‏290.00 ₪

 שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי נתן אלתרמן: שירה ודעות ?

תוכן עניינים

מבוא 

יצירתו

שירה

מחזות

תרגומים

כתיבה אקטואלית

פזמונים

שירים ותרגומים לילדים

ליל חניה

אלתרמן במלחמה

קובץ שירי עיר היונה

תוכן השיר

בית ראשון

בית שני ושלישי

בית רביעי

בית חמישי

בית שישי

בית שביעי

בית שמיני

בית תשיעי

בית עשירי

הגרסה המוזיקלית

יחסו של נתן אלתרמן להסכם השילומים מגרמניה כפי שבא לידי ביטוי ב "טור השביעי"

השיר "דו שיח" / נתן אלתרמן

השיר "עוד חוזר הניגון"

עץ הזית / נתן אלתרמן

פגישה לאין קץ

סיכום

ספריו

ביבליוגרפיה

 משורר ומחזאי ישראלי. בעיני רבים היה אלתרמן המוערך ביותר מבין משוררי השירה העברית המודרנית, והשפעתו על זרם שירה זה הייתה ניכרת. אלתרמן זכה בפרס ישראל לספרות בשנת 1968.

נתן אלתרמן נולד בעיר ורשה שבפולין, אז במערב תחום המושב של האימפריה הרוסית, כבנם הבכור של בלה לבית ליבוביץ, רופאת שיניים ואחותו של שלמה זלמן אריאל, ויצחק אלטרמן, מחלוצי גן הילדיםהעברי והמנהל הראשון של מחלקת החינוך בעיריית תל אביב. ב1914 עברה משפחתו למוסקבה, ב1918 נדדה לקייב שבדרוםמערב רוסיה כיום אוקראינה, וב1919 ברחה ממנה והתיישבה ב1920בעיר קישינב, שם למד נתן במסגרת הגימנסיה העברית "מגן דוד", והחל לכתוב שירים, שפורסמו בעלון הגימנסיה. בשנת 1925, בהיותו בן 15, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בתל אביב, ואלתרמן למד בגימנסיה הרצליה[1].

בהיותו בן 19 יצא לצרפת תחילה ללימודים באוניברסיטת סורבון בפריז, וכעבור שנה עבר ללימודיחקלאות בנאנסי, שם שהה שנתיים והשתלם כאגרונום. במהלך שהותו שם התקרב לחוגי בוהמה, ובהשפעתם ובעזרת אביו התפרסם לראשונה במרץ 1931 שיר מפרי עטו בבמה ספרותית מוכרת: השיר "בשטף עיר" ראה אור בכתב העת "כתובים", בעריכת אברהם שלונסקי.‏במהלך חופשת הקיץ, שבה בילה בארץ ישראל, התפרסמה רשימתו הראשונה ב"הארץ" 2223 בספטמבר 1931. לאחר מכן הוסיף לפרסם משיריו ב"כתובים" וב"גזית". כששב לארץ ישראל בקיץ 1932 עבד במשך תקופה קצרה במקווה ישראל, אך במהרה עבר לעסוק בכתיבה עיתונאית תחילה בעיתון "דואר היום", בעיתון "במחנה", ואחר כך, לזמן קצר, בשבועון "בשער". במקביל המשיך לפרסם גם ב"כתובים" בשם העט "נ. העזתי", ב"טורים" וב"הארץ", ובמהלך 1933 החל לכתוב פזמונים לתיאטרון "המטאטא".

ביולי 1934 החל לפרסם בעיתון "דבר" טור שירי אקטואלי בשם "סקיצות תל אביביות", שעליו חתם בשם העט "אלף נון". במהלך ארבעה חודשים הופיעו 26 טורים. בנובמבר 1934 עזב את "דבר" והחל לפרסם ב"הארץ" טור דומה אך בעל אופי פחות לירי ויותר סאטירי, בשם "רגעים". הוא התמיד בכתיבתו שמונה שנים, שבהן התפרסמו 297 טורים חתומים בשם העט "אגב".

לצד כתיבתו האקטואלית הצטרף אלתרמן לקבוצת המשוררים "יחדיו" של אברהם שלונסקי ולאה גולדברג, קבוצה שהתרכזה סביב כתב העת "טורים" ומרדה עוד קודם לכן בממסד הספרותי של אותה עת, שהיה מזוהה עם חיים נחמן ביאליק[2]. ספר שיריו הראשון, "כוכבים בחוץ", יצא לאור ב1938 בהוצאת "יחדיו" למעשה, הוצאה עצמית של חברי הקבוצה, והתקבל כחידוש בשירה העברית.

ב1935 נשא לאישה את שחקנית התיאטרון הקאמרי רחל מרכוס, ובינואר1941 נולדה בתם היחידה תרצה, לימים המשוררת תרצה אתר. במקביל לנישואיו עם מרכוס ומגוריו עמה בדירה בשדרות נורדאו עד יום מותו, ניהל בידיעתה יחסי אהבה ממושכים עם הציירת צילה בינדר, אשר איירה אחדים מספריו לילדים. הוא היה ידוע במצבי רוחו המתחלפים תדירות, בשתיינותוהיה יושב יום יום בקפה "כסית" בתל אביב, בחדות לשונו ובצניעותו החומרית.

בתחילת 1943 עזב אלתרמן את "הארץ" עקב ויכוח כספי עם המו"ל גרשום שוקן, וחזר ל"דבר", שם החל לכתוב את מדורו האקטואלי "הטור השביעי"[3], שהתפרסם מאז מדי שבוע עד תחילת 1967. בינואר הוצג לראשונה בתיאטרון "האוהל" המחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מאת סמי גרונמן, בתרגומו של אלתרמן. מאוחר יותר באותה שנה יצא ספרו הראשון לילדים, "האפרוח העשירי". ב1944 הפסיק לכתוב לתיאטרון "המטאטא" והחל לכתוב לתיאטרון "לילהלו".

במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל וצורף לגדוד מרגמות שהוקם במסגרתחטיבה 8. באוקטובר 1948 השתתף במבצע יואב, אולם מפקד החטיבה, יצחק שדה, שחרד לגורלו של המשורר, הורה לשחררו. על תחושותיו בעקבות הקרב, כתב בשיר ליל חניה שלימים הולחן בידי יאיר רוזנבלום לפסטיבל הזמר והפזמון 1973, בוצע בידי חנן יובל, ירדנה ארזי ואפרים שמיר ונהפך לנכס צאן ברזל ישראלי.

בשנת 1959 פרסם נתן זך את מאמרו "הרהורים על שירת אלתרמן", שהיווה מתקפה על סגנונו השירי של אלתרמן והאשימו במלאכותיות וחוסררגש. מאמר זה הופנה כנגד אלתרמן, אך כוון נגד כל חבורת "יחדיו" ופתח פתח לשירה עברית צעירה, ללא חרוז ומשקל על נושאי יומיום כמגמה מנוגדת לזו שהובילו אלתרמן ובני דורו.

ב1967 הפסיק לכתוב את "הטור השביעי" ב"דבר" והחל לכתוב מאמריםפובליציסטיים ב"מעריב", שכונסו לאחר מותו בספר "החוט המשולש".

לאורך השנים היה אלתרמן מזוהה עם תנועת העבודה ומפא"י בפרט, ונמנה עם מעריציו של דוד בןגוריון, אף שהיו ביניהם גם מחלוקות, למשל בעניין הסכם השילומים. בןגוריון מצדו כינה את אלתרמן בשם "נתן החכם". בשל קרבתו זו לבןגוריון, זכה אלתרמן גם לביקורת, ולעתים כונה "משורר החצר".[4]

לאחר מלחמת ששת הימים נמנה אלתרמן עם מייסדי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה". את נכונותו של בןגוריון לוותר על מרבית השטחים תמורת שלום אמת תיאר כ"היפותטית אפילו אוטופית".‏

במהלך חייו זכה אלתרמן בפרסים רבים, בהם פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת ב1946, על תרגומיו למחזות "פדרה" מאת ז'אן רסין ו"נשות וינדזור העליזות" מאת שייקספיר, ושוב ב1967, על תרגומיו למחזות מולייר; פרס רופין ב1947, על ספרו "שמחת עניים"; ופרס ביאליק לספרות יפה 1957. ב1968 זכה בפרס ישראל לספרות על מכלול יצירתו. [5]

נתן אלתרמן חלה בשנת 1970 במחלת מעיים, לאחר שנים של אלכוהוליזם. במהלך ניתוח מעיים הוא לקה בהתקף לב ואיבד את הכרתו. הוא נפטר ב28 במרץ 1970. בשל בקשתו "להיקבר כאחד האדם", הוא נקבר בבית הקברות קריית שאול, ולא בחלקת הסופרים בבית העלמין טרומפלדור. לאחר מותו החלה הוצאת הקיבוץ המאוחד בכינוס והוצאה לאור של כל כתביו, מפעל שארך שנים רבות, בעריכת מנחם דורמן. [6]

יצירתו העשירה של נתן אלתרמן כוללת שירה לירית ופזמונים, שירי ילדים ומחזות, וכתיבה אקטואלית בשירה ובפרוזה. מלבד כתיבתו המקורית הרבה אלתרמן גם בתרגום יצירות מופת מספרות העולם.

ספרו הידוע והמוערך ביותר הוא ספרו הראשון "כוכבים בחוץ", שבו מתבונן המשורר בהתפעלות בבריאה ומתאר את חוויותיו ממפגשים רביהיבטים עם אובייקטים שונים בעולם. הספר נפתח בשיר "עוד חוזר הניגון" מהידועים בשיריו, שאף זכה לכמהלחנים. בשיר מופיעות כמה מה"דמויות" המלוות את הספר לכל אורכו: ההֶלֶך עובר־האורח והדרך הארוכה שהוא הולך בה, העיר, העצים, ואיתני הטבע הרוח, הגשם והברקים. ברבים משירי הספר שב ההלך ומופיע, ויחסו אל "הדרך" והנופים שסביבה מביע את חוויית העולם של המשורר התפעמות מהעולם ומעוצמת הטבע ואיתניו, ותחושת חידלון לעומתם.

השיר "פגישה לאין קץ", למשל, זכה לפרשנויות רבות בשל העמימות שבו: האם הנמענת בשיר היא אהובה בלתי מושגת, או שמא השיר הוא פנייה אל העולם או הבריאה בגוף שני יחיד, כאל נקבה, פנייה החוזרת גם בשירים נוספים בספר:

       כִּי סָעַרְתְּ עָלַי, לָנֶצַח אֲנַגְּנֵךְ.
שָׁוְא חוֹמָה אָצוּר לָךְ, שָׁוְא אָצִיב דְּלָתַיִם!
תְּשׁוּקָתִי אֵלַיִךְ וְאֵלַי גַּנֵּךְ
וְאֵלַי גּוּפִי סְחַרְחַר, אוֹבֵד יָדַיִם!                

את הזדהותו עם גורלם של היהודים הביע בספרו "שירי מכות מצרים", שיצא בתקופת מלחמת העולם השנייה ותיאר לפרטים את סבלם של אב ובנו הבכור תחת עשר המכות. סמוך לפרוץ המלחמה התפרסם ספרו "שמחת עניים", קובץ שירים מלנכולי וקשה שגיבורו הוא מת הבוחן את עולם החיים שעזב את רעייתו, את חבריו ועוד. אלתרמן מעולם לא פירש ספר זה, והתייחסותו אל המלחמה נותרה עמומה. רמז לעמדתו נמצא בדבריו על הספר "ראיתי שהעולם הולך לאבדון, ושאלתי את עצמי: מה יישאר ממנו לאחר מכן?" [7]

לאחר קום המדינה התמקד בשירים בעלי נושאים חברתיים ואישיים. שיריו אלה מאופיינים בהתנגשות ובהתנצחות בלתי פוסקת בין עולם "קדוש" לבין עולם "טמא" הדבר ניכר במיוחד בתארו נשים טהורות או, לחלופין, שפלות. בספרו "עיר היונה" שיצא לאור ב1957 מתערב הפן האישי עם החברתי והלאומי.

בשנותיו האחרונות נאחז חרדה לגורל בתו, המשוררת תרצה אתר, בעלת הסגנון הייחודי והדיכאוני. לאחר שניצלה מניסיון אובדני, אחד מני אחדים, כתב עבורה את "שיר משמר" "שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ", שלימים הולחן בידי סשה ארגוב; בתגובה היא כתבה לו את "שיר הנשמרת".

אלתרמן כתב מספר מחזות תיאטרון. שלושה מהם זכו להצלחה גדולה על במות תיאטרון הקאמרי והבימה: "כנרת כנרת" העוסקת בימי ההקמה של קבוצת דגניה, "פונדק הרוחות" על אמן המגלה כי שועבד להצלחה על חשבון זוגתו וחייו הפרטיים ו"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", קומדיה על חילופי תפקידים בין שלמה המלך לסנדלר פשוט שאותו תרגם ועיבד למחזמר על פי מחזהו של סמי גרונמן. מחזותיו הנוספים היו "משפט פיתגורס", "אסתר המלכה" ו"ימי אור האחרונים" מחזה שנמצא בעזבונו ולא הוצג. [9]

אלתרמן תרגם מחזות ויצירות מאנגלית, צרפתית, גרמנית ויידיש, לילדים ולמבוגרים. הוא תרגם לעברית מחזות של ויליאם שייקספיר, בהם "אותלו", "יוליוס קיסר" ו"נשי וינדזור העליזות", את מחזותיו של מולייר "הקמצן", "דון ז'ואן", "תעלולי סקפן" ו"החולה המדומה", את המחזה "אנטיגונה" מאת ז'אן אנווי ואת המחזה "פדרה" מאת ז'אן רסין, עליו זכה בשנת 1946 בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. כמו כן תרגם בלדות ושירי זמר אנגליים וסקוטים, בהם הבלדות הסקוטיות " לורד רנדל", "שלושה בני עורב" ו"אדוארד אדוארד". על תרגומיו לספרי ילדים ראו בהמשך.

בטור "רגעים" שכתב ב"הארץ" מסוף 1934 ועד תחילת 1943, עסקו רבים מהשירים בעיר תל אביב, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עסקו שירים רבים במלחמה זו ובשואה, ונימתם הייתה של עידוד ונחמה. לאחר מותו קובצו שירי המדור בספר "רגעים" שני כרכים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ד.

לאחר שעזב את "הארץ" וחזר לכתוב בדבר, הופיעו שיריו האקטואליים במדורו "הטור השביעי" שהתפרסם אחת לשבוע במשך 24 שנים. במהלך השנים קובצו שירי הטור בכמה מהדורות של ספרים הנקראים "הטור השביעי".

רבים משירים אלו הביעו מחאה נגד הבריטים וביטויי תמיכה בפלמ"ח וב"הגנה" שלחמו בהם. בחלק מהשירים הוקיע את מעשי האצ"ל והלח"י. אחד משירי "הטור השביעי" הידועים ביותר הוא "מגש הכסף", שהודפס ב"דבר" ב19 בדצמבר 1947, עם פרוץ קרבות מלחמת העצמאות, המתאר את הקרבתם של הלוחמים להקמת המדינה ואת מחיר הדמים שנדרשה המדינה לשלם.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

דן לאור, אלתרמן, הוצאת עם עובד

זיוה שמיר, הלך ומלך, אלתרמן בוהמיין ומשורר לאומי, הוצאת הקיבוץ המאוחד

זיוה שמיר. רוצי, נוצה: יצירת אלתרמן בעקבות אירועי הזמן, תל אביב: ספרא