מבוא
סקירת ספרות
שאלת המחקר+מתודולוגיה .
ממצאים    
דיון        
סיכום      
ביבליוגרפיה  
מקורות נוספים          
נספחים     

 הטלוויזיה והייצוגים בה, אליהם אנו נחשפים לאורך השנים, לרוב משמרים כל מיני ערכים ודעות הקיימים בחברה, מעבירים אותם הלאה ולא פעם יוצרים אותם. ככל שהטקסט הטלוויזיוני יותר מציאותי כך אנו, הצופים, נאמין לעובדה שהייצוגים בתוכו ריאליסטיים וטבעיים. ילדים בגיל צעיר הינם קהל היעד הפגיע ביותר להשפעות הטלוויזיה. התפתחותם הקוגניטיבית אינה שלמה ובנוסף חוסר הידע שלהם על העולם מקשה עליהם להבחין בין דמיון למציאות ובשל כך הם עלולים לפרש את התוכן המוצג להם בטלוויזיה באופן שאינו נכון. בתכניות רבות אליהן הילדים נחשפים, הדמויות המרכזיות נוטות להיות מזוהות עם פריט מזון מסוים, למשל: פו הדוב ודבש, גארפילד ולזניה, צבי הנינג'ה ופיצה, הומר סימפסון ודונאטס וכו'. בעקבות זאת, ניתן לומר כי  האופן בו הילדים יבחרו מה לאכול, מוגדר במידה רבה (אם כי לא מוחלטת) על ידי הייצוג הטלוויזיוני של אותו מזון. למשל, גארפילד מוצג בסדרה כחכם ומבריק ולכן, אם הילד ירצה להידמות לו, יאכל את מה שהוא אוכל. כדי לבדוק את טענה זו, אבצע בעבודתי ניתוח תוכן לתכנית הטלוויזיה המצליחה לילדים "צבי הנינג'ה", אשר חווה בשנים האחרונות חזרה מחודשת לתודעת הצופים ומאופיינת בפופולריות רבה. התכנית מספרת על ארבעה צבים מוטאנטים שנוצרו על ידי תערובת של נוזלים כימיים בדיוניים. המאכל האהוב והיחידי הנאכל על צבים אלו הוא הפיצה, אשר לה תפקיד מפתח בתזונתם. כאשר בוחנים את ההשלכות של אכילת הפיצה בתוכנית מבינים כי עובדה זו הינה בעייתית משום שזהו מאכל אחד, אשר לאורך כל השנים בהן משודרת התכנית, הילדים לומדים כי כדאי ורצוי לאכול אותו. כמו כן, התכנית נגעה בדורות רבים של ילדים ברחבי העולם ועל כן ילדים רבים נחשפו אליה. לשם כך, אבצע בעבודתי השוואה בין הגרסה הישנה של הסדרה לבין הגרסה החדשה. כל גרסה מאפיינת תקופה מסוימת ולכן, ארצה לבחון האם ישנם הבדלים בין הגרסאות לגבי האופן בו מוצגת הפיצה. כמו כן, אבחן באמצעות הממצאים כיצד מיוצגת הפיצה בתכנית ואת ההשפעות האפשריות שלה על הצופים. 

הוא הניגוד הקיים בין ההצגה והצריכה המאסיבית של הצבים לפיצה לבין המראה שלהם; מבנה גוף שרירי, חסון ובריא. כפי שכתבתי בעבר, כתוצאה מכך שהתפתחותם הקוגניטיבית של ילדים בגיל צעיר אינה שלמה, קשה להם לקשר בין סיבה לתוצאה ובנוסף, קשה להם להבחין בין דמיון למציאות (תדהר). כמו כן, ילדים מתקשים להבין את המשמעות של קידום מכירות ובעקבות זאת מתקשים להבחין בין פרסומות לבין תוכן התכנית עצמה & Peloza) Hudson, Hudson). דוגמא לכך ניתן לראות במחקר אוסטרלי אשר דיווח כי יותר מחצי מהילדים בגילאי 9-10 מאמינים כי רונלד מקדונלד (הליצן המייצג את רשת המזון המהיר מקדונלד'ס) יודע מה הכי מומלץ לילדים לאכול (Horgen, Choate & Brownell). בעקבות זאת, ניתן לראות כי ילד הצופה בטלוויזיה איננו מודע להשלכות הנגרמות כתוצאה מאכילה מאסיבית של ג'אנק פוד וכי איננו יודע שאדם אנושי אשר צורך את הכמויות הללו היה נראה אחרת לחלוטין. על כן ניתן לומר כי דימוי הגוף של הצבים הינו מטעה ומוליך את הילדים שולל. ייתכן אף כי השימוש החוזר ונשנה בפיצה הינו החלטה כלכלית לחלוטין. למיש במאמרה דנה בכך שההחלטות המתקבלות אצל יוצרי תכניות הטלוויזיה ורוכשיהן מונעות בעיקר משיקולי רווח. לטענתה, מגמה זו היא מסממניה של תופעה רחבה יותר: מסחּור הילדות והבנייתם של ילדים כ"צרכנים", במקום כ"אזרחים", לעתיד.
מאמר נוסף המחזק טענה זו ועוסק ברווח הגדול שניתן להפיק משילוב מוצרים בתכנים המיועדים לילדים הינו מאמרם של Hudson, Hudson ו- Peloza . מאמר זה מראה כי יוצרי סרטים המיועדים לילדים משלבים בתוך התכנים שלהם חברות מזון ומותגים גדולים כמו: ברגר קינג, פיצה האט, מקדונלד'ס, דגני הבוקר של קלוגס, קוקה קולה, פפסי, וכו'. בין הסרטים שהוזכרו במאמר, ניתן אף למצוא את אחד הסרטים של צבי הנינג'ה אשר קיבל חסות מחברת הפיצה המצליחה דומינו'ס פיצה. כמו כן,  חברת הפיצה הידועה "פיצה האט" הייתה הראשונה לתת חסות למשחק המחשב של הצבים בו היא משלבת את הפיצות שלה ופרסומות של המותג תוך כדי המשחק. המחשבה העומדת מאחורי נתונים אלה המצביעים לכאורה על מעורבות חברות מסחריות בתוכנם של סרטים, היא שילד אשר נחשף ומתרגל למוצרים הללו מגיל קטן ימשיך לצרוך אותם גם כשיגדל ובכך הופך לצרכן נאמן של המותג.
יש לציין כי במהלך הסדרה לא הוצג מותג מסוים של פיצה המצביע על מעורבות גורם מסחרי ספציפי. 

אם כן, הנתונים אליהם אנו נחשפים גורמים להרמת גבה; האם הצגה חוזרת ונשנית של מזון בסדרות טלוויזיה לילדים הינו צעד שנעשה מתוך שיקול אומנותי (החלטה של יוצרי הסדרה) או האם זהו אינטרס של גוף מסוים שמטרתו לעודד את צריכתה? כמו כן, האם הניסיון לגרום לדמויות מרכזיות בסדרות לילדים להיות מזוהות עם מזון מסוים הוא מכוון או משרת את העלילה? בכדי לענות על שאלות אלו ולבחון את אמינות התוכן המוצג בטלוויזיה לילדים יש להמשיך ולערוך מחקרים נוספים בנושא.  
המחקר הנוכחי ביקש לבחון באיזה אופן מיוצגת הפיצה בסדרת הטלוויזיה לילדים "צבי הנינג'ה", באמצעות ניתוח תוכן. לאחר ניתוח פרקים מהגרסה הישנה והחדשה של הסדרה והשוואה ביניהם, עולים ממצאים ברורים המראים כי הפיצה מוצגת פעמים רבות יותר בגרסה הישנה לעומת הגרסה החדשה, דבר היכול להצביע על השפעת המודעות הגוברת והמערכה הנגדית נגד הצגת מזון שאינו בריא באמצעי התקשורת. כמו כן, אכילת הפיצה על ידי הצבים מתרחשת לרוב מיד לאחר מעשה גבורהניצחון (בגרסה הראשונה של הסדרה אך לא בגרסה השלישית). קישור זה בזמן בין הניצחון לבין האכילה יוצר התניה קלאסית אצל הצופה ולכן עלול לגרום לו לתחושת רעב בכל פעם שהצבים מנצחים את אויביהם. ניתן לראות כי בגרסה השלישית אסוציאציה זו היא פחותה בתדירותה, דבר היכול לחזק את השפעת תגובת הנגד לפרסום מזון באמצעי התקשורת, כפי שציינתי לעיל. כמו כן, ריטואל אכילת הפיצה על ידי הצבים עלול לעורר ולעודד חיקוי בקרב ילדים. באמצעות שיטת הלמידה החברתית, הצגתי מנגנון אפשרי המסביר כיצד ילדים מסוגלים ללמוד ולחקות מתוך צפייה בהתנהגותם של אחרים. כלומר, הילדים יכולים לסגל לעצמם הרגלי אכילה מתוך צפייה בדמויות הצבים על המסך. בנוסף, הפיצה מוצגת בשתי הגרסאות של הסדרה לרוב באור חיובי.
יוצא מכל האמור כי קיימת מגמה (הפוחתת בשנים האחרונות) המעודדת צריכת פיצה בקרב צופי הסדרה, וזאת באמצעות מנגנונים פסיכולוגים מגוונים.
ממצאי המחקר שלי תואמים את ממצאי המחקר של  Greenberg et al אותו אני ממשיכה במידה מסוימת. כמו כן, למרות שבעבודתי מדובר בניתוח תכנית אחת, ניתן להשליך את ממצאי המחקר על תכניות ילדים אחרות. הממצאים אליהם הגעתי מחזקים את ממצאי מאמרם של Greenberg et al. (2009) ומראים כי כחלק מהצגת הפיצה בצורה אוהדת, יוצרי הסדרה של "צבי הנינג'ה" בוחרים להשמיט את ההשלכות השליליות העלולות להיגרם כתוצאה מאכילה מרובה של פיצה, כמו: עלייה במשקל, כאבי בטן וכו' ובכך גורמים לפריט המזון המוצג בסדרה להיראות כיותר אטרקטיבי בעיני הצופה. כמו כן, הצגתי את האפשרות כי משום שילדים בגיל צעיר נוטים לפענח את המידע המוצג להם בטלוויזיה בצורה שאינה תמיד נכונה, הם אינם מודעים לכך שדימוי הגוף הבריא והחסון של הצבים מוטעה.
יתר על כן, התייחסתי בקצרה לאפשרות מעורבותם של שיקולים ואינטרסים כלכליים בהצגה הבולטת של הפיצה בסדרה. אין ממצאים בספרות היכולים להצביע על המשקל היחסי של אינטרסים כלכליים הקשורים לחברות מסחריות בתחום המזון.  

בסיכומו של דבר, הממצאים העולים מן המחקר שביצעתי על סדרת האנימציה לילדים "צבי הנינג'ה" מצביעים בבירור על עידוד צריכה של פריט מזון פופולרי מאוד הנחשב ללא בריא, בקרב ילדים.
קשה לרדת לסוף דעתם של מחברי ויוצרי הסדרה אגב הצגת פריט מזון זה בצורה כה מאסיבית בסדרתם.
ייתכן אף כי הדבר משרת היטב את העלילה, אך, מסקנתי הברורה היא שכפועל יוצא מסדרה זו, ילדים הצופים בה יצרכו פיצה בצורה מופרזת, דבר אשר עלול לגרור השלכות חמורות כגון סכנה ממשית להשמנת יתר.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

תדהר, ח.  אלימות בתכניות הטלוויזיה המשודרות לגיל הרך בישראל . מגמות, 42 (4), 626 – 651.