מבוא. 

הדור השני 

יחסי הורה-ילד. 

תופעות התנהגותיות אצל בני הדור השני 

הדור השלישי 

זיכרון השואה בתרבות ובאמנות בדור השני והשלישי בישראל.

הדור השני 

ביטוי אמנותי - ספרות השואה. 

דור שני ושלישי - מוסיקה. 

״אפר ואבק״. 

בתיאטרון 

טקסי שואה אלטרנטיביים.. 

השוואה בין הדור השני והשלישי 

תאטרון 

דברים אישיים.. 

טראומה משנית של דור שני ושלישי לשואה ואיום הגרעין 

שיטה. 

משתתפים.

מדדים.. 

הליך. 

עיבוד הנתונים.

תוצאות. 35

ניתוח תוצאות השערות המחקר. 

דיון ומסקנות. 

ביבליוגרפיה. 

 מלחמת העולם השנייה הסתיימה עם כיבוש ברלין על ידי צבאות הברית. מלחמה זו היתה עקובה מדם והותירה אחריה צלקות קשות וכואבות בעולם בכלל ובעם היהודי בפרט. ניצולי השואה ושאר עקורי מלחמת העולם השנייה נותרו חסרי בית, רכוש ומשפחה. על כן, הצבאות המשחררים וארגוני חסד עולמיים (האונר״א) ראו לנכון להקים ״מחנות עקורים״- מחנות שהוקמו בעיקר באוסטריה ובגרמניה כמקלט זמני לשיקום ראשוני של הפליטים. מקימי המחנות הללו סברו שמדובר במחנה ארעי, שיתקיים חודשים אחדים בלבד ובתומו יחזרו הפליטים לבתיהם. אלא, שהמציאות סתרה הנחה זו. רוב אנשי ״שארית הפליטה״ לא רצו לחזור לבתיהם מוכי ההרס והחורבן ולשכנים שהפגינו יחס מנוכר ועוין. מה גם, שפעמים רבות ביתם נהרס כליל. חוקי ההגירה הנוקשים שקבע השלטון האמריקאי, אפשרו רק ליהודים מעטים להגר לארצות הברית. המנדט הבריטי ששלט באותה תקופה בארץ ישראל, נעל את שערי הארץ לכניסת יהודים. כתוצאה מכך, מחנות העקורים התקיימו במשך תקופה ממושכת של שלוש שנים.

לאחר המלחמה חיו היהודים באירופה בתחושה של אובדן דרך, חוסר יעוד וייאוש. התנועה הציונית ביקשה לקשור את פיתרון הבעיה להגשמת המטרה הציונית ולגייס את שארית הפליטה כמנוף להקמת המדינה. אנשי ההנהגה הציונית שכנעו את יהודי אירופה שהם נחוצים למאבק הציוני. אי מציאת פתרון לבעייתם הקיומית של היהודים באירופה, דרבנה את שורדי השואה להצטרף למאבק של התנועה הציונית על הקמת בית ומקלט לעם היהודי בארץ ישראל. רבים מהניצולים החלו לראות בהקמת מדינה לעם היהודי כפתרון היחידי למציאות הקשה בה היו שרויים. לכן, הם נקטו בפעולות רבות, הפגנתיות ומעשיות, שנועדו ״לקרב את הגאולה״ ולהביא להקמת מדינה ריבונית לעם היהודי. כצעד ראשון הם השתתפו בהפגנות, נשאו שלטים וסיסמאות, בכדי להפעיל לחץ ולגרום לדעת קהל חיובית. בנוסף, רבים מן הניצולים העפילו לארץ ישראל בשיתוף עם התנועה הציונית, על מנת לקבוע את מיקומם שם כעובדה מוגמרת. אין ספק אפוא, שניצולי השואה היוו כוח נכבד וחשוב בהקמת מדינת ישראל. הן בשל היותם כמות מספרית עצומה של פליטים שאין להם בית (רבע מיליון בתקופת השיא) והן בשל כך שהצטרפו למאבק הציוני ועלו לארץ ישראל בעליה לגאלית ובלתי לגאלית. וכמו שהיטיבה לומר זאת חגית לפסקי במאמרה:

״שרידי השואה היהודית גילמו באופן מוחשי את נקודת המפגש שבין השואה לבין הקמת המדינה: המאמצים לפתרון בעייתם, היו משולבים במהלכים שהביאו לעצמאות ישראל, ועם כינונה בפועל בא גם הפתרון לבעייתם״.

(לפסקי חגית, שארית הפליטה מאובייקט לסובייקט: מגמות במחקר, יהדות זמננו 6, ירושלים, תש״ן,עמי 26)

יוצאי אירופה הגיעו לארץ בשלושה גלים עיקריים, שהגדול מביניהם היה בין השנים 1948-1951. גם בהגיעם לארץ, חייהם של ניצולי השואה היו קשים מנשוא. תקוותם לפתוח דף חדש לא עלתה בנקלה. עולי אירופה נתקלו בקשיי קליטה רבים: אי ידיעת השפה העברית, ההתיישבות הקיבוצית, שרובם לא הכירו עד כה ויותר מכל: יחס היישוב היהודי אליהם. מעדויות רבות של בני היישוב היהודי עולה כי

בקרב ציבור זה שרר יחס מתנשא כלפי שרידי השואה. חגית לפסקי מנסה להסביר יחס זה במאמרה בחוברת ״יהדות זמננו 6״ :

1)            בני היישוב היהודי הסתכלו על עצמם כעל פורצי דרך חדשה. החלוצים בתהליך תחיית הבית
הלאומי לעם היהודי. לעומתם, העולים לא היו מעורבים בתהליך זה מתחילתו.

2)            ההתיישבות הציונית בארץ נחשבה ל״התיישבות עובדת״, וזאת בניגוד ליהודי הגולה, שאורחם
ורבעם לא היה דומה לזה. על כן, יהודי הגולה נחשבו כקבוצה שיש לחנכה מחדש על פי ה״אידיאולוגיה
הצברית״ ולא ככוח עבודה שווה ערך ליושבי הארץ. מי מבין העולים שלא רצה לקבל על עצמו את
הנורמות הקיימות בקרב הצברים נחשב לשונה.

שאלון דור שני ושלישי לניצולי שואה

מצגת על דור שני לשואה- רפרט פאוורפוינט מקצועי רפרנט כ-20 שקפים- 99 ש"ח

 ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-40 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)