עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

ב"ה  15,000 עבודות אקדמיות בחינם/ במחיר שפוי:99-390 שח. 

אתר ברוח חב"ד 

שיתוף מידע ללא גזל.

החומר באתר משמש השראה וחומר עזר בלבד. אסור להשתמש בקובץ העבודה להגשה למוסד אקדמי.

طُلَّاب 

Русский студенты

Français            አማርኛ

חוות דעת על מרצים

תוצאת תמונה עבור ‪PAypal‬‏

תמונה קשורה  ×ª×•×¦××ª תמונה עבור ישראכרטתוצאת תמונה עבור אמריקן אקספרס

תוצאת תמונה עבור פפר       ×ª×•×¦××ª תמונה עבור פייבוקס     Ã—ª×•×¦××ª תמונה עבור ביט

תשלום בחיוב אשראי טלפוני דרך נציג שירות 24/7        

תוצאת תמונה עבור העברה בנקאית

עבודה אקדמית קולנוע ז'אנר סרטי אימה, הנערה האחרונה, סרטים כמו הניצוץ, מלתעות ועוד, ז'אנרים של המותחן בקולנוע (עבודה אקדמית מס. 10372)


‏290.00 ₪

72 עמודים.

עבודה אקדמית מספר 10372
 עבודה אקדמית קולנוע ז

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי בז'אנרים של המותחן בקולנוע: ז'אנר סרטי אימה ואלמנט "הנערה האחרונה"?

תוכן עניינים

מבוא. 

חוק "הנערה האחרונה".

מאפיינים ומקורות. 

היסטוריה. 

ימי הסרט האילם.

שנות השלושים והארבעים.

שנות החמישים.

שנות השישים.

שנות השבעים.

שנות השמונים.

שנות התשעים..

המאה ה21.

בישראל.

מבע קולנועי של סרטי אימה. 

מאפיינים ומקורות. 

היסטוריה.

ימי הסרט האילם. 

שנות השלושים והארבעים. 

שנות החמישים. 

שנות השישים. 

שנות השבעים. 

שנות השמונים. 

שנות התשעים. 

המאה ה-21. 

בישראל.

מותחן קולנועי 

סוגיות אתיות: יצירת הזדהות ע"י הבמאי כמניפולציה של המבע הקולנועי 

תתי-ז'אנר. 

מתודולוגיה. 

גישות למחקר האיכותני

אמצעים קולנועיים מתודולוגיים: 

רקע סינמטי פילוסופי - אימה והצורך בבטחון אישי 

הגדרת הביטחון 

ביטחון כמושג מופשט. 

דילמת הביטחון 

הסרט הניצוץ אנטי ממסדיות הדמויות. 

המבע הקולנועי ב"הניצוץ" וביקורת קולנועית. 

ביקורת קולנועית. 

השגעון כפי שמובע ב"תולדות השיגעון בעידן התבונה" של מישל פוקו 

מלתעות (הסרט) אנטי ממסדיות טהורה. 

נקודות נוספות: 

סיכום. 

מלתעות. 

ביבליוגרפיה. 

פילמוגרפיה. 

הסרט הניצוץ. 

"מלתעות".

 

סיפורי אימה, כמו סיפורי אגדות וסיפורי עם, הם לא סתם עלילות דמיוניות מסמרות שיער. מטרתם היא לחנך, להעביר מסר ולעצב אתוס. סיפור אימה אמיתי הוא מחנך קפדן וחמור סבר, העוסק בנושאים הקיומיים והחשובים ביותר: אור וחושך, חיים ומוות, טוב ורע, אהבה ושנאה, צדק ורחמים, אנושיות ובהמיות, גוף ונשמה ובקווים הדקים המפרידים ביניהם. לא משנה אם מדובר בספר, סרט או מדיום אחר, האימה נוגעת במקומות עמוקים בנפש, ומחייבת אותנו להתייחס לשאלות שלפעמים אנחנו פוחדים לשאול.

 

האימה שאני גדלתי עליה, שמבחינתי היא האימה "האמיתית", היא האימה הגותית. אותה אימה שצמחה באירופה של ימי הביניים, על רקע טירות קודרות ובתי קברות עתיקים, בתים רדופים ויערות אפלים, צלילי עוגב ומזמורי כנסיות. נציגיה הם הערפד, רוח הרפאים, איש הזאב והמכשפה אותן דמויות הנמצאות על הגבול בין החיים למוות, בין האנושי לחייתי ולמפלצתי. האימה הגותית לא עוסקת בזוטות כמו חייו בני החלוף של האדם, אלא בגורלה של נשמתו בת האלמוות; האיום הגדול שהיא מציגה אינו המוות הגופני, אלא אובדנה של הנשמה. כוחות השמיים והגיהינום נאבקים ביניהם בתוך הנפש, מנסים להטות אותה לצידם.

 

כילד, האימה התגלמה עבורי בדמותם של הערפדים (אותם הכרתי לראשונה בסדרה המצוירת "דאקולה" ובספר "הערפד הקטן" של אנגלה זומר בודנבורג, ומאוחר יותר ב"דרקולה" של בראם סטוקר). לא הפחד מהכאב שבנשיכתם הילך עלי אימים, אלא האפילה הנצחית והאבדון הכרוכים בהפיכה ליצור שטני של הלילה. אחריהם בתור ניצבו רוחות הרפאים, המגלמות את המסתורין הנורא שמעבר לקבר, את צללי העבר חסרי המנוח והפשר, הרודפים את החיים ומונעים מהם מנוחה. לא היה לי מושג מה בעצם יכולה לעולל רוח רפאים, ולא היה צורך בכך; עצם נוכחותה מספיקה כדי לעורר באדם את האימה העמוקה ביותר, המרעידה את עמקי נשמתו.

 

מה שמפחיד אותנו מרתק אותנו, ובעקבות הפחדים העמוקים שהתעוררו בי, מצאתי את עצמי נמשך לקרוא ולהבין יותר את האימה הגותית. וכך, דרך הספר "ערפד הערפילים", הגעתי לעולם האפל והמרתק של רייבנלופט, שהפך להיות חלק מהותי מעולמי הפנימי במשך שנים רבות. אין עוד עולם פנטזיה של אימה גותית, שקרוב להיות מפורט ומושקע כמו רייבנלופט. הדמויות ברייבנלופט, הגיבורים והנבלים, מבוססים ברובם על אישויות היסטוריות ובדיוניות, והעולם עצמו הוא השתקפות אפלה של עולמנו ושל עולמות פנטזיה אחרים. וכראוי לאימה גותית, המאבק האמיתי ברייבנלופט הוא לא על הגוף אלא על הנשמה, המנסה לשמור על אור וטוהר בתוך החושך; והאימה האמיתית לא נובעת מנהרות של דם וקרביים, אלא מהמסתורין המרומז והאפל שמסמלים הערפילים.

 

היום תתקשו למצוא יצירות חדשות של אימה גותית. בעידן המודרני והפוסט-מודרני, הפסיק האדם לחשוש לגורלה של נשמתו, ואיומים על אפילה ואבדון נצחיים אינם מפחידים אותו במיוחד. גם השטן והרע המוחלט כבר לא קיימים בעולמו אין "רעים", יש רק "אחרים" שלא מבינים אותם כראוי. ביצירות המודרניות, הערפדים כבר אינם מופיעים כדמויות של אימה, אלא של פנטזיה, שבמובן מסוים היא ההיפך הגמור מאימה האימה מחנכת ומציבה גבולות, הפנטזיה פורצת אותם. הקשר בין ערפדים למיניות ופיתוי, ששימש בעבר כהמחשה לאופיים השטני, איבד בפנטזיה המודרנית את הפן המאיים שבו, והותיר אותם כדמויות נחשקות בלבד, לא מעוררות אימה. אם בעבר נמלטו נערות תמימות בצרחות אימה מפני הערפדים המבקשים לזהם את נשמותיהן, הרי שביצירות פנטזיה עכשוויות (כמו יומני הערפד, דמדומים, בית הלילה, האקדמיה לערפדים וכן הלאה), רצות נערות אל זרועותיהם של הערפדים בצווחות תשוקה, ומתחננות ממש לזכות לנשיקה האפלה, ולהפוך גם הן ליצורי הלילה היפים והצעירים לנצח. נשמה, בזמננו, היא מחיר פעוט לשלם בתמורה להגשמת ה"אהבה" (או הפנטזיות המיניות). המחשה מצוינת ועגומה למהפכה המתירנית ולהשפעתה על האתוס המודרני, המשליך בבוז את הרוחניות והטהרה לטובת מרדף אחר הנאות ותועלת.

 

גם במקומות בהם ערפדים הם עדיין מרושעים ומאיימים (באפי, למשל), הם איבדו את מרבית קסמם האפל והמסתורי, והפכו ללא יותר מבריונים עם ניבים מפחידים אולי, אבל לא מעוררי אימה יותר מאשר אורקים. ממילא, גם דמותו של הגיבור הנלחם בערפדים השתנתה; צייד הערפדים המודרני אינו המלומד המבוגר בעל הידע הנסתר והנפש האצילית, כמו אברהם ואן-הלסינג או רודולף ואן-ריכטן, אלא נערה בלונדינית השולטת באומנויות לחימה, או גבר צעיר ושרמנטי עתיר גאדג'טים. ערפדים שכאלה הם איום פיזי ותו לא, וככזה התגובה המתבקשת כלפיהם היא עוצמה פיזית, ללא קשר לטהרת הנפש או דבקות דתית.

 

רוחות רפאים, לעומת זאת, הצליחו לשמור על מעמדם כמחוללות אימה גם בעידן המודרני. אמנם חלקן קיבלו דמות תכליתית יותר, המסוגלת להרוג או לגרום נזק מוחשי (הצלצול, הגבירה בשחור), אבל אחרות ממשיכות להלך אימים על האדם בעצם נוכחותן (החוש השישי, העין, האחרים וכו'). טרם הצלחתי לפענח לחלוטין את סוד האימה של רוחות הרפאים, ולכן קשה לומר מה משמר את כוחן בעידן המודרני, מעבר למסתוריות ולזרות שבהן, ולהיותן בלתי ניתנות לעצירה בשום דרך פיזית. עם זאת, קשה לומר שמקומן ביצירות האימה המודרניות מרכזי במיוחד.

 אבל גם אם האדם המודרני כבר אינו חושש לגורל נשמתו, עדיין נותרו בו מספיק פחדים כדי לעצב מחדש את סיפורי האימה, ולהעניק להם צורה התואמת יותר את עולמו. את מקומה של האימה הגותית, מפלצותיה ומסריה החינוכיים, תפסה אימה מסוג אחר, עם מפלצות ומסרים משלה.

 היכרות עם סמליה של האימה המודרנית, תלמד אותנו על פחדיה של האנושות בתקופתנו. נציג כאן בקצרה כמה מהם: הסלאשר הרוצח במסיכה, דומם ובלתי ניתן לעצירה, מסמל את הפחד מאובדן האנושיות ומאלימות לשמה, שלא ניתן לדבר איתה בהיגיון. הזומבים המונים מורעבים וחסרי בינה, המסמלים את הפחד מקריסתה של החברה, מאיבוד האישיות, האינדיבידואליות והתבונה, תוך כניעה לרעב אינסופי. הדיבוק האויב מבפנים, משתלט על האדם ומשנה אותו לבלתי היכר; מסמל את הפחד מאובדן השפיות, מהכוחות והיצרים האפלים הטמונים בנו, ומחוסר היכולת לתת אמון בזולת. החייזר, או המוטציה הפחד ממה שהטכנולוגיה עלולה להביא עלינו, מיצורים זרים לגמרי שלא ניתן להתמודד איתם. כמות עצומה של סרטים המציגים את הדמויות הללו, מעידה על כך שמדובר במוטיבים מרכזיים בתודעה הקולקטיבית המודרנית.

 

רוב סרטי האימה הם בעלי אופי חינוכי. חלקם, בעיקר סלאשרים וסרטים זולים, נועדו לחנך את הנוער ולהזהיר אותו מפני התנהגות הוללת וחסרת אחריות. על כך כתבתי במאמר נפרד. סרטים אחרים נועדו למבוגרים, ואחד הנושאים המרכזיים החוזר על עצמו בשנים האחרונות הוא התא המשפחתי והאיום עליו. קחו סרטים כמו Insidious, Oculus, Mama, Sinister, The Conjuring, Haunter כמעט בכל סרט טוב מהשנים האחרונות, המשפחה היא זו שנמצאת במרכז, והאיום העל-טבעי על שלומה מתעורר בעקבות או במקביל לקרעים פנימיים בתוכה. המגמה הזו מבטאת את הפחד של העולם המערבי מאובדן המסגרת החמה והיציבה של המשפחה, ההולכת ומתפוררת לנגד עיניו. סרטים אחרים מתמקדים בנושאים מסוימים יותר, כמו יחסי הורה ובן (הצלצול, הערפל, הגבירה בשחור); אחים ואחיות (מאמה, אוקולוס, Evil Dead the remake), ערכים בין אדם לחברו, והיחס לחלש ולשונה (קחי אותי לגיהנום, סיילנט היל); זילות ערך החיים ואובדן הרצון להיאבק עליהם (המסור), וכן הלאה.

 

בתור סרטים חינוכיים, לסרטי אימה יש כללי אתיקה נוקשים ובלתי מתפשרים. הכלל המרכזי הוא החטא ועונשו. כמעט תמיד, בני האדם הם אלה שיוצרים את המפלצות, במישרין או בעקיפין והם שמביאים על עצמם את התוצאות הנובעות מכך. החוטאים הם גם הראשונים להיענש, ורשימת החטאים ארוכה: אלימות, הפקרות מינית, אלכוהול וסמים, טפשות, גאווה, הזנחת המשפחה, אי כבוד להורים, זלזול במסורת ובדת, עיסוק בדברים שלא נועדו לאדם, וכן הלאה. כיוון שנתנה רשות למשחית לחבל, שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע, ובין הקרבנות נמנים לפעמים גם חפים מפשע; אבל עצם נוכחותו של האיום, ועיקר פעולתו, ממוקדים סביב חטא וענישה.

 

 

מכאן גם נובע חוק "הנערה האחרונה", לפיו בסרטי אימה מרובי נפגעים, השורדת האחרונה תהיה תמיד "הבתולה" - הנערה הצנועה, השקולה והאחראית ביותר (בניגוד לנערה הפרוצה ביותר, שתהיה תמיד הקרבן הראשון או השני). נערה היא סמל התום והטוהר, ולכן היא זו שראויה להינצל ולנצח את הרוע (אגב, גם אשה שהיא אם יכולה לכהן בתפקיד זה, שכן גם האמהות היא מקודשת. בתפיסה הנוצרית, הבתולה והאם הן קדושות, ואילו האשה היא חוטאת. מעניין לציין את סרטי סיוט ברחוב אלם 4 ו-5, בהם אליס מגלמת פעמיים את הנערה האחרונה, בראשון בתור נערה ובשני בתור אם, כשהמעבר מתרחש במהירות בתחילת הסרט השני). יש כמובן כמה יוצאי דופן, אבל בדרך כלל החוק הזה נשמר, אלא אם כן יש סיבה מיוחדת להפר אותו. דוגמא מעניינת: בסרט "ים כחול עמוק", הגיבורה הראשית היתה אמורה לגלם את הנערה האחרונה, אבל מכיוון שהיא זו שהיתה אחראית ליצירת הכרישים המפלצתיים, הצדק דרש שהיא תיענש והיא אכן נהרגה ממש לקראת הסוף, כשאת מקומה כשורד תפס הטבח השחור בעל האמונה הדתית החזקה. ב-Evil Dead המקורי השורד היה בחור, אבל ברימייק של 2014 השורדת היא שוב נערה, שנצחונה (והמחיר ששילמה) מבטא את תהליך התשובה והתיקון שעברה עם גמילתה מהסמים. ויש עוד הרבה להאריך בנושא ובאתוס שהוא מבטא. אגב, שני סרטים דקונסטרוקטיביים העוסקים בניתוח המרכיבים של סרטי האימה והמשמעות שלהם, הם "בקתת הפחד" ו"מאחורי המסיכה: עלייתו של לסלי ורנון" סרטי אימה סאטיריים ומודעים לעצמם, שמתייחסים לנורמות הרווחות בז'אנר ומסבירים אותן (בשניהם יש כמה קטעים לא צנועים לתשומת לבכם).

ביבליוגרפיה חלקית (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

בן שאול, נ.  מבוא לתיאוריות קולנועיות. תל-אביב:דיונון, אוניברסיטת תל-אביב.

כלב, ח.  מבע קולנועי. תל-אביב: אופטימוס.

 

Comolli, J.L. and Narboni,J. Cinema/Ideology/Criticism In: Braudy, L. and Cohen,M., (eds.), Film Theory and Criticism. pp. 682-690. New-York: Oxford Un. Press, (fifth ed.).


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

בזמן הקניה, תועברו לאתר מאובטח ורק שם תתבצע הקניה


‏290.00 ₪

תוספות

בעלי חשבון פייפאל
כל כרטיס אשראי כולל דיירקט, ויזה נטען (לא דיינרס)