‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 4

התפתחות היסטורית. 5

מקרים טיפוסיים.. 5

ההצדקות להכרה בתביעת פיצויים חוקתית. 6

האם מתנה על תנאי יש בה משום פגיעה באוטונומיה. 8

פגיעה באוטונומיה. 8

סקירת הדין 10

חקיקה רלוונטית. 10

פסיקה. 15

היבטים רלוונטיים בהצעת הקודיפיקציה. 22

מבט לעתיד. 24

מקורות. 26

ספרות. 26

חקיקה. 26

פסיקה. 27

עוולה חוקתית היא עוולה שייחודה פגיעה בזכויות חוקתיות זכויות יסוד חקוקות, או זכויות שקיבלו הכרה בפסיקות בתי המשפט ככאלו. זוהי נקודת מפגש בין דיני הנזיקין מדובר בעוולה קיים פן הכספי, לבין המשפט החוקתי שכן מדובר בהגנה בעלת חשיבות חוקתית. העוולות חוקתיות מקבלות ביטוין בשני תחומים בתחום החוקתי מנהלי, בתביעות של הפרט כנגד המדינה ושלוחותיה, ובתחום הפרטי ביחסים בין שני פרטים.

בדיני הנזיקין זכויות היסוד יכולות לחוס בצילן של עוולות פרטיקולאריות ספציפיות, אך זוכות להגנה בעיקר תחת עוולות המסגרת. תחום זה הוא תחום חדש יחסית והוא מתפתח בעיקר בפסיקה. בשיח המשפטי נולד המושג "עוולה חוקתית" בארצות הברית על רקע החקיקה שנועדה לאפשר לשחורים לתבוע בגין הפרת זכויותיהם במדינות הדרום. ואכן, תחום העוולות החוקתיות מפותח מאוד במדינות כמו ארצות הברית וקנדה.

כפי שיוצג להלן, תחום העוולות החוקתיות במשפט הישראלי נמצא בתהליך התפתחות שאינו דומה לתהליכי התפתחות מקבילים בשיטות משפט אחרות. ניתן לשער כי הגורם המרכזי למצב זה נעוץ במצב החוקתי המיוחד של המדינה, בהיעדרחוקה ובהתקיים חוקי יסוד המעגנים רק חלק מזכויות האדם.

 מיקום הנושא בדיני הנזיקין  

כיום בפסיקה, קיימות שתי דרכים למתן הגנה ופיצויים מפני עוולות חוקתיות. הדרך הראשונה והעיקרית היא באמצעותעוולות המסגרת: הפרת חובה חקוקה ורשלנות. הדרך הקלה יותר היא במסגרת עוולות פרטיקולריות ספציפיות שנזקן מהווה פגיעה בזכויות יסוד, שם הדיון איננו מתמקד בפגיעה החוקתית.

הטיעון בעד ההכרה באפשרות של תביעת פיצויים בגין הפרה של זכויות אדם נעוץ בקושי בעמדתו המסורתית של המשפט הציבורי, לפיה ההגנה על זכויות המוכרות בו נעשית באמצעות סעד הציווי בלבד סעד בו בית המשפט מורה לרשות שלטונית לבצע פעולה/להימנע מביצוע פעולה.

שימוש בסעד זה בלבד הינו בעייתי, מאחר שבמצבים של "מעשה עשוי" מעשה שתוצאתו לא ניתנת לשינוי, לא היה ניתן לתת סעד. ההכרה בקושי זה באה לידי ביטוי כבר בפסקי דין מוקדמים כשהביקורת על עמדתו המסורתית של המשפט הציבורי קיבלה משנה חיזוק מאז חקיקתם של חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.[2]

המהפכה החוקתית שבראשות נשיא בית המשפט העליוןבדימוס אהרון ברק, העלתה את חוקי היסוד שנחקקו, למעמד על מעמד חוקתי.

הטיעון הוא, ש"שדרוג" מעמדן של זכויות האדם במשפט הישראלי צריך לבוא לידי ביטוי גם בסעדים שניתן לקבל במקרה שבו הן מופרות.

העוולות החוקתיות החלו לקבל הכרה בעיקר בפסיקה, החל מהלכת הפיצויים בבג"ץ וכלה בפסקי דין משמעותיים שבהם הביע ביהמ"ש נכונות למתן סעדים רחבים יותר, בגין הפרת זכויות חוקתיות כפי שיפורט בהמשך ראה: פרק סקירת הדין להלן.

יש לציין כי המושג "עוולה חוקתית" במשפט הישראלי נכנס לשיח המשפטי בזכות עבודת דוקטורט שנכתבה על ידי פרופ' דפנה ברק ארז בנושא זה והוגשה לאוניברסיטת תל אביב .

נקודת המוצא היא שהמזיק יכול להיות המדינה תחום מנהלי או אדם פרטי.

מקרים טיפוסיים מצד המדינה הם מקרים בהם המדינה פוגעת בפרט כגון: פיזור לא חוקי של הפגנה כדין פגיעה בחופש הביטוי או סירוב למתן רישיון עסק לאדם בשל טעמים מפלים: מוצא, מין, מגדר וכו' פגיעה בשוויון הנגזר מחוק יסוד כבוד האדם ופגיעה בחופש העיסוק.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים ) 

דפנה ברק-ארז "עוולות חוקתיות בעידן חוקי היסוד" משפט וממשל, כרך ט, עמודים 103 – 136 

יפעת ביטון "כאבים באזור הכבוד פיצוי בגין פגיעה בזכויות חוקתיות" משפט וממשל ט1 137