‏290.00 ₪

תוכן עניינים 

פתח דבר. 

נושא ושאלת המחקר. 

תקציר הסרטים.. 

שיטת מחקר. 

פרק 1. מבוא. 

1.1 טראומה- הגדרה ומאפיינים.. 

1.2 השואה כאירוע טראומתי 

1.3 העברה בין דורית של השואה. 

1.3.1 הבדלים בין הדור השני לדור השלישי 

1.3.2 השואה ובני הדור השלישי 

1.4 ייצוג השואה בקולנוע התיעודי- עד שנות האלפיים.. 

פרק 2. ניתוח הסרט "אוי מאמא"(נועה מימן ) 

2.1 תיאור הדמויות. 

2.2 שם וכותרת הסרט. 

2.3 הקשר בין סבתא פירה למגנה ופיריטה. 

2.4 טראומת השואה והניצולים הישירים.. 

2.5 טראומת השואה- העברה בין דורית. 

2.6 טראומת השואה ובני הדור השני 

2.7 טראומת השואה ובני הדור השלישי 

2.8 העברה בין דורית- הבדלים.. 

פרק 3. ניתוח הסרט "הדירה" (ארנון גולדפינגר) 

3.1 שם וכותרת הסרט. 

3.2 סצנת פתיחה. 

3.3 טראומת השואה והניצולים הישירים.. 

3.4 טראומת השואה ובני הדור השני 

3.5 השואה ובני הדור השלישי 

3.6 תעלומת הקצין הנאצי 

3.7 סצנת הסיום.

מסקנות. 

שם וכותרת הסרט. 

טראומת השואה והניצולים הישירים.

טראומת השואה ובני הדור השני 

טראומת השואה ובני הדור השלישי 

סוף דבר. 

ביבליוגרפיה. 

סמינריון זה על ניצולי שואה וזרים בקולנוע הישראלי.

עבודה אקדמית זו תעסוק בבחינת הייצוג של נכדים ונכדות ("דור שלישי") לניצולי השואה בקולנוע הדוקומנטרי הישראלי.

השואה מהווה אירוע מרכזי שיש לו השלכות לטווח ארוך בתולדות עם ישראל בכלל ובמשפחות בהן הדור הראשון היה בתקופה זאת באירופה תחת השלטון הנאצי בפרט. מחקרים רבים מלמדים כי קיימת העברה בין דורית של דפוסי התנהגות, נורמות, תפקידים וערכים הקיימים במשפחה (Chaitin ;  Lev-Wiesel). מחקרים אלו מציגים את בני הדור השלישי כחשים אמפתיה והזדהות עם סבלו של הדור הראשון, מרגישים מחויבות להיסטוריה היהודית ואף מוכנים "לשאת את הלפיד" ולהמשיך את מסורת העדות והזיכרון (פוקס).

לאור הקשר הייחודי של בני הדור השלישי לניצולי שואה עם סביהם ו/או סבותיהם והאווירה החברתית הפתוחה והמשתפת עליה גדלו (בניגוד להוריהם), אני סבורה כי יש צורך לבחון את האופן בו השואה מיוצגת ע"י בני דור שלישי לניצולי שואה בקולנוע הדוקומנטרי הישראלי.

הדיון יתבסס על ניתוח סמיוטי מבני של שני סרטים תיעודיים נבחרים: "הדירה" (ארנון גולדפינגר) ו-"אוי מאמא" (נועה מימן). 

הדירה  (ארנון גולדפינגר)

בסרטו, מנסה הבמאי (הנכד) לפענח תעלומה מורכבת ומטלטלת מן העבר המשפחתי בעקבות רמזים מטרידים שנמצאו בדירת סבתו לאחר שנפטרה.

הסרט מתחיל בהגעתו של ארנון ובני משפחתו אל דיתה של סבתו לאחר פטירתה על מנת לברור את עזבונה של הסבתא. בני משפחה נברו בחפצים הישנים, ומצאו באחת הפינות ידיעה מעיתון גרמני, המכריזה על ביקורו של קצין נאצי בכיר בפלשתינה. יחד עם העיתון היו ניירות שעליהן התנוססו צלב קרס ומגן דוד זה לצד זה. מתברר כי סבא וסבתא ליוו את הקצין בביקורו בארץ, טרם עלייתם. הבמאי מנסה לבחון את מהות הקשר בינם לבין הבכיר הנאצי.

הסרט, מתחיל, כאמור, בפינוי דירה ומתפתח לכדי עלילה מותחת, המערבת אינטרסים לאומיים בלתי צפויים ועומק של רגשות משפחתיים מודחקים היטב תוך חשיפת סודות מהעבר המשפחתי.

אוי מאמא (נועה מימן)

הסרט מלווה את פירה, ניצולת שואה בת 95, סבתה של הבמאית, נועה מימן, במסע לשחרורה מהעול המכביד עליה מתקופת השואה.

פירה מימן שרדה את השואה בזכות טוב ליבה של אישה פולניה שנתנה לה מחסה בתקופת המלחמה. הסרט מתעד את פגישתה של סבתה עם האחיין של הפולנייה שהצילה אותה בתקופת מלחמת העולם השנייה, בעת ביקורו בישראל.

כמו כן, הסרט מציג כיצד פירה עוזרת היום לפיריטה- ילדה פרואנית שמבקשת למצוא את ביתה בארץ. פירה מאמצת פיריטה, אשר נולדה וגדלה עימה בבית האבות כנכדה חדשה ומתייחסת אליה כחלק ממשפחתה. פיריטה גדלה על סיפורי השואה. אמה, מגנה, מטפלת בסבתא פירה מזה 12 שנה, ולמרות ששתיהן הפכו למשפחה, לא נועה ולא סבתא פירה יכולות לעשות דבר על מנת להגן על פיריטה - ילדה ללא מולדת ושייכות.

הסרט שוזר יחדיו 2 קווי זמן: עברה של פירה - השואה, ועתידה - פיריטה, והנו מסע בדרך להתגברות של סבתא פירה על טראומת המלחמה ושחרור מהעול המציק לה; היא עוזרת לפירטה הקטנה בדיוק כפי שהאישה הפולנייה עזרה לה בעבר.

ניתוח הסרטים יתבסס על סצנות נבחרות מתוך שני סרטים תיעודיים בנושא השואה, אשר רלוונטיות לנושא העבודה. הסצנות משקפות באופן נאמן את השתלשלות האירועים במהלך הסרט ואופי הדמויות.

בשני הסרטים, הן "אוי מאמא" והן "הדירה", בני הדור השלישי לשואה מיוצגים כמי שלא חוששים לעסוק בטראומת השואה. כך, למשל בסרט "אוי מאמא" נועה מתוודה שבשנים האחרונות השואה וחייה האישיים של סבתה פירה הפכו לעיסוק המרכזי שלה. בדומה לכך, בסרט "הדירה" ארנון פועל לחשוף מידע אישי ורגיש אודות סבתא וסבא שלו (כגון, מותה של סוזנה בשואה וקשרי החברות עם הקצין הנאצי). דוגמא נוספת לעיסוק בחיי הניצולים מתבטאת בכך שהדמויות הראשיות, הן נועה ("אוי מאמא") והן ארנון ("הדירה") מציירים בשלב מסוים במהלך סרט אילן יוחסין של המשפחה ומנסים למקם כל אחד מהענפים המסתעפים של העץ.

בנוסף, בשני הסרטים לנכדים יש קשר מיוחד עם דור הניצולים עצמו. ממצא זה תואם לספרות המחקרית, המציינת כי ישנה הזדהות בין בני הדור השלישי לבין סביהם ו/או סבותיהם ויחסיהם מתאפיינים בפתיחות וחום גדולה יותר בהשוואה לזו שקיימת בין בני הדור השני להוריהם (לב ויזל; Hogman,  בתוך מוסקוביץ). כך, למשל, בסרט "אוי מאמא" נועה מציינת כי החיבוק החם של סבא שלה היה שמור דרך קבע רק לנכדים. בדומה לכך, בסרט "הדירה" ארנון מספר על הפינוקים שסבתא גרדה היתה מרעיפה עליו, פינוקים, שגרמו לו לאהוב ולרצות לבקר אצלה.

מאחר והעבודה הנוכחית נכתבה למטרות לימודיות ובשל מגבלות מקום, היקף הניתוח כלל שני סרטים בלבד. לדעתי, מחקרי המשך שיערכו השוואה בין מספר גדול יותר של סרטים תיעודיים של בני דור שלישי יעזרו לגבש תמונה מקיפה ושלמה יותר של התופעה.

כמו כן, אני סבורה כי מחקר שישלב בין שיטות מחקר שונות (למשל, ניתוח תוכן סימביוטי מבני וראיונות עומק עם במאים תיעודיים בני דור שלישי) יוכל לחזק ו/או להפריך את הממצאים שעלו מניתוח הסרטים.

זאת ועוד, לדעתי, מחקרי המשך שיערכו השוואה בין ז'אנרים שונים, למשל קולנוע תיעודי מול קולנוע עלילתי, יוכלו לספק מידע חשוב נוסף לגבי האופן בו בני הדור השלישי תופסים את הוויית השואה והניצולים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

אביעד, מ. קולנוע תיעוד. תל אביב: סל תרבות ארצי.

שמר, צ. משמעות השואה בהקשר לבחירת מקצוע טיפולי בקרב בני הדור השלישי לשואה. עבודת גמר מחקרית המוגשת כמילוי חלק מהדרישות לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה. אוניברסיטת חיפה, הפקולטה ללימודי הרווחה והבריאות.  

American Psychiatric Association . Diagnostic and statistical manual of mental disorders: DSM-III. Washington, DC: American Psychiatric Association