‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הפרעה דו-קוטבית?

תוכן עניינים

מבוא 

מאניה 

דיכאון

דרגות חומרה 

מחזוריות ושכיחות 

נוירוכימיה 

הדמיה מוחית ומחקרים נוירואנטומיים  

מנגנון הפעולה של ליתיום ומייצבי מצב רוח אחרים  

טיפול 

התקף מאניה חריף 

דיכאון דו קוטבי

מניעה של התקפים בעזרת מייצבי מצב רוח 

היבטים פסיכולוגיים  

גנטיקה 

התמודדות והחלמה 

אורח חיים  

ההכחשה והטיפול התרופתי

טיפול בתרופות וטיפול בהלם חשמלי

נתונים דמוגרפיים  

ביטויים קליניים  

מצב מאני - MANIC STATE  

מצב היפומאני - HYPOMANIC STATE  

מצב דיכאוני - DEPRESSED STATE  

מצב מעורב - MIXED STATE  

ציקלותימיה - CYCLOTHYMIA  

מהלך המחלה 

תדירות ההתקפים  

דגם הופעה 

מהלך מסוג מחזוריות מהירה 

אבחנה וסיווג

אבחנה מבדלת 

מחלה דו-קוטבית ותסמונות נוספות 

גורמים סיבתיים  

גורמים גנטיים  

גורמים ביולוגיים  

גורמים פסיכוסוציאליים  

מחלה דו-קוטבית וטמפרמנט 

מחלה דו-קוטבית ויצירתיות 

מחלה דו-קוטבית ואובדנות 

מחלה דו-קוטבית בילדים ובמתבגרים  

מאניה 

הערכה ראשונית ועקרונות הטיפול 

מתי לטפל בתרופות? 

סיכום  

ביבליוגרפיה 

הפרעה דוקוטבית באנגלית Bipolar Disorder, הידועה גם בשם מאניה דֶפרסיה, היא הפרעה נפשית שהחולה בה סובל מתנודות קיצוניות ומחזוריות במצבי הרוח, ללא תלות הכרחית בנסיבות הסביבתיות. זו הפרעה אפקטיבית, כלומר קשורה למצב רוח. בזמן ההתקף נע מצב הרוח של החולה בין מאניה מצב רוח מרומם באופן קיצוני לבין דפרסיה, כלומר דיכאון. ההפרעה מאופיינת בתנודה בין שני הקטבים באופן התקפי ומחזורי. בין התקף להתקף יכולות לחלוף שנים של מצב רוח מאוזן. ספר האבחנות הפסיכיאטרי DSM IV שינה את הגדרת ההפרעה ממחלת נפש מאניהדפרסיה, להפרעת מצב רוח הפרעה דוקוטבית.

תפוצת ההפרעה מוערכת בכאחוז אחד בקרב האוכלוסייה בארצות המערב. היא תוארה בתרבויות שונות במהלך ההיסטוריה. אנשי שם רבים מוזיקאים, סופרים ומנהיגים סבלו מהפרעה דוקוטבית, ורבים מהם ומרופאיהם הוטרדו מהאפשרות כי טיפול תרופתי הכובש את מצב הרוח עלול להפחית את יכולת היצירה שלהם. מכל מקום, קיימות עדויות רבות לכך שאנשים עם הפרעה זו הם יצירתיים יותר דווקא כאשר הם מטופלים ביעילות. רק השלבים המוקדמים של המאניה תורמים ליצירתיות. המאניה במלוא עוזה משבשת את היצירתיות ואת מהלך החיים כולו.

מצב המאניה מאופיין בתחושת התעלות, תחושת כליכולות ופעלתנות יתר. במובנים רבים, מאניה היא היפוכו של הדיכאון. הלוקה בהתקף מאני מאופיין במצב רוח מרומם או באופוריה, והוא נוטה לרקום תוכניות חדשות. מחשבותיו של הלוקה מהירות, ודיבורו, אף שהוא מהיר מאוד, אינו מצליח להדביק את קצב המחשבה, כך שלעתים משמיט הלוקה מדיבורו משפטים או חלקי משפטים, דבר המקשה את הבנתו. הוא עשוי להיראות רציונלי ברגע אחד וחסר כל שליטה ברגע שלאחר מכן.

התנהגותו של החולה בזמן ההתקף מתאפיינת במעשים נמהרים, שהוא עלול להתחרט עליהם לאחר מכן בזבוז ראוותני של כספים, רכישת חפצים יקרים ומיותרים, עזיבת מקום עבודה ואף בן זוג, או קשירת מערכת יחסים עם זר. שלב המאניה מאופיין על פי רוב בחוסר סבלנות עד כדי רוגזנות, ובמקרים קיצוניים עלולה התנהגות זו להוביל אף לביטויי אלימות. היעדר צורך בשינהותשוקה מינית מוגברת עלולים להוביל לקיום יחסי מין עם בני זוג מזדמנים. כל אלה משקפים שיפוט לקוי של המציאות.

באופן כללי המחלה הדו-קוטבית פורצת בעשורים השני או השלישי לחיים וממשיכה באפיזודות של דיכאון או של מאניה, וביניהן הפוגות. לרוב היא פורצת כדיכאון, ולעתים כמאניה. יש לכך חשיבות כאשר בוחרים טיפול תרופתי, משום שלשתי הגרסאות יש תגובה 'שונה לתרופות שונות. יש בני-מזל שיסבלו מאפיזודות בודדות כל חייהם, ואחרים עלולים להיטלטל בין מאניה לדיכאון כמעט ללא הפוגה, כאשר אינם מטופלים. ככלל, עם העלייה בגיל מתרבים הגלים ומתארכים. הגיל שבו פורצת המחלה יורד בשנים האחרונות, ייתכן שעל רקע שימוש גובר בסמים. אצל קרובי משפחה הלוקים בהפרעה גיל ההופעה נוטה לרדת מדור לדור.

עובדה ידועה היא כי פרק הזמן בין ההתקף הראשון לשני ולשלישי ארוך בהרבה ממה שצופן בחובו העתיד. הרווחים בין הגלים נוטים להצטמצם עם העלייה בגיל. במיעוט החולים, אלו שבהם ההתקפים תכופים, ממושכים ורבים, עלול להיווצר מצב שבו אינם מצליחים לשמור על מצב רוח מאוזן ותקין (אאותימי). יש אף תאוריה ביולוגית, הטוענת שבמוח מתרחשים שינויים, משום שהוא נחשף לגלים רבים, ושינויים אלה משאירים אותו רגיש יותר לאי-יציבות. זו סיבה להמלצה להתמיד בטיפול תרופתי ולמנוע סיבוך זה, משום )שהשנים הראשונות חשובות בקביעת מהלך המחלה העתידי.

יש חולים שבהם הדגם קבוע - גל דיכאוני ואחריו מאניה או להפך, ויש אחרים שבהם המהלך אינו צפוי לחלוטין. אצל קצת פחות משליש מהחולים יש דגם הופעה "עונתי" עם נטייה לדיכאונות בחורף ולמאניות או להיפומאניות בקיץ ובאביב. ייתכן שבכמה מהם אין קשר דווקא לעונות, אלא מדובר בתגובת "יום השנה" לאירועי חיים בעבר.

בכחמישית מהמטופלים המחלה מתפתחת להתקפים מתחלפים וצפופים. מהלך זה קרוי בשפה רפואית "מחזוריות מהירה" (RAPID CYCLING). לעתים רחוקות יותר ההתחלפות כה מהירה, בתוך פחות מיממה, ואז המהלך קרוי ULTRADIAN CYCLING. בניגוד למהלכה התקופתי של המחלה לחולה זה אין מנוחה כלל, הוא נמצא בסחרור אינסופי ונשלט על-ידי תנודות חריפות במצבי הרוח. משערים שצורות הופעה אלו נגרמות - בחלקן לפחות - מטיפול ממושך בנוגדי דיכאון (ראה בפרק על התרופות).

גלי המחלה הראשונים עשויים להתפתח עקב מאורע חיים מעיק, אך הגלים הבאים כבר מופיעים בדרך כלל ללא אירוע מקדים. בשלב מסוים אפילו שינוי בשעות השינה עלול להוות זרז ליציאה מאיזון, ומסיבה זו רצוי שחולים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית ישמרו על מסגרת שעות קבועה ויציבה. 

כפי שמשתמע משמה, דורשת אבחנת המחלה נוכחות של שני מצבים קוטביים - דיכאון ומאניה. אך המציאות מורכבת יותר, ולמחלה צורות ביטוי רבות. קיימת שיטת סיווג מודרנית, אשר מפרידה בין הצורות באופן מסודר.

מחלה דו-קוטבית מסוג 1 - זה הסוג הקלסי, הטיפוסי, שלפיו הוגדרה המחלה. הוא מאופיין בגלים חוזרים ומתחלפים של מאניה ושל דיכאון בתמונתם הקלינית המלאה.

מחלה דו-קוטבית מסוג 2 - שכיחה במיוחד, מאובחנת בכמחצית מהלוקים במחלה ונפוצה יותר בנשים. במקרים אלו תקופות דיכאון מתחלפות עם מצבי היפומאניה, שאינם מתפתחים למאניה ממש. גם הדיכאון שונה מעט מהדיכאון הקלסי ומאופיין בסימנים "בלתי טיפוסיזם". המטופלים מתארים לעתים קרובות מצב רוח לא יציב, ולאו דווקא מצב רוח דיכאוני מתמשך, הם מדווחים על אכילת יתר, שינה ממושכת, אי-שקט ומתח. אף שתחושות כמו עצב ומועקה שכיחות פחות, ההרגשה הכללית צבועה בגוונים שאנשי המקצוע יודעים לשייכם לדיכאון.

מחלה דו-קוטבית מסוג 3 - קבוצה זו כוללת אוסף של מצבים, שבהם האבחנה קשה במיוחד. מדובר בחולים הלוקים במחלה דו-קוטבית, אשר עד היום סבלו ממצבים דיכאוניים בלבד, והקוטב השני של מחלתם נסתר ועדיין לא בא לידי ביטוי באופן עצמי, אך הופיע בעקבות מתן טיפול בנוגדי דיכאון. מכאן משתמע שבעתיד עלולה להתפרץ גם המאניה. חשוב לשייכם לקבוצת המחלות הדו-קוטביות, משום שמכאן נגזר גם מהלך מחלתם, ובמיוחד הטיפול. תסריט נפוץ יחסית הוא מטופל שלכאורה סובל מדיכאון ומקבל תרופות נוגדות דיכאון, שעליהן הוא מגיב במהירות, וכבר בשלבים מוקדמים של הטיפול נעלמים סימני הדיכאון. אך יציבות זו אינה נשמרת. מצב הרוח ממשיך "לטפס" עד להתרוממות רוח ולהרגשת אושר ושמחה. ייתכן ששמחה היא תגובה טבעית לריפוי מדיכאון, אך לפעמים זו היפומאניה. כיצד נבדיל? תגובה מהירה מדי, עודף מרץ ושמחה מוגזמת, שאינם מאפיינים את אישיותו הרגילה של המטופל, מאותתים שמדובר בנטייה למחלה דו-קוטבית. אם לא נשנה את הטיפול, יחמיר המצב. במקרה אחר מגיע מטופל דיכאוני, אך מספר על קרובי משפחה הסובלים ממחלה דו-קוטבית. גם אדם זה נמצא בסיכון ועלול לפתח מחלה דו-קוטבית מלאה. גם חולי דיכאון, שבאופן יסודי סובלים ממצבי רוח משתנים ונעים בין ימים שחורים לימים מאושרים (מזג ציקלותימי), שייכים לקבוצה זו ועלולים להתגלות כלוקים במחלה דו-קוטבית.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

חיותה קפלן, הטיפול הדיאדי: מחשבות מחדר הטיפול, טיפול אם־ילד, אב־ילד, הוצ' פרדס (2020)

ענת רימון־אור, תורתו של זיגמונד פרויד ויישומיה בחינוך, הוצ' פרדס (2020)

(The Blackwell Encyclopedia of Sociology. www.sociologyencyclopedia.com. (2020