מבוא. 5

רקע. 6

שאלת המחקר. 9

שיטת המחקר. 10

ניתוח סמיוטי - מבני 10

מיתוס. 11

ניתוח שיחה ודיבור. 11

רשימת אהבה. 13

עמדת הבמאי 13

סינטגמה- פרדיגמה בטקסט. 13

"אבא גיבור שלי" – הארוע המכונן 14

פיצול ערוצי המסע. 14

נרטיב מסע כתבנית נוסטלגית. 15

חבורות נוער כמסגרת מבנית נושאת משמעות חברתית. 16

החבורה כמסגרת תרפויטית. 16

יחסי המרחב והזמן בסינטגמה. 17

האלבום המשפחתי כסמן של יש ושל חסר. 18

סמי 18

הקלסתרון של "M". 19

אימא קנגורו וחמישה היסטוריונים.. 20

המפגש הקבוצתי 21

המפגשים הזוגיים ודמויות האחים.. 22

"מי הילד שקרא לך?". 22

"הכתפיים של אבא". 24

"הפתגמים של אימא". 27

"הצלוחה וברבוכה". 30

"אותך לאימא שלי ". 32

רשימת אהבה - סיכום.. 34

שישה מליון ואחד. 36

מבנה  הטקסט. 37

פרולוג 37

רשימת סיבות המוות. 37

הכותרת. 38

הדיוקן המשפחתי ופתיחת היומן 38

המימד  הבלתי ניתן לייצוג של הטראומה. 40

אפקט הסדר הרצחני 40

אפקט העיוורון 40

אפקט מגדל בבל. 41

ארבעה אחים ואחד שנותר בבית. 41

"עם האחים שלי איתי גם הייתי נוסעת לטימבוקטו". 41

היציאה לדרך. 41

אני כולי שואה. 43

"תגיד לי זה יפה לעשות צחוק מהאח הגדול שלך?" ". 47

"לי לא היה פריזר בבית  לי היה תנור בבית ". 48

"אבא היה שם. ". 51

דיון 54

סיכום.. 58

ביבליוגרפיה. 63

רשימת הסרטים.. 65

נספח 1  - סינטגמה של הסרט "רשימת אהבה ". 66

נספח 2- ניתוח שיח מפגש האחים הראשון 68

נספח 3 - סינטגמה של הסרט "שישה מליון ואחד". 70

נספח 4 -  דיוקן משפחתי "שישה מליון ואחד". 73

נספח 5 - ניתוח שיח היציאה לדרך" ששה מליון ואחד". 74

סמינריון זה על דור שני לשואה בקולנוע. נותחו  הסרטים הקולנועיים "רשימת אהבה" ו"שישה מליון ואחד" של הבמאי דוד פישר, בדרך של ניתוח סמיוטי מבני וניתוח שיחה.  בשני המקרים מוצגים  מסעות זהות קבוצתיים של אחים בני דור שני לשואה אחר מותו של אב המשפחה יוסף. העובדה שנוצרו בידי אותו במאי, והם עוסקים באותה המשפחה, מייצרת הזדמנות נדירה, להתבונן בתהליכים שעבר כל אחד מן האחים בשני המסעות. וכן ללמוד על שינויים שהתחוללו, במרווח הזמן שאינו מיוצג, מתוך ההשוואה בין שני הטקסטים.

בשני המסעות נידונה טראומת השואה. בראשון שביניהם "רשימת אהבה" עולה זו בעקיפין תוך כדי כך שמטרת המסע לברר עובדות ביחס לאחים תאומים נעדרים.  ואילו הטקסט "שישה מליון ואחד" מישיר מבט לעברה באמצעות עדותו הישירה של יוסף אבי המשפחה. הסרט  "רשימת אהבה" מתמקד בילדות ובעבר המשפחתי מזווית הראיה של הילדים בתקופה שבה מלי ויוסף לשקם את חייהם ולהקים משפחה. תהליך המוביל לאינטרוספקציה עצמית של רוב המשתתפים.  ב"שישה מליון ואחד" נע המסע לעבר  ההיסטוריה של יוסף במחנות העבודה והריכוז באוסטריה עליה העיד ביומנו האישי.  זו הפעם הראשונה שקולו נשמע, ומבחינת הילדים שגדלו בתנאי שתיקה, היה ונשאר עד לפני כינונו של המסע, מחוץ לתחום.  נראה לכן, שאמצו צעד אחד רחוק מידי את דפוס השתיקה אשר שגדלו בצילה עד כה. רק דוד, הבן ובמאי הסרט נאחז בטקסט ללא צל של ספקות. גם משום ש"דיבור" הוא חלק  מתפיסת עולמו וכן משום שזה  הנושא הקרוב  ביותר לליבו, לעיסוק ביצירתו. בשני הסרטים חושף דוד מטרה נוספת לזו המוצהרת הקשורה במערך היחסים המשפחתי. ב"רשימת אהבה" מטרתו ללוות את אמנון בתהליך החלמתו מהתמוטטות נפשית,  וב"שישה מליון ואחד" מטרתו הנסתרת היא להביא לתיקון ביחסים הבעייתיים של רונאל וגדעון.

בחנתי בעבודה זו, אפשרויות קריאה של שני הטקסטים, בניסיון להבין את דפוסי הפעולה של קבוצת האחים ומקורותיהם.  הצבעתי על המבנה  המיתי של הנרטיב  "חבורה במסע",  ועל שורשים  תרבותיים חברתיים וטקסטואליים להיווצרותו. כן דנתי בהבדלים הביקורתיים שמוצעים בסרט "רשימת אהבה" ביחס לאלו. בהמשך התייחסתי לקשר בין תבנית המסע כדימוי נוסטאלגי שיש בו הבטחה לסדר, ובין העדר הפתרונות המוצגים במסעות. כן דנתי ביחס הטעון בין חבורת האחים לחבורת הצברים חסמב"ה וכן לקבוצות תרפיה כמסגרות נושאות משמעות של תיקון וחתירה לעבר נורמטיביות. באלה הראיתי כיצד חותר הסרט  "רשימת אהבה" תחת משמעויות נרמזות אלה.

ביחס למימד  הוויזואלי של הטקסטים דנתי באלבום התמונות המשפחתי ובמשמעות המרכזית שיש לקיומו או להעדרו. הראיתי כי בשני הסרטים מונעת העלילה על ידי דימוי מן העבר: תמונתו של סמי  במקרה של "סיפור אהבה" ,ודיוקן משפחתי הנראה לצד היומן אישי במקרה של "שישה מליון ואחד". אלו שבים וחוזרים לאורך הטקסטים מעגנים את זיכרון העבר, מחזקים את  הפער בין הדיבור והשתיקה כאמצעי התמודדות עמו. בתהליך נחשפים אזורי ההשתקה ונשמעות דעות שונות ביחס  לאלו כאמצעי התמודדות עם טראומה.  בחנתי את הצילומים כאובייקטים חזותיים  בעלי תפקיד משמעותי  בייצור וייצוג חיי משפחה אידיאליים. והצעתי עיון בם  כדי להניב תובנות ביחס למודרים מהם , והמצויים בם. הראיתי כי האלבום המשפחתי  ב"רשימת אהבה" מפורק לפרגמנטים רבים לאורך הטקסט, כחלק מהניסיון המצטבר לאחות את הקרעים, בין היתר באבדן האחים התאומים. ואילו ב"שישה מליון ואחד" מתווה תמונת הדיוקן משאלת לב לסדר כסמן של יציבות משפחתית. עוד דנתי באלבום המשפחתי כרמז להבנת  מרקם היחסים השברירי שהתקיים במשפחה.

יחד עם החשיבות של רכיבים אלה כאבני דרך להבנת שני המסעות עמדו במוקד הדיון שאלות הקשורות בתהליכי עיצוב הזהות של כל אחד מן האחים אשר התאפשרו באמצעות מסעות אלו כבני דור שני לשואה. השאלות שעמדו במרכז הדיון נועדו לברר האם חוללו המסעות שינויים בעמדות הזהות של אחדים מן האחים ולאיזה כוון. עוד בקשתי ללמוד האם נמצאו מכנים משותפים בתגובותיהם של האחים למסעות השונים, האם אפשר להצביע  על פרופיל נפשי משותף להם כבני דור שני לשואה, ולבסוף מה  הן העמדות שבוטאו בשני המקרים ביחס לדפוסי הדיבור והשתיקה כדרכי התמודדות עם טראומה.

מעיון בשני הטקסטים עלו תהליכים סלקטיביים ומשתנים בקבוצות האחים. לבד מדוד במאי הסרטים שהפגין אמונה עקבית בדפוס הדיבור המיוצג בתבנית המסע, והיה מעורב בתהליך גם כבן דור שני וגם כאח, אפשר להצביע על יחס הטרוגני למסעות  בקרב  האחים האחרים הנתון לשינויים בתקופת התרחשותם או במרווח הזמן שביניהם. 

בתחילתם של שני הטקסטים התגלתה  התנגדות גורפת להפניית המבט לעבר התא המשפחתי, אולם לא בכל המקרים הצביעה התנגדות זו על שתיקה הלכה למעשה. שני הטקסטים מייצגים את מורכבות התחושות והרצונות של בני הדור השני המוצגים  בם, ואת קיומו של יחס מסובך ועקיף בין הצהרת כוונותיהם, ובין רגשותיהם ורצונותיהם המוסתרים.

עקבתי בנפרד אחר כל אחת מן הדמויות, ועלה בברור כי אין דפוס או דמיון כל שהוא במערך התגובות שעלו נוכח  הטראומה, גם אם אלו התבססו על היסטוריה משפחתית משותפת. הראיתי כי לא רק שעלו פערים בקריאת העבר אלא אף באופי הזיכרון עצמו. ניסיתי לברר מה עשויות להיות הסיבות לפערים אלה ובתוך כך הועלו גורמים מתחומים שונים: פערי אופי ואישיות, סוג הקשר או אי קשר עם ההורים, המיצוב כילדים במשפחה, ההתפתחות האישית של כל אחד מן האחים בחייו כבוגר, השפעת תחומי העניין והעיסוק שלהם על עמדות הסובייקט האישיות, השפעת השיח המקומי על השואה ואחרים. השיחות שעלו במסעות חשפו אמנם קשיים ומכאובים ביחס לעבר אך לא תוארו תופעות משותפות. כך גם ביחס לאופני ההתמודדות שאמצו לעצמם נוכח קשייהם. נראה כי הבדלי ההתמודדות שלהם עם קשיי הילדות  נובעים מהגוון הייחודי של דפוס הקשר  שהתקיים בין כל אחד מהם עם ההורים. וכן מהגוון הייחודי של האישיות של כל אחד מהם חרף העובדה שהיה לכולם בית גידול משותף.

יחד עם ההטרוגניות בדפוסי ההתמודדות של האחים מול טראומת השואה שהודחקה בבית, אפשר למצוא לכל אחת מעמדות הסובייקט שנחשפו במסע זה שורשים באפיונים שהוצגו במסגרת פרופיל נפשי מאחד של  בני הדור השני לשואה..  

הראיתי כי אסתי שהייתה "ילדת נר זיכרון" אך גם מקור פחדים וחששות למלי אימה,  פיתחה  קושי  בהיפרדות מדפוסי הילדות, וביכולת להתבונן בטראומה במהלך המסע על מנת לגבש עמדת סובייקט בוגרת המשוחררת מן הכאב (ורדי ). ניכרת היצמדותה  ל"אחים" כפיצוי על החסר בזיכרון הורי, וכן לפתרונות המספקים תקווה ואופטימיות גם במפגשים הכואבים ביותר.

ביחס לדוד יוזם המסעות  הועלתה השערה כי הירתמותו העקבית עד אובססיבית להתבוננות בטראומה חרף התנגדות האחים,  לצד הצורך להשכין שלום בית ולכידות כחלק מהצו המוסרי של אביו, מבטאת לא רק את התמודדותו עם הטראומה  אלא גם צורך למלא  את החסר עבורו גם במותו ולספק לחייו משמעות (ורדי).

גדעון הוצג כאן כילד שגדל בדפוס של "לדעת לא לדעת" אשר אכן בלט בכושרו לשמור על נתק וחוסר עניין בטראומת המשפחה. לאורך שני המסעות ניתן לאבחן בעיות בתקשורת אישית ויצירת אינטימיות כהשלכות אפשריות של דפוס תקשורת זה (ורדי ). 

גם אצל רונאל קיים קושי ביצירת קשר  הנובע מתקשורת  "קרובה מידי ורחוקה מידי" שמשמעה  נוכחות רגשית והיעדרות רגשית בו זמנית. מקורה בנתק שחווה כילד מאביו אשר נכרך בתחושת החמצת משאלה ותחושת דחייה  וכעס (ויסמן וברבר ).

אמנון, צעיר הבנים, נעדר מן המסע השני "שישה מיליון ואחד", ונכח במסע הראשון "רשימת אהבה" בעיקר כחלק מהמטרה של דוד לדאוג לשלומו. הוא  התגלה כרגיש והביקורתי ביותר בין החמישה. היחיד שעבר משבר נפשי של ממש ונזקק לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. טענותיו היום  מופנית כלפי אחיו שאשפזוהו בכפייה ולא השכילו, גם אחר העבר המשפחתי,  לראות בעין ביקורתית את מערכת הפסיכיאטרית.

נוכח הפרופילים התקשורתיים  השונים של כל אחד מן האחים בחנתי מה  הן עמדותיהם ביחס

ל דפוסי השתיקה והדיבור כדרכים להתמודדות עם הטראומה. טענתי אלה כי באות לביטוי במידת היענותם למסעות  בשלביהם השונים. במקרה של "רשימת אהבה" התברר כי חרף התנגדות גורפת עם היציאה לדרך, חלה תזוזה בנכונות של חלק מן האחים. אסתי נרתמה לתהליך מתוך אמונה מלאה  באפשרות של הצלחה, גם של מציאת האחים וגם של שיפור ותיקון אישי. לעומתה לא אותרה גישה חיובית כזו אצל יתר האחים. דרגת ואופי התנגדותם השתנתה מאח לאח.

רונאל שסרב מלכתחילה  וגם בתום המסע, נרתם לחשיפה אישית משמעותית וניכר היה שקיים פער בין הצהרת כוונותיו לרצונותיו הפנימיים. דווקא  גדעון שהתנגד בעוצמה פחותה ממנו, התגלה כמסרב הגדול משום שחרף הסכמתו ונטילת החלק בחיפוש, לא נחשף כלל באופן אישי במסע זה. ואילו אמנון, גילה התנגדות  עקרונית גם בהצהרת כוונותיו  ובעקביות גם  במעשיו. מבחינתו מסע מסוג זה לא יוכל לגעת באמת בסוד הכאב, ולכל היותר יוכל לגעת בקלישאות. זו אולי אחת הסיבות לכך שלא הצטרף  עשר שנים לאחר מכן למסע השורשים השני "שישה מליון ואחד". ייתכן שגם האחים האחרים לא היו מצטרפים אילו היו  יודעים מראש מה  משמעותו של מסע זה. הם קבלו מדוד יוזם המסע, תמונה מעורפלת של הצפוי ב"טיול המשפחתי" הכולל גם "קצת שואה". כל אחד מהם הופתע מן האינטנסיביות ומגודל הכאב שנחשפו בפניהם. נוכח זאת משתנה אופי התגובות בקבוצה גם ביחס למידת היענותם למסע הראשון. שינויים משמעותיים במיוחד בתגובה  בין שני המסעות התגלו במקרה של אסתי  וגדעון.

אסתי  שנענתה למסע  ברשימת אהבה, כולל העיסוק בעבר והרצון להתעמת עם הטראומה בבית כילדה, דחתה  ב"שישה מליון  ואחד" כל אפשרות להתעמת שוב ומקרוב עם השואה. מבחינתה כבר למדה  הכול "בבית הספר ללא מילים". חוויית ההעברה  הבין דורית שתארה  ברצון ב"רשימת אהבה" הפכה אחר עשר שנים למניע העיקרי להתנגדותה. ייתכן שבמרווח זה בין הטקסטים, עברה תהליך שינוי אישי ביחסה לדיבור כדפוס אפשרי לתיקון. אפשר אף שפערים אלה בעמדתה נובעים מההבדל במוקדי המסעות. ב"רשימת אהבה" הביעה עמדה אופטימית משום שבסמוך לתקופה זו האמינה עדיין בכוחו של טיפול המבוסס על  מודעות אישית כדרך להתמודדות ואילו מאוחר יותר אחר ניסיון אישי, כבר  אבדה את אמונתה בו.

לעומתה עבר גדעון ב"שישה מליון ואחד" תהליך של שינוי ביחס לזה שהתקיים   ב"רשימת אהבה". ניתן להבחין מצידו בהיענות למבט ישיר, דיבור ישיר והפנמת הכאב. אסתי דברה ב"רשימת אהבה" בזכות ה"דיבור" וב"שישה מליון ואחד" בגנותו. גדעון מתנהג ב"רשימת אהבה" ב"בשתיקה" ומדבר בזכות ה"שתיקה" ב"שישה מליון ואחד" . אך ניכר שחלה תזוזה בעמדותיו משום שבפועל עבר שינוי כתוצאה מתהליך דיבור.

תגובתו של רונאל מורכבת משני קודמיו. במקרה שלו נשמעת התנגדות בשני המקרים ל"דיבור" אך זו הופכת לבסוף לוידוי אישי נוקב  ביחס לעברו. במהלך המסע שמתואר ב"רשימת אהבה" הוא מרכך קמעה את נימת התנגדותו והופך למעורב יותר ויותר  בחיפוש הילדים. במהלך המסע המתואר ב"שישה מליון ואחד" הוא מוכיח שוב עד כמה איתנה  התנגדותו לדיבור  כאופציה נכונה לעימות עם טראומה. בשיאו של המסע, לאחר החשיפה לעבודת  הכפייה במנהרת גוזן 2,  הוא שב ושואל את דוד מה אם כך לדעתו יכול להיות הזיכוך או ההקלה שיזכו להם עתה האחים משנחשפו לסבלו של אביהם. יחד עם זאת גם הוא עבר תהליך משמעותי במסע זה משום ש"פגש את אביו". עובדה זו משמעותית במיוחד נוכח עדותו הכואבת על כך שבחייו לא הצליח לפגוש אותו כלל. אין לדעת  האם ואיזה שינוי  תחולל חוויה אישית זו אצל רונאל.  בסופו של המסע הוא נכון לפתוח את כאב ניתוקו מאביו. רונאל מפגין נכונות רבה לדיבור, וחשיפה, ואף זוכה  בחוויה אישית של תיקון. אולם כלפי עצמו הוא אינו מוכן להודות בזאת. ייתכן שדווקא  היסוד ה"רציונאלי" שבו, דוחף אותו לסירוב המתמשך ומסיט את הדגש מההישג  ואולי דווקא הרגישות הרבה המאפיינת את אישיותו מחיבת אותו להציב מחסומי הגנה רגשיים. לכן הוא דבק בעמדות שסיגל לעצמו בשנות הילדות וההתבגרות.

אמנון שנטל חלק רק במסע הראשון, ביטא חוסר אמון בתהליך זה וכן בז'אנר סרטי המסע כאופן של ברור זהות. הוא היחיד מבין האחים שהתגלו אצלו תסמינים קליניים כנראה בעקבות עברו כבן דור שני לשואה. הוא מתואר ב"רשימת אהבה" כאדם העסוק  בשיקום וחיפוש אישי ובבניית שגרת חיים שקטה, הרחק מאופי החיפוש  שעלה במסע האחים. הטקסט הציג למעשה ערוץ מסע שלישי של בניה ושיקום הקשר בינו ובין דוד אחר הפרת האמון שחלה עם ההחלטה לאשפזו בכפייה.

ואחרון לדיון זה דוד, במאי הסרטים. הוא תומך כאמור לכל אורכם בדפוס הדיבור כדרך הכרחית

להתמודדות עם טראומת השואה. זו הסיבה שנרתם ליצירתם. יחד עם זאת הוא ער לויכוח בשיח החברתי ביחס לדיבור והשתיקה  ומיטיב לייצג אותו. נראה כי הרבגוניות והמורכבות העולה בהצגת  עמדותיהם של האחים ביחס לסוגיה זו מייצגות אך במקצת את שלל הדעות של בני הדור השני, וניצולי השואה בחברה הישראלית.

בשני הטקסטים שיצר, "רשימת אהבה" ו"שישה מליון ואחד" היטיב לשרטט קשת רחבה של  רגשות ועמדות  של בני הדור השני ביחס לעברם  וכן ביחס לדיבור והשתיקה כאופני ההתמודדות עם הטראומה, כולל דעות המבקרות את עצם כתיבתו של טקסט זה. דווקא בשל כך, עולה חיוניותו ככתב עדות מרגש ואנושי.

מצגת על דור שני לשואה- רפרט פאוורפוינט מקצועי רפרנט כ-20 שקפים- 99 ש"ח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

שטייר-לבני, ל.  "שתי פנים במראה:ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הישראלי",ספריית אשכולות, מכון אשכול, האוניברסיטה העברית ,ירושלים.

Hirsch, M.  " The Generation of Post memory", Poetics Today. [Serial online].  Columbia University, Vol. 29, Issue 1, p103-128, 26p