‏290.00 ₪

תוכן 

תוכן     

חילופי שלטון     

שיטת הבחירות הרובית: קיימת במדינות בהן מחלקים את הארץ לאזורי בחירה.      

בחירות            

יום הכיפורים של הסוקרים          

הסברי הסטטיסטיקאים: פרופ' קמיל פוקס, ד"ר מינה צמח, מנו גבע 

היערכות המפלגות לבחירות       

המחנה הציוני העבודה והתנועה המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג וציפי לבני        

המחנה הציוני    

יש עתיד יש עתיד בראשות יאיר לפיד      

הליכוד הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה   

ישראל ביתנו ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן          

הבית היהודי הבית היהודי בראשות נפתלי בנט     

הבית היהודי     

ש"ס שס התאחדות הספרדים שומרי תורה           

השד העדתי      

הרשימה המשותפת חד"ש, רע"מ, בל"ד, תע"ל      

יהדות התורה יהדות התורה והשבת אגודת ישראל דגל התורה      

מרצ השמאל של ישראל  

יחד העם איתנו יחד העם איתנו בראשות אלי ישי   

כולנו בראשות משה כחלון           

רשימות נוספות 

מפלגות שלא התמודדו   

הסכמי עודפים  

ארגון הבחירות  

ועדת הבחירות המרכזית           

לוח הזמנים       

מערכת הבחירות           

כישלון הסקרים והמדגמים          

תוצאות הבחירות          

ביבליוגרפיה      

הבחירות לכנסת העשרים נערכו ביום שלישי, 17 במרץ 2015 כ"ו באדר ה'תשע"ה, והביאו לכינונה של הכנסת העשרים.

במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב7 בנובמבר 2017, אך הן הוקדמו בכשנתיים ושמונה חודשים בעקבות חקיקת חוק התפזרות הכנסת התשע עשרה ב8 בדצמבר 2014.‏

בבחירות אלו אחוז החסימה היה הגבוה ביותר בתולדות הבחירות לכנסת 3.25% מכלל הקולות הכשרים, דבר שהקשה על מפלגות קטנות להיבחר לכנסת.

אחוז ההצבעה הסופי עמד על 72.3%, עלייה של 4.6% לעומת בחירות 2013 והגבוה ביותר מאז 1999‏.

בתום מערכת הבחירות לכנסת ה19 בחודש ינואר 2013 ולמול תוצאותיה, הצליח ראש הממשלה בנימין נתניהו, לאחר משא ומתן קואליציוני ממושך, להרכיב ממשלה נוספת בראשותו, הממשלה ה33, אליה חברו סיעות יש עתיד בראשות יאיר לפיד, הבית היהודי בראשות נפתלי בנט והתנועה בראשות ציפי לבני. שיתוף פעולה בין לפיד לבנט ורצונם להיכנס אל הממשלה כגוש אחד תרם לייסוד הרכב קואליציה שונה באופן משמעותי מההרכב עליו התבססה הממשלה הקודמת. הסיעות החרדיות ש"ס ויהדות התורה נותרו מחוץ לממשלה, לראשונה זה עשור, וסיעת העבודה החליטה בשלב המשא ומתן הקואליציוני שלא להצטרף לממשלה בראשות נתניהו ולהישאר באופוזיציה[1].

עוד בתחילת דרכה של הממשלה, באביב 2013, בלטו מחלוקות בתחומים מסוימים בין הסיעות הקואליציוניות בהן המחלוקת סביב המשא ומתן הישיר בין ישראל לפלסטינים שכלל שחרור מחבלים, המחלוקת סביב חוק הגיוס‏שגררה הפגנת המונים, חקיקת תקציב מדינה לשנים 20132014 וחוקים נוספים דוגמת "חוקי המשילות"‏ וחוק יסוד: משאל עם.

על אף המחלוקות, צלחה הקואליציה את המושב השני של הכנסת, לאחר שתקציב המדינה זכה לרוב של כל סיעות הקואליציה עוד לפני המושב, וחוקי הגיוס, המשילות ומשאלהעם עברו בקריאה שנייה ושלישית במרוכז באמצע המושב. גם פיצוץ המשא ומתן המדיני בתום המועד שהוקצב לו לא גרר זעזועים קואליציוניים וההידרדרות הביטחונית שהתרחשה בתקופת קיץ 2014עם חטיפת שלושת הנערים ומבצע צוק איתן אף תרמו במידה מסוימת לאיחוד השורות.

המחלוקות לא נעלמו כליל. עוד בתקופת פגרת הכנסת החליט יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, לפרק את הסיעה המשותפת עם הליכוד, וכחודשיים לאחר מכן הודיע שר הפנים גדעון סער על כוונתו לפרוש מהחיים הפוליטיים. עם פתיחת מושב הכנסת השלישי הגיעה המתיחות בין הסיעות הקואליציוניות לשיא. הסיעות השונות התקוטטו ביניהן סביב הצעות חוק שונות, כדוגמת הצעה לתיקון פקודת העיתונות שנודעה כ"חוק ישראל היום", שנועדה לאסור חלוקת עיתונים בחינם, ועברה בקריאה ראשונה בניגוד לעמדת ראש הממשלה ובתמיכת ישראל ביתנו, חבילת חוקי התקציב ואתם תוכנית 'מע"מ 0' מטעם יש עתיד, הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי מטעם הבית היהודי, ו"חוק הגיור" מטעם התנועה. באותה תקופה התפטר השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ מהממשלה. הסיעות השונות העלו האשמות זו כלפי זו על ניסיונות להפיל את הממשלה ולהרכיב אחרת תחתיה, ובשיא המתיחות ביקשה הממשלה לקיים הצבעה שמית על הצעות האי אמון של האופוזיציה בה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)