‏390.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי העברת נטל הראייה ברשלנות רפואית על הנתבע ?

תוכן עניינים

מבוא. 

העברת נטל הראיה מהתובע לנתבע בתביעות רשלנות בנזיקין 

סעיף 39 לפקודת הנזיקין חובת הראיה.

סעיף 40 לפקודת הנזיקין 

מבט לעתיד והקודקס. 

ראיות ורשלנות רפואית ונטל ההוכחה. 

סעיף 41 לצורך העברת נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע. 

העברת נטל הראיה בתביעות בגין רשלנות רפואית. 

העברת נטל הראיה בשל רשלנות רפואית של תיעוד לקוי של זמני לידה והעדרו של סרט מוניטור. 

רשלנות רפואית. 

רשלנות רפואית בחוק. 

דרכים נוספות לקבלת פיצוי 

רקע היסטורי 

מגמות בעולם

מגמות בישראל. 

מבנה עוולת הרשלנות, תוך עמידה על מאפיינים ייחודיים לתחום הרפואה. 

חובת זהירות. 

ההתרשלות - הפרת חובת הזהירות.

רשלנות רפואית ונטל הראיה בהפעלת הביטוח. 

נטל השכנוע בתביעה לתגמולים על-פי פוליסת כל הסיכונים.

סיכום.. 

פסיקת בית המשפט העליון 

 הכלל הבסיסי של דיני הראיות: "המוציא מחברו עליו הראיה" מטיל בדרך כלל את נטל ההוכחה של השאלה העובדתית השנויה במחלוקת על הצד הטוען לה, אם כי אפשר שנטל זה יועבר אל כתפי הצד שכנגד לאור הוראות הדין המהותי, הסכם שבין הצדדים או תוכנם של כתבי הטענות.[1]

על התובע הטוען לפיצוי, מוטל נטל הראיה להוכיח את תביעתו. הואיל ומדובר במשפט האזרחי, די בהוכחה של 51% בכדי שהתביעה תתקבל.

אופן כללי ניתן יהיה לומר, כי במצב בו מירב המידע עליו מעוניין התובע להסתמך בתביעתו לא נמצא ברשותו ואף לא ידוע לו, קיימת בעייתיות אשר עלולה להביא לחוסר צדק ואף לעיוות דין.[2]

בעייתיות זו באה פקודת הנזיקין לפתור ומקנה לתובע אפשרות להוכיח מספר תנאים, אשר בהתקיימם, יעבור נטל ההוכחה לכתפי הנתבעים. כלומר, כאשר יעמוד התובע בתנאים אלה, לא יצטרך הוא להוכיח כי הנתבעים התרשלו (כדרישת הכלל לפיו המוציא מחברו עליו הראיה), אלא שהנתבעים עצמם הם שיצטרכו להוכיח בלמעלה מ-51%, כי לא התרשלו. הבדל זה, הנראה לכאורה כפשוט, הוא גורם שמכריע תביעות רשלנות רבות.

בכן, מהם אותם התנאים אשר צריך התובע להוכיח בכדי שנטל ההוכחה יעבור לכתפי הנתבעים ?

סעיף 41 לפקודת הנזיקין הוא המסדיר את נושא העברת נטל הראיה והוא מהווה חריג לכלל לפיו המוציא מחברו עליו הראיה. כותרת הסעיף הינה "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו". בסעיף זה קובע המחוקק שלושה תנאים מצטברים, אשר בהתקיימם יעבור נטל הראיה מהתובע לנתבעים:

א לתובע אין כל ידיעה או יכולת לדעת מהן הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק - דוגמא ליישום התנאי יכולה להיות, במצב בו התובע היה מורדם בהרדמה כללית ולא יכול היה לדעת מה בוצע בחדר הניתוח ומה למעשה הוחלט על ידי רופאיו.[3]

ב הנזק נגרם על ידי רכוש שהיה בשליטתם המלאה של הנתבעים - המונח "רכוש" לעניין זה פרשנותו יכולה להיות רחבה, כגון כלי ניתוח, מיטות אשפוז ועוד.

ג סביר יותר שהנזק נגרם כתוצאה מרשלנות של הנתבעים, מאשר מההנחה שנגרם ללא רשלנותם - בחינה אובייקטיבית של התוצאה אל מול ההליך. לדוג' אדם אשר נכנס לניתוח אורולוגי בהרדמה מלאה, ויוצא ממנו כאשר אינו יכול להזיז את ידיו. לכאורה התוצאה נראית ככזו שנגרמה מרשלנות כלשהי של הצוות המטפל, שכן קשה לראות אילו טענות יוכלו הנתבעים להציג שיראו כי תוצאה כזו יכולה להיגרם במהלך טבעי של הניתוח.

כאמור, רק לאחר שמוכיח התובע את התנאים שלעיל, ייעתר בית המשפט לטענתו, ויהפוך את נטל הראיה לכתפי הנתבעים.

יודגש, כי נושא העברת נטל הראיה הנו נושא אשר דנים בו רבות בהליכי תביעות רשלנות רפואית וישנן לא מעט פרשנויות והלכות המציגות את דרך יישומו הראוי.

לינק למצגת אקדמית ספיציפית ברשלנות רפואית ב-99 שח

 R. Cross & C. Tapper On Evidence (8th ed) 119

רונן פרי, "העברת נטל השכנוע במקרה של נזק שנגרם מדבר מסוכן", עורך הדין 43 

דני מור, "פקודת הנזיקין בראי 40 שנות פסיקה", הפרקליט ל"ט 2 344 

אמנון כרמי בריאות ומשפט, נבו

גדי פרישטיק ואלון גלרט רשלנות רפואית בפסיקה, כרמל ספרות משפטית

עדי אזר ואילנה נירנברג, רשלנות רפואית, פרלשטיין-גינוסר