‏290.00 ₪

תוכן עניינים

הקדמה  

מבוא  

שיטות עבודה  

תוצאות

דיון בתוצאות

סיכום  

ביבליוגרפיה  

הדיכאון, בכל העולם, הפך לאחת מהסיבות העיקריות לתחלואה ומוות בילדים ובמתבגרים. רוב המחקרים מצביעים שדיכאון בילדים ובמתבגרים היא תופעה זהה לדיכאון במבוגרים (מעל גיל 30). דיכאון בהתבגרות מהווה סיכון רב לפיתוח דיכאון בשלבים מאוחרים יותר של החיים, ולכן זיהוי וטיפול בדיכאון בשלבים המוקדמים של החיים הוא בעל חשיבות רבה לבריאות האישית והציבורית. הצעד המונע הראשון לכן, הוא זיהוי וטיפול מקדים. הטיפול הראשוני הוא פסיכותרפיה במעקב, אך כאשר אין זה עוזר, התרופות האנטי-דפרסוריות נכנסות לשימוש. [8]

20 שנה חלפו מאז נכנסה לשימוש תרופת הפרוזאק, ובעקבותיה הדור החדש של התרופות נגד דיכאון, ונראה שהשימוש בהן רק הולך וגובר. "שוק הדיכאון", שכולל תרופות הכוללות מגוון של עשרות חומרים פעילים תחת עשרות מותגים מסחריים, מגלגל כיום לפי ההערכות בין 12.5 ל-16 מיליארד דולר בשנה. את עיקר ההצלחה גורפות התרופות ממשפחת ה-Selective Serotonin Reuptake Inhibitors (SSRI) המעכבות ספיגה מחדש של הכימיקל המוחי סרוטונין.  התרופות נגד דיכאון ממשפחת ה-SSRI הן זמינות מאוד, ונרשמות בקלות לכל דורש. [1]

ה-SSRIs הן תת-מחלקה של תרופות הנחשבות ל"דור החדש" בטיפול התרופתי נגד דיכאון - הן מהנפוצות ביותר מהתרופות הנרשמות לילדים ולמתבגרים (עד גיל 30). בהשוואה לתרופות מה"דור הישן", הטריציקלים, ל-SSRIs יש השפעות לוואי נחותות, והן נמצאו אפקטיביות יותר לטיפול בדיכאון וחרדה. נמצא גם שהן בטוחות יותר לשימוש במינונים גבוהים. [8]

הדפרסיה כשלעצמה עברה ממעמד של תופעה בשוליים לסטטוס של מחלה מוכרת, אפילו "אופנתית". לפי סקר של משרד הבריאות שנערך בשנת 2004, 1 מכל 12 ישראלים מדווח על התמודדות עם דיכאון או חרדה. הדיכאון נפוץ יותר בקרב נשים (10%) ופחות אצל גברים (6%).

בעולם מתייחסים לדיכאון במונחי מגפה. לפי הערכות, 121 מיליון איש סובלים מדיכאון, כאשר 17% מאוכלוסית העולם, יפתחו דיכאון בשלב מסוים בחייהם. בארגון הבריאות העולמי מציינים כי הדיכאון היא המחלה השנייה הנפוצה ביותר (20% מהאנשים), כשמקדימות אותה רק מחלות לב וכלי דם (23%). הערכות ארגון הבריאות העולמי אומרות שכיום מטופלים נגד דיכאון פחות מרבע מכלל האנשים שסובלים מהמחלה, ואף חלק מהם כלל לא יודע שהוא סובל ממנה. [1]

דפרסיה היא תופעה שמופיעה ונעלמת במהלך החיים באופן שוטף. יתרה מזאת, בהמשך לטיפול פסיכותרפי או טיפול תרופתי, יש לה אחוז גבוה ל"הופעה מחדש" (40% בשנתיים שלאחר סוף הטיפול, ו-70% לאחר 5 שנים), מה שמציין את חשיבות התמדת הטיפול הפסיכותרפי-תרופתי. טיפול המשכי הומלץ למבוגרים עם 3 או יותר אירועי דיכאון, ועבור פציינטים עם 2 אירועי דיכאון ושיש להם אחד או יותר מהקריטריונים הבאים: (1) הסטוריה משפחתית של הפרעה בי-פולארית (מאניה-דפרסיה) או דיכאון מתמשך. (2) כאלו שלקו בדיכאון לראשונה מתחת לגיל 20. (3) שני התקפי הדיכאון היו חמורים מאוד או מסכני חיים, והתרחשו ב-3 השנים האחרונות. קווים מנחים אלו נכונים גם לילדים. [8]

אצטט את דברי ד"ר מרגלית גולדפרכט מקופ"ח כללית - "דיכאון נגרם מסיבות גנטיות, שינויים בפעילות כימית מוחית ואירועי חיים. החיים המודרניים, המלווים בלחצים קשים ומעט תמיכה, מעודדים דיכאון, ולכן מדובר במגפה עולמית ששכיחותה רק תעלה. התרופות משפרות את איכות החיים, מעודדות שינה טובה יותר, משפרות את הריכוז והתאבון, ומבריאות מהמחלה". 

שיטות עבודה

הנבדקים: גויסו 84 נבדקים, ו-77 סיימו את הפרוטוקול המלא. אלו שסיימו את הפרוטוקול היו בטווח הגילאים של 20 עד 50 (33 נשים ו-44 גברים).  הנבדקים חולקו ל-3 קבוצות:

• בקבוצה הראשונה (N=37) היו מטופלים בריאים, והם קיבלו לא יותר מחצי מהכמות המינימלית היומית עבור כל SSRI (ציטלופרם - 1-10 מ"ג, פלואוקסטין - 1-10 מ"ג, סרטרלין - 5-25 מ"ג, פרוקסטין - 5-10 מ"ג, ונלפקסין - 2.4-37.5 מ"ג).

• הקבוצה השניה (N=29) חוו התקף דיכאון משני רציני בנוסף להפרעות הדיכאון שלהם. הם קיבלו דוזות רגילות של SSRIs (ציטלופרם - 20-40 מ"ג, פלואוקסטין - 20 מ"ג, סרטרלין - 50-100 מ"ג, פרוקסטין - 20 מ"ג, ונלפקסין - 75 מ"ג).

• הקבוצה השלישית (N=16) הם בעלי הפרעות דיכאון וחרדה חמורות מאוד, או שטיפול פסיכיאטרי לא עזר להם. הם קיבלו דוזות יומיות של SSRIs שאופייניים לטיפול באנשים מסוג זה (ציטלופרם - 40-60 מ"ג, פלואוקסטין - 40-60 מ"ג, סרטרלין - 150-200 מ"ג, פרוקסטין - 40-60 מ"ג, ונלפקסין - 150-225 מ"ג).

שני פרטים מהקבוצה השניה סבלו מתופעות לוואי חמורות לאחר מס' ימים, ולכן הועברו לקבוצה הראשונה, וקיבלו דוזות נמוכות מאוד של התרופות למשך 4 שבועות (לכן 35 מתוך 37 הנבדקים מהקבוצה הראשונה היו בריאים). 5 נבדקים שסיימו את הפרוטוקול בקבוצה השניה, כמעט ולא הגיבו לטיפול, ולכן נכללו גם בקבוצה השניה וגם בקבוצה השלישית. אם זאת, הם לא קיבלו עוד תרופות מעבר למה שקיבלו בקבוצה השניה. בסה"כ, כל הקבוצות כיסו את כל טווח המינונים האפשריים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

1. John W. Williams, Cynthia D. Mulrow, Elaine Chiquette, Polly Hitchcock, Christine Aguilar, and John Cornell   . A Systematic Review of Newer Pharmacotherapies for Depression in Adults: Evidence Report Summary.                                                   Annals Internal Med (132): 743-756.   

Jon N. Jureidini, Christopher J. Doecke, Peter R. Mansfield, Michelle M. Haby, David B. Menkes, and Anne L Tonkin . Efficacy and safety of antidepressants for children and Adolescents.