‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 4

גילוי היבשת. 4

פני השטח. 5

אקלים.. 5

אקולוגיה. 6

צמחייה. 6

עולם החי 6

צמחייה ועולם החי בעבר. 7

אוכלוסייה. 7

כלכלה. 8

משלחת טרה נובה. 9

ההכנות. 9

רקע. 9

הסגל. 10

התחבורה היבשתית. 12

המימון 12

מטרות. 13

העונה הראשונה, 19111910. 13

היציאה לדרך. 13

בסיס כף אוונס. 14

מחנה אמונדסן 15

ציוד מצבורים.. 15

מגורי החורף, 1911. 16

המסעות העיקריים של המשלחת, 19121911. 17

קבוצת הצפון 17

קבוצות המחקר הגאולוגי המערביות. 18

מסע החורף לכף קרוזייה. 19

מסע הקוטב הדרומי 20

נסיונות לחלץ את קבוצת הקוטב, 1912. 25

מסעו הכושל של אטקינסון למפגש עם סקוט. 25

מסע צ'ריגארארד למצבור טון אחד. 25

נסיון חילוץ אחרון 26

פלוגת חיפוש. 26

תוצאות. 27

ביבליוגרפיה. 30

אנטארקטיקה היא היבשת שבה נמצא הקוטב הדרומי של כדור הארץ. עם שטח של כ14,000,000 קמ"ר אנטארקטיקה היא היבשת החמישית בגודלה אחריאסיה, אפריקה, אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית.

השם "אנטארקטיקה" הוא הלחם של המילים "אנטי" ו"ארקטיקה", כלומר "מול ארקטיקה", שהיא הקוטב הצפוני[1].

אנטארקטיקה היא המקום הקר ביותר בעולם, ורובה ככולה מכוסה קרח לאורך כל השנה. באנטארקטיקה אין תושבי קבע מפאת תנאי מזג האוויר הקשים, אולם ממשלות רבות ברחבי העולם מחזיקות בה תחנות מחקר, שחלקן מאוישות כל השנה וחלקן מאוישות רק בקיץ.

אנטארקטיקה היא שטח נייטרלי, אך המדינות הבאות טוענות לחזקה על חלקות ביבשת: ארגנטינה, אוסטרליה, ברזיל, צ'ילה, צרפת, ניו זילנד, נורבגיהובריטניה. בעבר טענו לריבונות על שטחים גם המדינות דרום אפריקה וגרמניה.

מאז שנת 1959 הושעו התביעות הטריטוריאליות על חלקי אנטארקטיקה ופרט למדינות התובעות ריבונות עצמן אין הכרה של מדינות אחרות בריבונות זו.הסכמי אנטארקטיקה שוללים את ריבונותן של מדינות אלו על השטחים. מדינות אחרות לא טענו מעולם לריבונות על שטחים באנטארקטיקה, אולםארצות הברית ורוסיה שומרות לעצמן, כמעצמות, את הזכות לעשות כן. יש באנטארקטיקה גם שטחים נרחבים שאף לא מדינה אחת טוענת לריבונות עליהם.

גילוי היבשת

אמונה בקיומה של "טרה אוסטרליס" Terra Australis, האדמה הדרומית – יבשה רחבתידיים בדרום הגלובוס, ידועה עוד מימי תלמי המאה הראשונה לספירה, שהציע את רעיון קיומה של היבשת כדי "לאזן" את הסימטריהשהייתה קיימת לדעתו בין שטחי היבשה שהיו ידועים באותה התקופה. תאורים של יבשת דרומית גדולה הופיעו גם במפות שונות, אך ממדיה ומיקומה לא היו ברורים. אפילו לקראת סוף המאה ה17, כאשר התגלה שדרום אמריקהואוסטרליה אינם חלק מהיבשת האבודה, גאוגרפים האמינו שהיא גדולה בהרבה מאשר ממדיה האמתיים.

הדיווח המהימן והמתועד הראשון על גילוי היבשת התרחש כאשר הצאראלכסנדר הראשון יזם מסע חקר רוסי בראשות האציל הפרוסי פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן. המשלחת, בת שתי אניות, יצאה מנמל פורטסמות ב5 בספטמבר1819 והגיעה ליעדה ב28 בינואר 1820. ב30 בינואר, יומיים לאחר משלחתו של בלינגסהאוזן נחת בחצי האי "השילוש הקדוש" הימאי הבריטי אדוארד ברנספילד ותבע את השטח לכתר הבריטי.

משלחת טרה נובה באנגלית: Terra Nova Expedition ‏ או בשמה הרשמי המשלחת הבריטית לאנטארקטיקה British Antarctic Expedition, יצאה למסעה בהנהגתרוברט פלקון סקוט, במטרה להיות הראשונה להגיע לקוטב הדרומיהגאוגרפי. סקוט וארבעת חבריו הגיעו אל הקוטב ב17 בינואר 1912, ושם מצאו, כי המשלחת הנורבגית, בראשות רואלד אמונדסן, הקדימה אותם ב33 ימים. סקוט ואנשיו מתו כולם במסע חזרה מן הקוטב; אחדות מגופותיהם, יומנים ותצלומים התגלו על ידי משלחת חיפוש שמונה חודשים לאחר מכן.

סקוט היה מנוסה בפיקוד על משלחות לקוטב, לאחר שהנהיג קודם את "משלחת דיסקברי" לאנטארקטיקה בשנים 1904 1901. משלחת טרה נובה, שנקראה על שם ספינת האספקה שלה, טרה נובה, הייתה יוזמה פרטית, שמומנה בתרומות ציבוריות בתוספת מענק ממשלתי. גיבוי נוסף קיבלה המשלחת מן האדמירליות הבריטית, שהוציאה ימאים מנוסים למסע, ומן החברה הגאוגרפית המלכותית. לצד החתירה לקוטב, קיבלה עליה המשלחת תוכנית מדעית מקיפה וחקרה את אדמת ויקטוריה וההרים המערביים. ניסיון נחיתה ומחקר של ארץ אדוארד השביעי נכשל. מסע אל כף קרוזייה, ביוני ויולי 1911, היה מסע המזחלות הממושך הראשון בעיצומו של החורף הקוטבי.

במשך שנים רבות לאחר מותו, נותר מעמדו של סקוט כגיבור טראגי על כנו ללא עוררין, ומעטים עסקו בשאלת גורמי האסון שפקד את משלחת הקוטב. ברבע האחרון של המאה ה20 הועמדה המשלחת לבחינה מדוקדקת יותר, ודעות ביקורתיות יותר באו לביטוי בנושאי ארגונה והתנהלותה. דרגת אשמתו האישית של סקוט עודה שנויה במחלוקת בקרב הפרשנים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Jones, Max . The Last Great Quest: Captain Scott's Antarctic Sacrifice. OUP.

Lambert, K.  The Longest Winter: The Incredible Survival of Captain Scott's Lost Party. Smithsonian Books.