נחקק חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 10)[1]. החוק להגנת הפרטיות אוסר על ‘פרסום’ תצלום משפיל או מבזה. זהו תיקון מספר 10 לחוק למניעת הטרדה מינית, האוסר הפצה של תכנים מיניים באינטרנט וברשתות החברתיות, והמכונה גם "חוק הסרטונים". התיקון נעשה ביוזמתה של ח"כ יפעת קריב מיש עתיד, שאליה הצטרפו חברי כנסת נוספים, בהם אלעזר שטרן ודוד צור (התנועה), מיכל רוזין ותמר זנדברג (מרצ). הוא אוסר על "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו ולא ניתנה הסכמתו לפרסום". עבירות אלה ייחשבו להטרדה מינית, שדינה עד חמש שנות מאסר.

עם זאת, התיקון לחוק מותיר בשלב זה שאלות פתוחות, שהתשובה עליהן תגדיר גם עד כמה הוא יחולל שינוי אמיתי: מי נחשב למפרסם? האם מפרסם הוא גם מי שמעביר הלאה תמונות, ולא רק מי שמעלה אותן לראשונה? האם האכיפה כאן היא בכלל ריאלית? האם העונש הוא מידתי? האם ההגנות שבחוק אינן רחבות מדי?

החוק מאפשר צעד קדימה, וזה בהחלט צעד גדול ומבורך. מלבד הכשלים הטכניים ביישום החוק עולה קושי נוסף:  לרוב, מדובר בתמונות או סרטונים בעלי תוכן מיני, שיש בהפצתם מאפיינים של פגיעה מינית ממש. התיקון לחוק הוא חשוב ונכון אך יש בו מעט החמצה של ההזדמנות להתמודד עם האתגרים החדשים של העידן הטכנולוגי. [2]

סקסטינג הינה תופעה מדאיגה של חומרים מיניים שנשלחים און ליין (מייל או טלפון) ונגנבים ומופצים באתרי פורנו ובפומבי, גורמים לדיכאון מבוכה וכו'. בנוסף קייס של תמונות של קטינים, פורנו ילדים כאשמה בפוטנציה[3].

הפצה של תמונה בעלת אופי מיני תחשב לעבירה של הטרדה מינית, (תיקון של חוק הטרדה מינית כאמור) , שהעונש בגינה היינו עד 5 שנות מאסר - עבירת פשע חמורה.

גם חוק הגנת הפרטיות אוסר על הפצת מידע של אחר במטרה לפגוע בו. הוא מגדיר מהי פגיעה בפרטיות ובאילו מצבים היא מוצדקת. נקבע בו שהפגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית - המאפשרת תביעת פיצוי בנזיקין  וכן עבירה פלילית - שעונשה עד 5 שנות מאסר.

ישנם הסבורים כי החקיקה הזו היא פופוליסטית והחוק החדש מיותר, כי האיסור הזה כבר קבוע בחוק הגנת הפרטיות - שאוסר בצורה ברורה ומפורשת פרסום תצלום של אדם שנלקח מרשות הפרט, ובנוסף לכך הוא אוסר פרסום תמונה של אדם שנלקחה ברשות הרבים, אם הוא נראה בה מבוזה ומושפל. גם העונש על עבירה על חוק הגנת הפרטיות הוא חמש שנות מאסר. המבקרים טוענים כי כל מה שהחוק הזה מוסיף הוא רק עוד כותרת לחוק, כלומר שמי שמפיץ לא רק עבר על חוק הגנת הפרטיות - אלא גם הטריד מינית. לדעתי זו אינה רק סמנטיקה. חקיקת התיקון היא סימפטום לבעיה גדולה בהגנה על הפרטיות: היעדר אכיפה ראויה ונמרצת בתחום. אם אדם יגיש תלונה למשטרה על פגיעה בפרטיות, הסיכוי שהתיק שלו יטופל בזמן הקרוב הוא כמעט אפסי. אולי עכשיו עם הכותרת של "הטרדה מינית", המשטרה תפעל יותר בנחישות. אם זה באמת כך, זה מצער שהזכות לפרטיות מוצאת את עצמה נזנחת ונדחקת לקרן זווית.

לסיכום, למרות הכשלים החוק מאפשר צעד קדימה, וזה בהחלט צעד גדול ומבורך לאכיפת הפרטיות ומניעת סקסטינג.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Hasinoff, Amy Adele. Sexting Panic: Rethinking Criminalization, Privacy, and Consent. University of Illinois Press. 

 Susan Reimer 6 January . "The Middle Ages: Young people, texting and sexting". The Baltimore Sun.