‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 3

ניקלודאון 3

ארמונות הקולנוע. 4

בתי קולנוע מרובי אולמות. 4

בתי קולנוע בישראל. 5

היסטוריה - תל אביב: בתי קולנוע. 5

בתי קולנוע שנסגרו ועדיין עומדים במקומם אך אינם פעילים עוד. 7

בתי קולנוע שנסגרו ונהרסו ומה שנבנה במקומם.. 8

בתי קולנוע שנסגרו ושינו תפקוד. 11

בתי קולנוע שפעילים עד היום.. 13

ביבליוגרפיה. 16

בית קולנוע הוא מקום, בדרך כלל מבנה, המשמש להקרנת סרטי קולנוע. בתי הקולנוע הם לרוב עסק מסחרי, הצפייה בסרט כרוכה, לרוב, בתשלום ונחשבת לבילוי.

הסרט מוקרן על מסך מיוחד הנקרא אקרן באמצעות מכונת הקרנה. המסך הגדול במיוחד ומערכת השמע יוצרים חווית בילוי ייחודית ופופולרית.

לאחר המצאת הקינטוסקופ המקרין ב1895 החלו בארצות הברית להקרין סרטים קצרים כקטעי קישור במופעי וודוויל ובתיאטראות, כהעשרה למופעים החיים.

באותה תקופה תחום הבידור לא היה נגיש לרוב האמריקאים היות שמופעי הבידור פנו למעמדות הגבוהים:

• הם היו יקרים בתקופה בה משפחה ממוצעת הרוויחה $12 בשבוע.
• הם היו מתוחכמים בתקופה בה האוכלוסייה העובדת הייתה מעוטת ההשכלה.
• התיאטראות מוקמו בחלקים היוקרתיים של הערים.

לאורך השנים היו בתל אביב בתי קולנוע רבים, מהם גדולים ומהם שכונתיים וקטנים. בשנות ה50 וה60, לפני היות הטלוויזיה בישראל, הייתה ההליכה לקולנוע הבילוי הנפוץ והפופולרי ביותר. ב1960 הגיע מספר הביקורים בבתי הקולנוע בתל אביב ל12,662,000‏. בתי הקולנוע היו בבעלות פרטית, וכל בעלים קנה או שכר סרטים להקרנה לפי יכולתו ולפי הערכת הכדאיות. הסרטים הוצגו תחילה בבתי הקולנוע הגדולים בעיר, ואחרי כמה שבועות, כשכוח משיכתם התחיל להתדלדל, היו עוברים אל בתי הקולנוע השכונתיים, הקטנים. המושג של קומפלקס אולמות בגדלים שונים במקום אחד עוד לא נודע אז, וכמוהו לא היה עוד המצב של רשתות גדולות, המקרינות בעת ובעונה אחת אותם סרטים בכל הארץ. הסרטים המצליחים היו עוברים מעיר לעיר ומיישוב ליישוב, והמצליחים שבהם היו מגיעים להקרנות חוזרות. גם הסינמטק טרם הוקם, וסרטי איכות היו מוקרנים על פי רוב בקולנוע פריז ברחוב הירקון.

רוב בתי הקולנוע היו דומים: כיסאות עץ מתקפלים, חורקים, שנטו לצבוט אצבעות לא זהירות, ועל המסך הייתה מוקרנת תמיד האזהרה: "גברת, היזהרי בקומך פן תיתפס שמלתך בכיסא". במעברים חשופי הרצפה היו בני הנוער, ה"פושטקים" שבהם מגלגלים בקבוקי זכוכית בהפסקה ולפעמים גם באמצע הסרט, בעיקר ברגעי מתח או לקראת הנשיקה הנכספת, ובמערבונים הייתה נשמעת תדיר הקריאה: "תיזהר, מאחוריך!" ברגע המתאים. את קץ עידן הכיסאות החורקים והרצפות החשופות בישר בשנת 1958 קולנוע תל אביב, שנפתח ברחוב פינסקר, סמוך לכיכר דיזנגוף. מושביו היו כורסאות מרופדות, רצפתו כוסתה בשטיח רך ונעים לדריכה, שגם בקבוקים לא היה טעם לגלגל עליו כי לא היה רעש, ולפני בד ההקרנה היה תלוי מסך ארגמני ועתיר קפלים, שהואר לפני הסרט באורות נעימים לעין, בלוויית מוזיקה ערבה לאוזן. כל המאפיינים האלה היו אז בגדר חידוש מוחלט.

לפני הסרט, בכל האולמות, היו מקרינים יומן חדשות בחלקם שליומני כרמל, באחרים של יומני גבע. בימים של טרום הטלוויזיה הייתה זו ההזדמנות היחידה של הצופה הישראלי לראות במו עיניו את מנהיגי היישוב, כיבוש השממה, גדולי עולם באים לביקור וכיוצא באלה. הגעת הטלוויזיה שנות ה70, ולמעשה קיצור משך הזמן בין האירוע לבין היכולת להציג אותו באופן ויזואלי שהתלוה לה, ולכן גם הגברת העומס החדשותי אצל הצופה, בטלו את הצורך, והרצון, לצפות ביומנים. אחרי היומן היה "בקרוב" הסרט הבא הצפוי באותו אולם קולנוע ואחר כך הסרט עצמו, בלי פרסומות. אלה הגיעו רק בשנות ה70. הצגה יומית הייתה אחר הצהריים במחיר מוזל.

רק החל מסוף שנות ה 70, עם השינוי הכללי בהתייחסות לבילוי, התרה בסטטוס קוו, ובכפוף להפרעה מינימלית לבנינים סמוכים, התאפשרו הצגות חצות, וקולנוע ביום שישי בערב או בשבת. עד אמצע שנות השמוניםלא חל עדיין איסור עישון בבתי הקולנוע, ולעתים קרובות היו האולמות אפופי עשן סיגריות.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

דוד שליט, מקרינים כוח, בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים, רסלינג

דוד שליט, אולם שכולו טוב זיכרונות הקולנוע של הישראלים, הוצאת אינסרט

אורי קליין, אורי קליין במסע נוסטלגי אל בתי הקולנוע של ילדותו