‏290.00 ₪

ספרו של ז'אן ז'אק רוסו "אמיל" (בשמו השני: "על החינוך"), שיצא בשנת 1762, תועד כאחת מ"אבני הדרך" בתחום הפדגוגיה והמחשבה החינוכית. בספר מוצגת שיטת חינוך ייחודית לאותה תקופה המכונה על ידי הפילוסוף "חינוך שלילי", ובשורה התחתונה מייצגת מעין לימוד "פסיבי" ועצמאי יותר אשר גולת הכותרת שלו היא תמיכה בהתפתחות הטבעית של הילד .

רוסו בא כידוע מהאסכולה "הנטורליסטית" הדוגלת בהתרחקות מהחברה התעשייתית, בקרבה לטבע, וכן בהפנמת ידע באמצעות חושים וחוויות ואת באופן בלתי אמצעי ופחות טקטואלי. הספר מדגיש בעצם כי הלימוד המקובל, הטקסטואלי והמובנה, איננו נכון. אמיל, גיבור הרומאן,  מתחנך על ידי מחנך דגול בכפר קטן בצרפת ובתיאור חייו מתועדת למעשה שיטת חינוך  שבה הצעיר הזה לומד לסמוך על עצמו ועל חושיו במתודה לימודית אשר תואמת יותר את שלבי התפתחותו (רוסו תיאר חמישה שלבים מובחנים). בסופו של תהליך החינוך, לקראת גיל 20,  מגיע אמיל לעמדה שבה הוא אמור להיות בלתי תלוי, גאה יותר, אדם שהצליח להתעלות על הצרכים המקובלים של החברה הבורגנית. עם זאת, נראה כי גיבור הסיפור לא מצליח בסופו של דבר ליישם שיטה זו בהצלחה על עצמו (Nichols, 1985).

העבודה עוסקת בביקורת ובגישות התומכות בתובנות החינוכיות שחושף רוסו בספרו ושאלת המחקר של העבודה הינה - מהי המשנה החינוכית העולה מספרו רוסו ומהן השלכותיה. הטיעון המרכזי שיוצג לאורך העבודה ישקף גישה התומכת ומצדדת במתודות הפדגוגיות שלו.

חשיבות הדיון בנושא זה היא רבה בשל שתי סיבות עיקריות: ראשית, הביקורת היום על החינוך הפורמאלי היא רבה ויותר ולכן נדרשת פרספקטיבה פילוסופית רחבה יותר, שתמצא תחליפים לחינוך "האקטיבי" המוסדי. דבר שני, רוסו המליץ למחנכים באמצע המאה השמונה עשרה להתאים את החינוך להתפתחות הטבעית של הילד, וזו המלצה מהפכנית משום שהיא מציע חינוך טבעי יותר ולכן גם כיום חשוב לדון בה.

מבחינה מבנית, העבודה בנויה משלושה חלקים; היא נפתחת ב"סקירה והצגת העמדה הפילוסופית החינוכית, בפרק אשר מציג את עיקרי העמדה החינוכית וכן עמדות שונות המצדדות ברוסו, ומנגד גם דעות סותרות או מבקרות. בסקירה אבהיר מהי המחשבה החינוכית המובלעת ב"תכנית הפדגוגית". בחלק השני אקיים דיון ביקורתי יותר המבוסס על הבעת העמדה המפורשת וההנחה המרכזית של העבודה, המצדדת בשיטה החינוכית של רוסו. בפרק זה ייחשפו תחילה נקודות התורפה של שיטת החינוך ה"רוסואית" כאשר בדיון העוקב ייחשפו יתרונותיה. בחלק האחרון אציג את עמדתי בעקבות הדיון. 

גם מבחינה ההיסטוריה של הפילוסופיה והמחשבה החופשית, נראה לי כי יצירת אמיל הינה בעלת חשיבות היסטורית מרובה, במיוחד כי ברמה הפילוסופית מופיעה בו התקפה די ראשונית מצד התנועה הרומנטית על הרציונליזם הקלסי של המאה בה חי. במקביל לכך, המחיר האישי ששילם רוסו על כתיבת "אמיל" מעלה בעיניי את ערכו הרעיוני וההיסטורי. ייתכן שעל רעיונות גדולים ופורצי דרך שממשיכים להשפיע עד היום (וימשיכו להשפיע לדעתי לעד) יש להקריב קורבן גדול מנשוא שבמקרה שלו היה כרוך בהשפלה, כאב, נידוי, גירוש, ועוד.

ואולם בסופו של דבר מחיר זה היה כפי הנראה כדאי שכן תורות בתחומים רבים ניזונות מאזכור והתכתבות עם רוסו כל הזמן. אפילו בתחומים מדעיים פחות מופשטים ויותר מדויקים כמו מדע המוח, כותב נורמן דוידג', אמיל היה רב השפעה. בהקשר זה נטען למשל כי סדרי המוח מושפעים לדעת רוסו ולדעת המדענים היום מניסיון חיינו ולכן עלינו לאמן את חושינו ואת השכליות בדיוק כמו אימון גופני שמפתח את הגוף. התובנה הזו הביאה את רוסו לטעון שאנו יכולים להשתנות ולהתעלות כל הזמן וכי המוח משתנה בהתאם לעיצוב ניסיון חיינו (דוידג', 2009: 307).

בנוסף, נראה לי שעוד תכונה חשובה של הספר, המחזקת את ההנחה המרכזית בחיבור שלי, היא החדשנות הרעיונית החינוכית בהקשר של נקודת הזמן ההיסטורית החשובה בו נכתבה. רוסו כותב שהציביליזציה הופכת את האנשים ליותר תלויים זה בזה, ואנחנו רואים את השיא של זה היום בעידן הגלובליזציה שבה אפילו המדינות והכלכלות הופכות תלויות באופן מאוס אלו באלו. תהליך זה החל בזמנו אך לווה כל הזמן בהתגברות התשוקות החומריות והסתעפותן והתגברותן על פני צרכים בסיסיים. בהקשר זה רוסו זיהה וכאב זאת. הוא עמד למזלו בצומת דרכים קריטי, שבו היה אפשר להמשיג את הכוח והעצמה שיצר העולם התעשייתי ולידת המדינות שהתרחשו בזמנו, והפך אותן ביד אומן לרעיון חינוכי תיאורטי שדיבר גם על ילדים ולא רק על פוליטיקה. מה שיפה כאן בעיניי הוא שהתכונות שייוחסו באופן חדש לילדים בכתבי רוסו מתוארות כאן לראשונה בשילוב עם פתרונות מעשיים המספקים תשובות להתפכחות חינוכית אלטרנטיבית בעולם הנעשה מתועש יותר באופן מהיר. מן הסתם, אלו שבאו אחריו קיבלו את הרעיון ופיתחו אותו עוד יותר ובראשם לטעמי רודולף שטיינר בגרמניה ובשוויץ, אשר דיבר רבות על הפגיעה של המהפיכה התעשייתית בנפש הילד.

רעיון אחר שאליו התייחסתי פחות בעבודה אך חייב לעלות בדיון ביקורתי מעין זה היא הסביבה החברתית-חינוכית של אותם ימים. בזמנו של רוסו רק ילדי האריסטוקרטים והמעמדות העליונים הלכו לבתי ספר. רבים מבני המעמדות הנמוכים למדו מעט וחלק ניכר מהם יצאו לעבוד. בסביבה זו רוסו מביא את הרעיון שלו לכל המעמדות ותורם לפיכך להגברת הביקורת עליו מצד השלטון.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 Bloch, Jean. Rousseauism and Education in Eighteenth-century France. Oxford: Voltaire Foundation

 הרפז, י.  חינוך שלילי, הד החינוך למנויים, מהפכני חינוך, גליון 05,  הוצ' הסתדרות המורים בישראל