוחדת אשר תבחן לעומק את כל הנתונים הסטטיסטים לגבי אחוז הרשעות בגין רצח ילדים על ידי הוריהם, תאבחן ותיצור חקיקה חדשה ומותאמת עבור רוצחי הילדים, שמצד אחד תהיה הוגנת כלפי הקורבנות וכלפי מצבם הנפשי של המבצעים, ומן הצד השני תבסס הרתעה משמעותית ועצומה כגובה העבירה המזעזעת והעצומה הזו. חוק הכרוך בתוכו ענישה מרתיעה וברורה יעיד להורים המתכוונים לבצע מעשים כאלו בעתיד, כי בעת ביצוע המעשה לא תעמוד להם הגנת אי השפיות באופן אוטומטי. הועדה תכלול בתוכה חוקרים בתחום בריאות הציבור, בריאות הנפש, שירותי הרווחה.  נוסף על כך, נתונים ברורים יעזרו לנו גם באיתור הורים בעלי פוטנציאל לביצוע העבירה מסוג זה. אציין כי חשיבות הוודאות, כפי שבאה לידי ביטוי בעבירות מסוג אחר, אינה רלוונטית לעניין זה, אלא משמעות הענישה האחידה היא ליצור שווין בין המינים, ובין מבצעי הרצח ולהבטיח כי אכן הנאשם ייענש בחומרה.

ניתן לומר, שהורים שהמיתו את ילדיהם, בעצם ביצוע המעשה הקיצוני והנוראי הזה, עומדים על קצה שבו שוכן הרוע. עם זאת, לא ניתן להתעלם ממקרים של חולי וממצבי מצוקה קיצוניים שהביאו להמתה (דיכאון לאחר לידה, מחלות נפש למיניהן, ייאוש ומצוקה, בעיקר של האם, שהייתה קורבן לאלימות בעצמה). כמו כן, במקרים שבהם היו התבטאויות של דאגה, רצון לגאולה ואף חרטה, תפיסת הורים אלו כרשעים תהיה פשטנית מדי. אסור לנו, בשל הפחד והפאניקה המלוות לו, לראות אנשים אלו כרשעים, כמפלצות. זאת משום שבעשותנו זאת אנו בעצם מסירים מעצמנו את האחריות להבין, את האחריות לניתוח מעמיק של התופעה, את ההסבר ובעיקר- את ההוקעה של התופעה הנוראית הזו מקרבנו. המאבק במקרים אלו, צריך קודם כל לבוא מהבנת התופעה. ההבנה בשום פנים ואופן אינה יכולה להיות פשטנית, שהרי או דנים בבני אדם. לאור זאת,עלינו לבחון הורים אלו בהקשר הרחב יותר ובראייה הכוללנית יותר, ולהבין שבני אדם הם יצורים מורכבים בעלי מגוון כוונות, מגוון התנהגויות ומגוון רגשות.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)