‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 4

הממסד השיעי האירני: האידיאולוגיה של המהפיכה. 5 

פונדמנטליזם.. 7

התאוריה של Emerson, Michael O. & David Hartman. 7

חוקים וסטנדרטים של התנהגות האופוזיציה האיסלמית למשטר באיראן ולשאה. 9

מסגרות אמונה. 11

שלוש קבוצות מפולגות בממסד הדתי האופוזיוני 11

גיוס עי" דת. 14

ממפלגות אופוזיציה לאחיזה בשלטון ב 1979 ואילך. 14

תאוריה בטחונית כיום לאור המהפיכה האירנית. 15

סיכום ביניים המהפיכה באיראן 18

ההנהגה השיעית דתית בעיראק. 20

השיעים.. 20

שיעים בעירק והנהגה. 21

מלחמת איראן-עיראק. 24

רקע תיאורטי 24

שלבי הסכסוך. 26

רקע היסטורי 28

אינטרסים ויעדים מדיניים של עיראק. 29

סכסוכים גיאוגרפיים.. 29

חשיבות שאט אל ערב. 29

 יריבות אידיאולוגית. 30

סיבות מדיניות ואידיאולוגיות בעיראק שהובילו למלחמה. 31

מפלגת הבעת' 31

בעיית הכורדים.. 31

מעורבות המעצמות. 32

השינויים הגיאוגרפיים בעת המלחמה ובסיומה. 33

סיום מלחמת איראן עיראק. 35

השפעת המלחמה על תושבי עיראק. 35

השפעת המלחמה על נשים בעיראק. 36

היבטים בינלאומיים במהלך המלחמה והשפעתם על עיראק. 36

התוצאות המדיניות של הלחימה. 37

השפעת המלחמה וירידה בייצוא הנפט העיראקי על מחירי הנפט העולמיים.. 38

תוצאות המלחמה והשפעותיהן על עיראק. 38

סיכום.. 39

ביבליוגרפיה. 41

מהפיכה אירנית בסוף שנות השבעים, חומייני

התנגדותם של אנשי הדת לרפורמה האגררית לא נבעה מהתנגדותם לשיפור תנאי חייהם של האיכרים, אלא היו אלו שינויים הקשורים עם הרפורמה, אנשי הדת היו מודעים לכך כי היא תביא למודרניזציה, כלומר לתוצאה של חילון החברה והפחתת השפעתם וכוחם. כן הביעו אנשי הדת התנגדות חריפה להענקת זכות הצבעה לנשים וגינו את ביטול לבישת הצדור (הרעלה השחורה אשר מכסה את האישה מהראש עד הרגליים), הביטול ביטא לטעמם ראשיתו של תהליך חילון החברה. 

בין מרץ ויוני 63 ח'ומיני החל לבטא באופן גלוי את עוינותו, כשהאוטוקרטיה של המשטר לא הייתה עוד נסבלת בעיני הממסד הדתי. הוא נשא נאומים נגד המהפכה הלבנה ותקף את השאה על הפרת עקרונות האיסלאם והחוקה של 1906, וכתוצאה מכך נעצר והמדרשה בה הטיף - סמינר פאיזי שבקום הותקפה על ידי אנשי צבא, ומספר סטודנטים נהרגו ורבים אחרים נפצעו. המטרות הממשיות של ביקורתו היו : השלטון האוטוקרטי והפגיעה בחוקה, ההצעה להעניק זכויות ליועצים ואנשי צבא אמריקאים באיראן, הלוואה של 200 מליון דולר מארה"ב לקניית נשק וכן הקשרים של השאה עם ישראל.

 בעקבות מעצרו של ח'ומיני אלפי אנשים בקום, טהרן, תבריז, משאהד ובערים רבות אחרות הפגינו נגד הממשלה. החזית הלאומית והסטודנטים באוניברסיטה קראו להפגנות נגד המשטר, השאה החליט לדכא את הברית שנוצרה בין הכוחות החילוניים והדתיים ולדכא את ההפגנות לפני החרפת המצב. הצבא נשלח לדיכוי ההפגנות והמהומות בכל מחיר. האיתאאלה ח'ומיני שוחרר מהכלא באוגוסט אך המשיך לבקר את המשטר. הפעם הוא לא ביקר רק את המהפכה הלבנה אלא את הפרת החוקה, חוסר הצדק, השחיתות, עריצות המשטר, הקשר עם ארה"ב והקשרים הכלכליים עם ישראל. החמרת המצב באה באוקטובר 64 כאשר השאה העביר הצעת חוק להעניק חסינות לכוח-אדם צבאי של ארה"ב והקשרים הכלכליים עם ישראל. החמרת המצב באה באוקטובר 64 כקשר השאה העביר הצעת חוק להעניק חסינות לכוח-אדם צבאי של ארה"ב, בעקבות התפתחות זו ח'ומיני נשא נאום נגד השאה כשהוא מבקר אותו על היותו משרת של ארה"ב והאשימו כי מכר את עצמאותה של איראן. בעקבות נאום זה הוא נעצר שנית ונשלח לגלות בתורכיה, לאחר מכן הורשה לעבור לעיראק בה התיישב בנג'ף העיר הקדושה לשיעים. 

ארבע בעיות יסוד שעוררו זעם נגד הממסד הפוליטי : א. התגברות המצוקות החברתיות-כלכליות שפגעו הן בהמוני העם והן בקבוצות העלית. ב. התעצמות המשטר האוטוקרטי של השאה שהצר את חירויות הפרט ופגע במרחב התמרון של קבוצות העלית. ג. התגברות תהליכי החילון וההתמערבות שפגעו במעמד הדת והעלמא וברגש הדתי של האוכלוסייה. ד. השפעתן המתעצמת של המעצמות, נוכחותן הפיזית באיראן וניצולן את משאביה. 

 ההנהגה השיעית דתית בעיראק

עד שנות ה60 של המאה ה20 דגלה כל עדת השיעה באידאולוגיה בסיסית של הרכנת ראש ואיהשתתפות במערכת הפוליטית במדינות בהן שהו אנשיה, מתוך ציפייה שקטה לחזרתו של האימאם הנעלם‏. בדרום לבנון בפרט, בה הייתה העדה הגדולה ביותר במדינה מפוצלת, הייתה העדה המושפלת ביותר. לפי שיטת המפתח העדתי לחלוקת משרות השלטון זכו השיעים רק בתפקיד יו"ר הפרלמנט וסבלו מהתנשאות והדרה מצד כל העדות האחרות ובפרט מצדם של הנוצרים המארונים.

כל זאת השתנה עקב הנהגתו של האימאם מוסא אצדר. אצדר, שהתמנה לאימאם בראשית שנות השישים, ביקש עבור העדה הגדרה עצמית, שוויון זכויות ושיתוף בחיי המדינה באופן פעיל על ידי יוזמות של חינוך, תרבות ופעילות פוליטית. אצדר הסתייג מן הפלסטינים הסונים, בהם ראה גורם זר ומפריע וביקש ברית עם העלווים הסורים. אצדר יזם את הקמתה של "המועצה האסלאמית השיעית העליונה" שהוכרה בצעד חסר תקדים על ידי הפרלמנט הלבנוני ב1967 והנהיג את "תנועת המקופחים" שתבעה שוויון זכויות עבור השיעים, בעיקר בדרום לבנון. במקביל ובחשאי, בניגוד לתדמיתו כשוחר שלום, טיפח אצדר את המיליציה החמושה "אמל", כיוון שלא יכלה להתקיים עדה לבנונית באותה עת ללא מיליציה חמושה. בכך הפכה העדה השיעית לראשונה בהיסטוריה המודרנית לעדה בעלת מודעות, תביעות וכוח צבאי עצמאי.

באותה עת קם באירן האייתוללה ח'ומייני, שדרש והטיף לכך שהשיעה לא רק תהיה בעלת שוויון זכויות אלא תנהיג, באמצעות העולמא מועצת החכמים את העולם האסלאמי כולו. תפיסתו לא הייתה מוגבלת אלא גלובלית. הטפותיו צברו תומכים רבים ובשנת 1978 גורש על ידי השאה לפריז, אך שנה מאוחר יותר שב לאירן בשיאה של המהפכה האיראנית ותפס את עמדת ההנהגה.

לאחר מותו של פייסל הראשון ב1933 מלך על עיראק בנו גאזי עד שנת 1939. שנים אלו התאפיינו בחוסר שקט פנימי בשל ניסיונות חוזרים ונשנים של הצבא לתפוס את השלטון, בשל התקוממויות שיעיות נגד המיעוט הסוני השולט ובשל מרידות כורדיות. את גאזי ירש בנו פייסל השני, אולם לאור העובדה כי היה בן ארבע בעת מות אביו, דודו עבד אלאילאה כיהן כעוצר עד שמלאו לפייסל 18 שנים. ב1941 פלשה הממלכה המאוחדת לעיראק בשל חששות מניתוק אספקת הנפט למערב ומהתקרבות ממשלתרשיד עלי אלכילאני לגרמניה הנאצית. במשך שש שנים הייתה עיראק תחת הכיבוש הבריטי, שלאחריהן הוחזר שלטון המונרכיה ההאשמית ב26 באוקטובר 1947. שליטיה האמיתיים של המדינה בתקופת השלטון הבריטי ועד 1958 היו הפוליטיקאי נורי אסעיד, אשר כיהן כראש ממשלת עיראק 14 פעם בתקופה זו, ועבד אלאילאה.

מלחמת איראן-עיראק

מלחמת איראן-עיראק אשר התחוללה בין שתי מדינות מוסלמיות בעלות רוב שיעי (אמנם שהנהגת עיראק בראשותו של סדאם הייתה סונית), בין השנים 1980 ל-1988 הייתה הממושכת מבין המלחמות המאורגנות במאה הקודמת, אך לא הניבה תוצאה ממשית לשתי הצדדים. המלחמה, אשר הייתה, לכל הדעות, חסרת תכלית ומטרה ברורה היוותה מאין הקדמה לפלישה העיראקית לכווית שהחלה את מלחמת המפרץ השנייה

המלחמה החלה בחלום של עריץ אחד - סדאם חוסיין להגמוניה אזורית, שהתנגש עם עריץ אחר, פונדמנטליסטי וחסר פשרות, אותו ראה כאיום על הגמוניה זו, האייתולה ח'ומייני. עם חלוף הזמן יצאה המלחמה משליטת הניצים, והתגלגלה עד אשר שני הצדדים והעריצים הותשו ונאלצו להסכים להפסקת הלחימה ללא הישג בולט לאף אחד מהצדדים.

בעוד שחוקרים רבים טוענים כי המלחמה נבעה ובטאה את האיבה ארוכת הימין בין איראן לעיראק, ובתחרות על השליטה באזור המפרץ הפרסי, חוקרים אחרים רואים בפרוץ המלחמה היבט גזעני: עימות בין ערבים שמיים (עיראק) לבין הארים (איראן). בנוסף, אסכולה נוספת סוברת כי המלחמה נבעה מאמונתו של חוסיין בעליונות של המדינה לעומת השקפתו הדתית של האייתולה ח'ומייני שראה בעיראק ובמפלגת הבעת' השולטת בו כופרים .

דרישותיהן הגיאוגרפיות של האויבות גברו ככל שהתארכה המלחמה במקביל גם להחרפה מתמדת במאבק הפוליטי ביניהם כאשר המטרה הסופית הייתה שליטה במזרח התיכון.

העדר הקשר בין מה שהביא לפרוץ המלחמה לבין הגורמים שהביאו לקצה, מחייב לא רק את בדיקת סיבותיו של סדאם חוסיין לפתוח בה, אלא במיוחד, בהתחשב בתוצאות (או, ליתר דיוק, העדרן), אילו שינויים עברו על החברה העיראקית ומעמדותיה, וכן על המשטר, סגנון החיים, הצבא והכלכלה בעיראק.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אלי אבידר, התהום (השיעי), הוצאת אגם, עמ' 172-180

אורי גולדברג, לחשוב שיעית, אוניברסיטה משודרת, הוצאת מודן

ולי נסר, התחייה השיעית: כיצד יעצבו המאבקים הפנים-אסלאמיים את העתיד, מאנגלית: צילה אלעזר (תל אביב: ידיעות ספרים

Donovan, Jerome . "The Iran-Iraq War: Antecedents and Conflict Escalation", Routledge