‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

האם ישנן נסיבות בהן תותר ענישה גופנית, ברמה סבירה ומתונה, לצורך מניעת סכנה נפשית/גופנית?

תוכן עניינים

מבוא. 

מגמת העבודה

תאור מקרה המבחן 

סיבת הבחירה בנושא

הדילמה

הצגת הדילמה: רלטיביזם תרבותי 

1. התפתחות הפסיקה בישראל. 

זכויות מוחלטות. 

עקרון טובת הילד. 

2. הוראות החוק הרלוונטיים

ענישה בדין הישראלי 

עוולה נזיקית. 

עבירה פלילית. 

3. הנהוג במדינות דמוקרטיות אחרות. 

בריטניה - המשפט המקובל

ארה"ב

קנדה

שוודיה

פינלנד

דנמרק

אוסטריה

שוויצריה

גרמניה

אוסטרליה

בלגיה

קפריסין

איטליה

הודו

4. ההשקפה החברתית-ערכית והשפעה על ההלכה המשפטית. 

השלכות פסיכולוגיות של הענישה הגופנית והשפעה על ההלכה המשפטית. 

חינוך אלים והשפעה על ההלכה המשפטית. 

עדויות אישיות של ילדים שחוו ענישה גופנית. 

5. נטיות במחקרים פסיכולוגיים וחינוכיים והשפעתם על ההלכה. 

ענישה גופנית כעניין יחסי ותלוי תרבות והשפעה על ההלכה המשפטית. 

אבחנה בין התעללות גופנית לענישה פיזית והשפעה על ההלכה המשפטית. 

6. "המשפט הבינלאומי". 

האמנה בדבר זכויות הילד. 

חקיקה האוסרת ענישה גופנית של ילדים על ידי הוריהם במשפט הבינלאומי

גישת המשפט העברי 

"חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר"- האמנם???

עריכת מחקר אישי בנושא ענישה גופנית.

אופן עריכת המחקר. 

מטרות המחקר ותוצאותיו 

תוצאות המחקר:

בחינת המסקנות בהתאם למטרות המחקר. 

7. סיכום ומסקנות. 

ביבליוגרפיה חקיקה. 

נספחים

בשנים האחרונות אנו עדים לחשיפתם של מעשי ענישה גופנית בילדים ע"י התקשורת, אשר נוטה להתייחס למעשים אלה בשאת נפש, בעיקר כאשר נחשפת שורת מעשים בסמיכות כרונולוגית (כפי שקרה לפני שנים ספורות בירושלים, בבית שמש, ברמלה, באור יהודה ובנתיבות במקביל), ויוצרת רושם כי מדובר בתופעה חדשה שנתגלתה באופן פתאומי[1]. ואולם, למעשה לא מדובר כלל בתופעה חדשה ויותר משהיה מדובר בגל של מקרים קשים, היה מדובר בגל תקשורתי של תשומת שהופנתה (וטוב שכך) לעניין, אך באופן רגעי למדי. ואולם, כל מי שעוסק בתחום זה של ענישה גופנית של ילדים, מודע היטב לכך שאין מדובר בתופעה מקומית, רגעית או חדשה וכי למעשה, זוהי תופעה נרחבת המתקיימת במגזרים מגוונים ולאורך שנים ארוכות, בדרגות שונות של חומרה. 

אחת הטענות העיקריות אשר עולה מדברי ההורים החשודים, שותפיהם למעשים ואף מדברי עורכי הדין המייצגים את החשודים, הן במקרים לעיל והן במקרים דומים אחרים, הינה כי מה שנתפס ע"י החברה הכללית כמקרים קשים של אלימות כלפי הילד, הינם למעשה שיטה חינוכית לגיטימית. במאמר אותו חברו בויאר וקדמן[2], סוקרים המחברים פסקי דין רבים, בהם ניסו הנאשמים בהתעללות, לרוב ההורים, לגמד את חומרת הפגיעה ולהציגה כענישה גופנית למטרות חינוך, אשר לתפיסתם, איננה פסולה ואינה יכולה לפיכך להיכנס לגדר המעשה הפלילי.

יתר על כן, עולה מן הפסיקה כי ישנו ניסיון של החשודים, להציג את הענישה הגופנית כעניין תרבותי, או שוני תרבותי. כך לדוגמא, טען אב מכה, כי הכה נמרצות את בתו הצעירה מפני שבארץ מוצאו מדובר במעשה לגיטימי וכי כך הוא הדבר גם על פי הדין הדתי[3]. מאידך, מגמת הפסיקה מצביעה על כך שטענה זו הנתלית בנורמות תרבותיות או דתיות, חוזרות על עצמן שוב ושוב ובשנים האחרונות נדחו שוב ושוב על ידי בתי המשפט.

תופעה תרבותית היא כי חשודים רבים - דתיים וחילוניים כאחד – החשודים בהתעללות בילדים ע"י ענישתם הגופנית, נוטים להסתמך על קודים תרבותיים ודתיים. ואולם, מסקירת המשפט העברי, מתברר כי אין להשענות זו הגיון ממשי משום שהמשפט העברי עצמו מוקיע תופעה בדרך כלל.

דוג' מהשאלון:

האם בידי ההורה זכות להכות את ילדו?

א. כן.

ב. כן, ובלבד שהמניע חינוכי-עונשי.

ג. בשום אופן לא.

מהי לדעתך הכאה סבירה של ילדים?

א. סבירות תלויה בחומרת המעשה נשוא העונש.

ב. כל מכה שלא מותירה סימנים.

ג. אין דבר כזה "סביר" הכאה אסורה לכשעצמה.

מהי דעתך על התערבות של גופים חיצוניים כגון:רווחה, בימ"ש, בדרכי החינוך של הורה?

א. מתנגד בכל תוקף לכל סוג של התערבות.

ב. מסכים, בתנאי שמדובר בהתערבות מכוח חוק.

ג. מסכים לכל סוג של התערבות.

האם לדעתך חינוך ילדים יתאפשר גם ללא שימוש בכוח פיזי?

א. בהחלט כן.

ב. כן, אולם יהיה קשה יותר.

ג. בלתי אפשרי.

מהן יתרונותיה של הענישה הפיזית?

א. חינוך למשמעת ובכלל זה אבחנה בין טוב לרע מותר ואסור.

ב. שמירה על סמכותו של ההורה .

ג. אין שום יתרונות נהפוכו  ישנן השלכות פסיכולוגיות /נפשיות קשות מאוד.

האם השתמשת בענישה גופנית כלפי ילדך?

א. כן.

ב. כן, לעיתים נדירות.

ג. אף פעם לא....

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

א. סטרשנוב, ילדים ונוער בראי המשפט, ההוצאה לאור של לשכת עוה"ד

”דין וחשבון הוועדה הציבורית לבדיקת מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה“, בראשות פרופ‘ הלל שמיד, הוגש לראש ממשלת ישראל ולשר הרווחה

 Haj-Yahia. M.M. & Sadan, E.  “Issues in Intervention with Battered Women in Collectivist Societies” Journal of Marital and Family Therapy. Vol. 34.

R.Schuz, Three years on: "Ananalysis of the delegalization of physical punishment of children by the Isaeli courts", The Internatuonal Journal of children , s Rights 11:235-256.