‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי קריאה פמיניסטית חתרנית אינטר-טקסטואלית של ההצגה הדה גאבלר ?

תוכן עניינים

ראש פרק /                                                                      עמוד מס'

תוכן עניינים

מבוא       ......................................................................... 2  

פרק 1 . כתיבה................................................................. 6

1.1         על "כתיבה נשית"................................................... 6

1.2         טקסט מקורי- המחזה "הדה גאבלר"............................7

1.3         טקסט אלטרנטיבי – טקסט המופע........................... 9

פרק 2. יחסי במה-קהל .................................................. 14

2.1         על "אמנות המופע"............................................... 14

2.2         יחסי במה-קהל במופע .......................................... 16

פרק 3. חלל ועיצוב........................................................ 21

3.1         על "פמיניזם ברכטיאני" ....................................... 21

3.2 רכיבי העיצוב במופע .............................................22

3.3         על היצירה "מקור העולם" ושימושה במופע ............. 24

פרק 4.   ביצוע............................................................... 29

4.1 על ביצוע ע"פ הגישות השונות ................................29

4.2 הביצוע במופע.................................................... 32

סיכום ....................................................................... 37

ביבליוגרפיה .............................................................. 38

המופע "לו הייתה הדה גאבלר- דברים שאנשים לא עושים", שהועלה בתיאטרון תמונע , הינו עיבוד פוסט-מודרני למחזה הקלאסי המוכר "הדה גאבלר" מאת איבסן. המופע נוצר בשיתוף פעולה בין שני היוצרים, שלומי ליברמן ועלית קרייז, ומכיל שילוב פורה בין סגנונות תיאטרון בהם עסקו קודם ליצירה המשותפת. ליברמן, בוגר תואר שני בבימוי תיאטרון באוניברסיטת ת"א, העלה הצגות עצמאיות שעסקו בעיקר בפרשנויות עכשוויות של מחזות ריאליסטיים קנוניים, מבין הצגותיו "מדמואזל ז'ולי"[1] ו"האישה מן הים" התאפיינו בשפה ריאליסטית בעלת יסודות חדשניים.

 עלית קרייז, בוגרת בית הספר למשחק של ניסן נתיב, פרפורמרית ויוצרת בתחום "אמנות המופע" (performance art) אשר יצרה והשתתפה בעבודות מיצג רבות שהוצגו בפסטיבלים שונים בארץ, בלונדון וברחבי אירופה, יצירותיה ניחנות בשפה טקסטואלית בעלת טביעת אצבע ייחודית ובאלמנטים ויזואליים מופשטים ותנועתיים[2].

המחזה "הדה גאבלר" ע"י המחזאי הנורווגי הנריק איבסן, מתרחש במציאות החברתית הבורגנית והפטריארכאלית של התקופה בו נכתב ועוסק במעמדה של האישה בתוכה. תפיסת החירות הנשית והאישית המציג איבסן במחזה הזה (ובשאר מחזותיו כמו "בית הבובות" ו"האישה מן הים") ואופייה הייחודי והמורכב של הגיבורה הביאו לתיוגו תחת כ"ריאליזם פמיניסטי" ע"י התיאורטיקניות הפמיניסטיות, למרות שאיבסן עצמו הסתייג מתיוגו כפמיניסט וככל הנראה המחזה לא נכתב מראש ע"פ סדר יום זה[3]. היוצרים מעוניינים באמצעות המופע לחקור כיצד ניתן להעניק למחזה פרשנות עכשווית באמצעות מפגש אינטראקטיבי חי עם הקהל. המופע אשר בנוי כמופע יחיד ומבוצע ע"י קרייז, ממקד את תשומת הלב אל דמותה המורכבת של הדה גאבלר כאישה המנסה למצוא ייעוד נשי ומשמעות אלטרנטיבית למוסכמות החברתיות בהן היא חיה. בעזרת שבירת הצורה המסורתית של התיאטרון עליה מתבסס המחזה המקורי היוצרים שואפים להסיר את המסכות שנאלצת אישה לעטות בגין הציפיות החברתיות ממנה ולחדור אל עומקה של ההוויה הנשית העכשווית.

תיאטרון פוסט-מודרני בדומה לפמיניזם מעוניין לפרק את הדעות הקדומות הרווחות בחברה בתוך הקבוצה שהוא פועל ולערער על מוסכמות חברתיות המקבעות סטריאוטיפיים חברתיים[4]. חלק רחב מהשיח הפמיניסטי התיאטרוני מבקר את אופן הייצוג הריאליסטי הקלאסי המזוהה בעיקר עם מודל "גברי" בשל יומרתו לייצג מציאות "אובייקטיבית" באופן "אמיתי", כלומר שלכל מה שמיוצג על הבמה יש מקור ברור הקיים במציאות. אלין דיאמונד (Elin Diamond) שאיעזר בתיאוריות שלה בעבודה, היא דוגמה אחת מיני חוקרות תיאטרון פמיניסטי רבות אשר חוקרות מהו המימזיס הפמיניסטי והאם ניתן ליצור צורות ייצוג תיאטרוניות שונות המבטאות שיח ושפה נשיים.

שאלתי המרכזית היא כיצד מבצעת היצירה "לו הייתה הדה גאבלר- דברים שאנשים לא עושים", קריאה חתרנית אינטר-טקסטואלית בקלאסיקה הריאליסטית "הדה גאבלר"? ארצה לטעון כי המופע חותר תחת הטקסט הגברי הקנוני ומאדיר את הקול הפמיניסטי בעזרת שפה תיאטרונית בעלת מאפיינים "נשיים". המופע משקף סוגיות מרכזיות בתיאוריה הפמיניסטית בתחום התיאטרון, אבסס את טענותיי על סמך חוקרות תיאטרון פמיניסטי שונות שדיברו על צורות תיאטרון פמיניסטיות. אנקוט בגישה השוואתית בין מאפייניו התיאטרון הריאליסטי, עליו מבוססת היצירה, לבין מאפיינים של סוגות תיאטרון שהתפתחו לאחר הריאליזם כפי שבאים לידי ביטוי במופע, סוגות כשל "הפמיניזם הברכטיאני" ע"פ מאמרה של דיאמונד[5], "כתיבה נשית" ע"פ מאמריה של הלן סיקסו (Hélèn Cixous) ו"אמנות המופע" ע"פ ספריה של רוזלי גולדברג (Roselee Goldberg). עמדת המוצא המשותפת לכל הסוגות האלה היא אנטי-ריאליסטית, כולן מעוניינות לחתור תחת התיאטרון הבורגני של הזרם המרכזי שסגנונו הוא לרוב ריאליסטי אשלייתי ולכונן שפה תיאטרונית חלופית וניסיונית השומרת על מודעות הקהל ויכולת הניתוח שלו ומעוררת אותו לחשיבה ביקורתית. סוגות אלה נחשבות ע"י תיאורטיקניות פמיניסטיות רבות כמייצגות באופן בימתי הולם יותר את רעיונות הזרם הפמיניסטי.

בנוסף למחזה המופע מתכתב עם עוד קלאסיקה ריאליסטית- הציור "מקור העולם" (L'Origine du mond) מאת גוסטב קורבה (Courbet Gustave) בו מוצגת ערוותה של האישה, וכך יוצר חיבור ישיר ועיסוק ליטרלי בגופה של האישה, והופך את מרחב התיאטרון כמקום אותנטי של נשים, ע"פ תפיסתה של סיקסו צורת הכתיבה הנשית מעוגנת בגופניות ומיניות נשית צומחת ממנה ומבטאת את מאפייני הגוף הנשי- מחזוריות, השתנות תמידית, מעגליות, רכות.

גוף העבודה בנוי באופן הבא: בכל פרק אבדוק פן מרכזי אחר במופע ואבחן כיצד התחום המסוים הזה חותר נגד הזרם הריאליסטי המרכזי ו"חוטא" למחזה ולמחזאי ומשקף אמצעי ביטוי חלופיים בעלי איכויות פמיניסטיות. בכל פרק אפרט על תיאוריות פמיניסטיות ומושגים מרכזיים ספציפיים שיגבו את הניתוח המעשי של המופע, הרלוונטי לכל פרק.

בפרק הראשון אנתח את טקסט המופע, אופי הכתיבה בהשוואה למקור, ובאיזה אופן המחזה החדש מבטא דומה למודל "הכתיבה הנשית" ע"פ סיקסו. בפרק השני אתייחס ליחסי במה- קהל כפי שבאים לידי ביטוי במופע וכמאפיין של ז'אנר "אמנות המופע" ואבדוק כיצד האמצעי הזה מקיים ייצוג נשי ישיר. בפרק השלישי אבחן את התחום החזותי-ויזואלי של המופע, אפרט על פרטי העיצוב השונים וכיצד מכילים רעיונות משלוש הסוגות האנטי-ריאליסטיות שהזכרתי קודם, בשימת דגש על המרכיב הוויזואלי העיקרי והבולט ביותר. בפרק הרביעי והאחרון אתייחס לסוגיית הביצוע ההפכפך של היוצרת ומבצעת המופע ואבדוק באיזה אופן ניתן להגדיר את הביצוע, אם ניתן בכלל.

המעבר דרך מרכיבי המופע השונים ישרתו וידגימו את מסקנותיי והשקפת עולמי בנוגע למופע, כי המופע "לו הייתה הדה גאבלר-דברים שאנשים אינם עושים"[6] עוסק בסוגיות וקונפליקטים רלוונטיים לחיי נשים וחוקר אותן מנקודת מבט תיאטרונית מורכבת ויכול להיחשב כיצירה תיאטרונית פמיניסטית הן מבחינה תמטית והן מבחינה סגנונית.

לסיום, ארצה להוסיף כי שימשתי בתור מנהלת המופע (תפקיד המבוצע גם באופן חי על הבמה) וליוויתי את תהליך היצירה מקרוב, אך אני מאמינה שהניתוח שלי לא נסמך רק על ההיכרות הקרובה שלי עם החומר וניתן גם להגיע אל המסקנות מתוך צפייה חיה במופע.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

Christopher Innes, A Sourcebook on Naturalist Theatre. New York: Routledge 

 Nick Kaye, Postmodernism and Performance. St. Martin's Press

 Elin Diamond, "Brechtian Theory/ Feminist Theory: Toward a Gestic Feminist Criticism" in Unmaking Mimesis. New York: Routledge