‏290.00 ₪

תוכן עניינים

המושג "הטרוגלוסיה" פירושו ריבוי קולות והשימוש שבכטין עושה בו הוא בתורת ביקורת הרומן שלו. ברומן ההטרוגלוסי שהדוגמה אותה מביא בכטין היא החטא ועונשו של דוסטויבסקי נשמעים קולות רבים של דמויות. ה"קולות" מאופיינים מעבר לתוכן הנובע מעמדה מוסרית, על ידי מעמד חברתי ורקע המתבטאים באמצעות סגנון ההתבטאות שלהם, השפה בה הם משתמשים, המושגים שלהם על העולם, הניסוח ומילות הלוואי כמו פניה לדמויות אחרות, נימוס, מילים טפלות הנשמעות בדיבור ומקנות לו אפיון. דיונים שונים בין הדמויות מתקיימים במקביל וכך נוצר מארג של דיאלוגים רבירבדים.

דיאלוגיזם

המונח "דיאלוגיזם" אינו מונח של בכטין עצמו אלא של חוקריו בפרט צווטאן טודורוב וז'וליה קריסטבה. המונח בא לתאר תאוריה פילוסופית, השקפת עולם וכלי ניתוחי לפיו כל פעילות אנושית, ובפרט זו העוסקת בשיח, בין אם מדובר או כתוב, היא פעילות שלדיאלוג בין אדם לזולתו. האדריכלות של העולם היא אדריכלות של קיום מול הזולת ולכן הגדרת ה"אני" היא מכלול כל הפניות שלי אל האחרים. התורה הדיאלוגית נובעת מכתבים פילוסופיים שונים שכתב בכטין במהלך חייו מ"לקראת פילוסופיה של המעשה" המוקדם ועד "סגנונות דיבר" "Speach Geners" המאוחר. ניתוח המושג נעשה על ידי חוקרי בכטין בארצות הברית בשנות ה80מורסון, הולקוויסט ואמרסון ומשמש כתשתית למחקרים מודרניים ‏‏.[1]

כתוצאה מהיות פעילות אנושית דיאלוגית, מתקיימים בה מספר מאפיינים. [2]

• מיעון או פניה לאחר, "מאפיין מהותי מכונן של התבטאות הוא היותה מופנית כלפי מישהו, היותה ממוענת" ‏‏‏. הדיבור מבקש את ההתייחסות של הזולת, אחרת הוא מת. הערכת הדיבור באופן השלם ביותר האפשרי היא על ידי הנמען או הנמענים ולא על ידי מי שיצר אותו. אין דיבור סתמי, תמיד דיבור מופנה לנמען ומצפה לתשובה. במסגרת זו מתקיימת תמיד מודעות לשיפוט ההדדי של הדוברים ולגיטימציה לשיפוט זה. הדיבור תמיד כולל טון ערכי ורגשי, אותם מילים עצמן בטון אחר ומול נמען אחר יכולות לבטא תוכן שונה לגמרי. ההתבטאות גם כוללת "פזילה לאחר" מונח שבו משתמש בכטין רבות, כלומר לא רק אל הנמען הישיר אלא גם אל "אחרים" אחרים, ובייחוד אל "השלישי", הצד השופט שיכול להיות קהל קונקרטי, העתיד או "השלישי האולטימטיבי האל. בסוף ימיו הכליל בכטין עמדה זו לתרבות בכלל. גם התרבות כמכלול נמצאת בדיאלוג מול תרבויות אחרות החיצוניות לה. יתרה מכך התרבות ניתנת לפרשנות רק על ידי מי שנמצא במידה מסוימת מחוץ לאותה התרבות אותה הוא רוצה להבין‏‏‏.
• חוסר סגירות או חוסר מוגמרות, "שום התבטאות אינה יכולה להיות לא הראשונה ולא האחרונה. היא רק חוליה בשרשרת" ‏‏‏. כל מה שנאמר ונכתב הוא רק "עד לנקודה זו" וסופו תמיד פתוח. השינוי האפשרי, התגובה, נלקחים בחשבון כבר בעת יצירת האמירה. באופן עקרוני לעולם ל"נאמרת המילה האחרונה" בשיח. עם זאת, כל אמירה רפליקה נאמרת מתוך האינדיבידואליות של הסובייקט הדובר סובייקט השיח ויש לה התחלה וסוף ברורים, פתיחה הקוראת לנמען וסיום המבקש את תגובתו. אולם האמירה הסגורה ניתנת להערכה רק בתוך ההקשר הכולל של הדיאלוג וההתחלה והסיום המובחנות שלה הופכות אותה לחוליה מובחנת בשרשרת הבלתינגמרת‏‏‏. "לכל רפליקה, גם הקצרה והמקוטעת ביותר, יש צורה ספציפית של מוגמרות בבואה לבטא עמדה מסוימת של הדובר" ‏‏‏‏.
• פרוזאיות, היבט מרכזי בתאוריה היא יחסה ליומיומי. רוב הפעילות האנושית עוסקת ביומיומי לכן היא דורשת פילוסופיה ימיומית. עקרונות המוסר הפרקטיים אינם נובעים "מלמעלה למטה" אלא להפך, מלמטה, מתוך התמודדות דיאלוגית נקודתית עם הזולת הם מוכללים לכדי עקרונות כלליים יותר. "לו הייתה אתיקה שיטתית, הרי שכל טוען דובר וכל מאזין היו בריהחלפה, בעולם תאורטי לא קיימים חיים אינדיבידואליים ספציפיים והלא הם העיקר!"‏‏‏.
• אחריות, כל דובר לוקח אחריות על דבריו. מתוך כך הוא גם מודע לסובב אותו, לזולת הן זה הדן עמו והן זה המאזין/קורא את הדיאלוג ולמערכת החוקים והכללים הכתובה והבלתי כתובה המכתיבה את כללי השיח במסגרת הסגנונית אין דומה שיחה במוסך לשיחה ליד שולחן האוכל. האתיקה של השיח ולא רק, אלא של כל פעולה, כי כל פעולה בעולם היא דיאלוגית ומכאן המוסר האנושי באופן כללי נבנית אד הוק מתוך "תבונה פרוזאית" כלומר מתוך החיכוך היומיומי של אדם עם זולתו והרצון המשותף שהשיח יימשך והנכונות להיענות לכללים בלתיכתובים לא מתוך כפייה אלא מתוך הבנת הצורך בהם לקיום השיתוף. המוסר עצמו, לדברי בכטין, מתערער כאשר האחריות הביןאישית מוחלפת במערכת חוקים כתובה‏‏‏.[3]
• סינכרוניות ודיאכרוניות, הפניה או הדיבור מופנים הן לנקודת הזמן המידית ולהקשר המידי סינכרוניות והן למרחבי הזמן, לעבר המשותף, המדומיין המיתי, האישי ולעתיד הצהרה, תקווה, ניבוי. "הדובר איננו אדם הראשון, ולכן עצם מושא השיח שלו אינו יכול שלא להפוך לזירת מפגש עם דעותיהם של בני שיחו הישירים...אולם ההתבטאות קשורה לא רק להתבטאויות שקדמו לה, אלא גם לחוליות הבאות אחריה בשרשרת האינטראקציה החברתית בשיח."‏‏‏

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 ג'ון לכט, 50 הוגים מרכזיים בני זמננו: מסטרוקטורליזם ועד פוסט מודרניות, כרך א', רסלינג עמודים 25 30

מ' באכטין, כתבים מאוחרים תרגם מרוסית והוסיף הערות והקדמה סרגיי סנדלר, מדעית: הלנה רימון, הוצאת רסלינג 

V. N. Volosinov, Marxism and the Philosophy of Language Translators: Ladislav Matejka, I. R. Titunik, Harvard University Press