‏290.00 ₪

תוכן עניינים

 מבוא. 3

מיהו דתי?. 8

הציונות הדתית הזירה הפוליטית. 11

הציונות הדתית. 16

"ארון הספרים היהודי" לימודי היהדות חוזרים לאופנה. 16

החילוניות שבתוך הדתיות. 26

יחסי חילונים – דתיים.. 29

סיכום.. 38

סוגיות במחלוקת בחברה הדתית לאומית. 39

דתיים לאומיים וצה"ל. 40

דמוגרפיה. 41

ביבליוגרפיה. 42

המחנה הדתי לאומי בישראל מחולק לזרמים רבים, הן דתית והן פוליטית. על פי מחקר שהתבצע באוניברסיטת בראילן , מתוך הדתיים לאומיים, המונים כ700,000 עד מיליון איש כ13%18% מהיהודיםבישראל, כ10% מכלל האוכלוסייה, 28% מזהים עצמם כ'חרדים לאומיים' ותורנייםלאומיים, 45% כדתיים לאומיים, וכ27% כדתיים לאומייםליברלים או דתיים מודרניים. כ80% מהדתיים לאומיים מגדירים עצמם מבחינה פוליטית כאנשי ימין, בעוד כ1520% מזהים עצמם כאנשי מרכז ושמאל.

המפלגה הדתית לאומית העיקרית הייתה המפד"ל, שהייתה בשיא כוחה כ12 מנדטים מהקמתה אחר כך , בעקבות ייסוד מפלגת ש"ס, ירד ייצוגה ל6 מנדטים, ומאז המשיך כוחה לרדת עקב התפצלות קולות הציבור הדתילאומי בין המפלגות השונות. החל משנות ה70 מיצבה את עצמה המפד"ל כמפלגת ימין מובהקת, כשלצדה נוצרו גופים בעלי זיקה דתיתלאומית, כגון תקומה והאיחוד הלאומי, שאף פנו לכיוון יותר נִצי. עם זאת קיים גם מיעוט דתילאומי משמעותי, אשר מסתייג מעמדה פוליטית זו ומההדגשה הבלעדית של ההתיישבות בארץ ישראל, כמו גם מחוסר הליברליות והשמרנות הדתית גופים מעין אלו הם מפלגת מימד, תנועת ציונות דתית ריאלית ועוד. ניסתה המפד"ל לאחד את הציונות הדתית והציבור הימני על ידי איחוד עם מפלגות מולדת,תקומה ואח"י שרצו אז ביחד במסגרת האיחוד הלאומי. המסגרת המאוחדת נקראה הבית היהודי. האיחוד לא צלח ובבחירות לכנסת ה18 הבית היהודי והאיחוד הלאומי רצו בנפרד, וזכו ב3 ו4 במנדטים בהתאמה. אחר כך נבחר נפתלי בנט לראש מפלגת הבית היהודי והח"כ זבולון אורלב פרש מהחיים הפוליטיים. בבחירות לכנסת ה19 התאחדו מפלגות הבית היהודי ותקומה לרשימה משותפת שזכתה להישג מצוין של 12 מנדטים, המשחזר את ימי השיא של מפד"ל ההיסטורית. בבחירות לכנסת ה20 מפלגות הבית היהודי ותקומה המשיכו ברשימה משותפת וקיבלו 8 מנדטים.

ארגונים רבים מקדמים את ערכי היהדות הדתיתלאומית לגווניה. בהם נמנים ארגון רבניצהר, במעגלי צדק, נאמני תורה ועבודה ועוד. תנועת הנוער הדתיתלאומית העיקרית היא בני עקיבא, שנתמכת על ידי המפד"ל. מלבדה קיימות גם התנועות עזרא, אריאל והצופים הדתיים. קיימים גם מעט גופים דתיים לאומיים להחזרה בתשובה: ישיבת מכון מאיר ומכון אורה, תנועת מעייני הישועה הפועלת בעיקר בהפצת מידע וראש יהודי הפועלת על ידי מרכזים ברחבי הארץ. [2]

החברה הדתית לאומית חלוקה גם בשאלות מוסריות, פוליטיות, חברתיות והלכתיות עקרוניות. סוגיות מעין אלו הן היחס הראוי למדינת ישראל ולחברה החילונית; שילוב לימודי קודש ולימודי חול; מידת הדגשת סוגיית ארץ ישראל; חברה מעורבת מינית או נפרדת, צניעותמעמד האישה; שמרנות מול חידוש בפסיקת הלכה; לימוד תורה בישיבה מול קריירה חיצונית ולימודים אקדמיים; התמודדות עם תופעת החילון של בני הנוער ועוד. נהוג לתלות את הסיבה להיווצרות מחלוקות אלו בדואליות הנורמטיבית המאפיינת את השקפת העולםהדתיתלאומית, הדוגלת בדת מחד ובערכים כלליים מאידך. ולא רק אלא רואה בהם ערכים שמשלימים אחד את השני. אך גם רואה צורך ליצור ביניהם שילוב ראוי, כל אחד על פי שיטתו.

סוגיה נוספת המעסיקה את הציבור הדתי לאומי כיום, הוא השינוי החודר לאיטו בגישה הפסיכולוגית. עד לפני מספר שנים, נהגו להפנות שאלות בענייני, או של ילדים אל רבני הקהילה, מתוך מחשבה שפסיכולוג מקצועי לא יוכל להבין את עולמם המורכב. בשנים האחרונות, בעידוד הרב יובל שרלו והרב רפי פוירשטיין, הוקמו מספר מרכזים פסיכולוגיים המטפלים בנושא כדוגמת מכון שילה, ואחרים, העושים שימוש בפסיכולוגיה יהודית על ידי פסיכולוגים המתמחים בכך. [3]

עשהאל לובוצקי, מפקד בחטיבת גולני בזמן מלחמת לבנון השנייה,מתפלל ומניח תפילין. בעשורים האחרונים עולה מספרם של הדתיים הלאומיים ביחידות הקרביות והקצונהשל צה"ל.

ניתן למצוא דיונים רבים בשאלות אלו בקרב הציבור הדתילאומי, המתבטאים בעשרות כנסים, ימי עיון ודיון מחשבתי בעיתונות וברשת האינטרנט.‏‏‏

מאז הקמת ההתנחלויות בשנות ה70 של המאה ה20 אירעו גם מספר מקרים של עימותים של דתיים לאומיים עם מדיניות השלטון על רקע ויכוחיםאידאולוגייםפוליטיים כדוגמת תוכנית ההתנתקותופינוי מאחזים, שהגיעו לעימותים מילוליים קשים ואף פיזיים.

לאחר מלחמת יום הכיפורים החל זרם מוגבר של דתיים לאומיים להתגייס ליחידות קרביות בצה"ל. לצורך עידוד ההתנדבות וגיבוש המתגייסים לצבא הקימו ראשי הציונות הדתית ורבניה מספר מכינות קדםצבאיות תורניות המכשירות דתיים לאומיים לתפקידים שונים בצה"ל. במקביל, נפתחו ישיבות הסדר רבות, המשלבות שירות קרבי מקוצר עם לימוד תורני. עקב צעדים אלה, גדל אחוז החיילים הדתיים לאומיים המשרתים ביחידות הקרביות של צה"ל. השירות הצבאי הפך לרכיב מכונן בדמותו הרוחנית והחברתית של הצעיר הציוני הדתי‏.

כיום, הכיפות הסרוגות מהווים חלק ניכר בשדרת הפיקוד הזוטרה והבינונית של היחידות הקרביות בצה"ל, ויש להם נוכחות מוגברת ביחידות המובחרות של הצבא. בפורסם כי כ40 אחוזים מבוגרי קורס קצינים הינם דתיים לאומיים‏‏.[4]

בציונות הדתית ראו בכך תופעה מבורכת המעידה על כך שהכיפות הסרוגות נטלו את מקומם של בני הקיבוצים בתפקיד המסורתי של "החלוץ שלפני המחנה" והעלית האכותית שלהמחנה הציוני, המוביל בהנהגה ובתרומה למדינה ולחברה‏. הם מקווים שדרך הקצונה והפיקוד בצה"ל הם יגיעו לתפקידים בכירים וישתלבו בהנהגת העתיד של מדינת ישראל. [5]

בשמאל החילוני היו שהביעו חשש ממגמה זאת, בטענה שהשתלטותם של הדתיים לאומיים על תפקידי מפתח בצבא, יכולה להוביל לסכנה עתידית למדינה, בין היתר על רקע הוראתם של רבנים מובילים בציבור הדתי לאומי, כי על החיילים הדתיים לסרב פקודה לפנות יהודים מבתיהם בתוכנית ההתנתקות ובמקרים של פינוי מאחזים. הסוציולוג הצבאיפוליטי ד"ר יגיל לוי אף התבטא בבטאון "במחנה" כי "זהו מסלול מסוכן, כי המשימה מקבלת את הכותרת של קידוש השם, דבר שמאפיין ארגוני טרור"‏.

בשנותיה הראשונות של המדינה, התגוררו רוב הדתיים לאומיים בשכונות מעורבות, בהן התגוררו חילונים לצד דתיים. יחד עם זאת, בשנים אלו הוקמו גם שכונות מיוחדות לאנשי הציונות הדתית ובהן: כפר אברהם בפתח תקווה ושיכון המזרחי בבני ברק. בנוסף, התגוררו חלקים של הציונות הדתית במושבים המשתייכים לאיגוד המושבים של הפועל המזרחי וקיבוציהקיבוץ הדתי, בעיקר באזור עמק בית שאן, אשקלון וירושלים. 

החל מסוף שנות ה70 של המאה ה20, החלה להתגבר המגמה של בניית שכונות ייחודיות לבני הציונות הדתית בעיקר על ידי חברת 'משה"ב'. בנוסף, עברו רבים להתנחלויות החדשות שקמו בכל חלקי יש"ע. כך הפכו אזורים שלמים למעוזים של הציונות הדתית, תופעה שגרמה לדלדול האוכלוסייה הדתית לאומית בחלקים גדולים בגוש דן ובחיפה.

בשלהי שנות ה90 של המאה ה20 החלה בניה מאסיבית של מתחמי מגורים לדתיים לאומיים בגבעת שמואל וברעננה לצד המשך הבנייה בפתח תקווה ובירושלים. במקביל החלה מגמה מסוימת של ניסיונות להגדיל את האוכלוסייה הדתית לאומית בערים בהן קיים רוב חילוני. מגמה זו נחלה הצלחה בעיקר בעיירות הפיתוח, שם קיימת אוכלוסייה מסורתית גדולה. הניסיונות להגדיל את האוכלוסייה הדתית לאומית בערים כגון תל אביב, רמת השרוןוגבעתיים נחלו הצלחה מועטה יחסית. [8]

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

דב שוורץ, הציונות הדתית ורעיון האדם החדש, ישראל כתב עת 16

עוז אלמוג, תמר אלמוג ודוד פז, ‏גבולות וממדי המגזר הדתי לאומי, אנשים ישראל

 מ' מאוטנר "שנות השמונים - שנות החרדה" עיוני משפט