‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי תחיית הלשון העברית?

תוכן עניינים

מבוא. 

המחלוקת. 

תוצאות המאבק. 

גדוד מגיני השפה. 

תוכנית הפעולה של "גדוד מגיני השפה". 

פעולות "גדוד מגיני השפה". 

המנון "הגדוד".

ביבליוגרפיה. 

 מלחמת השפות הייתה סערה ציבורית שהתרחשה בארץ ישראלב1913 סביב מקומה של העברית המתחדשת במערכת החינוך היהודי בארץ. מאבק זה, שהתנהל כנגד חברת "עזרה" ליהודי גרמניה, היה חריג בהשפעתו, ומשמש כסמל לניצחון ההתחדשות היהודית הלאומית ותחיית הלשון העברית. הציונים ראו את היידיש כמייצגת את התרבות היהודית הגלותית שבעיניהם נחשבה מנוונת, נחשלת ומתרפסת, וכשוללת את הציונות במהותה. היידיש הייתה שפת אמם של רוב יהודי הגולה, ועל כן התגלמה שלילת הגלות בשלילת היידיש. הציונים במזרח אירופה ובמערבה נחלקו בדעתם בדבר השפה שתחליף את היידיש ביישוב. הציונים המערבאירופאים שביססו את הציונות המדינית כהרצל ומקס נורדאו ראו ביידיש שפה מאובנת שראוי כי תיכחד. הם סברו שעל היהודי החדש לאמץ את ההשכלה על מנת לעמוד באתגרי המודרנה, והיידיש נתפסה כמכשול בדרכו. הם טענו ששפת הציוני צריכה להיות שפת המדינה ממנה הגיע גרמנית, צרפתית, פולנית או כל שפה אחרת. העברית לא נתפסה כשפה שאפשר להנחילה לציבור הרחב ולהפכה לחלק מהגשמת החזון הציוני. הרצל כתב ב"מדינת היהודים" רבים אולי יחשבו, כי יכבד ממנו להבין איש את שפת רעהו, יען אשר אין לנו עוד שפה אחת המדוברת בפי כל העם. הן לא נוכל היום לדבר עברית, כי מי מאתנו יש לאל ידו לדרוש פתקא למסעו במסלת הברזל בשפת עבר? אבל גם הדבר הזה פשוט הוא מאד. כל איש ידבר שם בשפה, שבה חונך ובה הגה מנעוריו בארץ מולדתו. ומדינת השוייץ תוכיח, כי יוכלו עמים שונים, המדברים שפות שונות, לשבת כאחים יחדיו. גם בארצנו החדשה נהיה כלנו את אשר הינו פה, כאשר לא נחדל לעולם מאהוב את ארצות מולדתנו בכל נפשנו.           

הרצל טען שיש צורך להיפטר מ"שפות הז'רגון הבלולות והמנוולות": "שפות הגיטו, השגורות עתה בפינו לא תשמענה עוד. הן הנה אלה השפות המלאות מסתרים, אשר ידברו האסורים בבתי כלאם. המורים בבתי ספרנו ישימו את לבם בייחוד לעסוק בדבר הזה, והשפה אשר תסכון ביותר לענייני המסחר והעסקים הכללים תהיה במשך העת לשפה המדוברת בארצנו."

ש' ברנפלד כתב ב"הצפירה": "לעשות את השפה העברית מדוברת במובן הרגיל, זה לפי דעתי נמנע גמור, עוד לא אירע זה לשום שפה בעולם, אפילו לאיזה דיאלקט, כי יחיו אותה מאחרי שחדלה להיות שפה מדוברת. כלי זכוכית שנשבר שוב אין לו תקנה".‏הציונים ממזרח אירופה תלו תקוות בעברית וטענו שהיידיש צריכה לעבור מהעולם כשפת דיבור. עבור הציונים ממערב אירופה ייצגה היידיש את ההסתגרות הגלותית ועבור ציוני מזרח אירופה את נחיתותו והשפלתו של העם היהודי, הנתון, כמיעוט, לחסדי הרוב בכל מדינה. יוסף ויתקין, איש העלייה השנייה, כינה את היידיש "הז'רגון הנדבק אל הלימודים העבריים, הנוטל מהם כל טעמם ויהי להם כסד אל רגלי האסיר." היידיש נתפסה כ"כלי ריק", "ארורה", מקור לכלימה ולקלון, שפת חסרי ההשכלה. במאמרו "תחיית הרוח" כתב אחד העם כי "היעלמותו הצפויה של הז'ארגון, בדיבור ובספרות, הוא כורח היסטורי ותהליך בלתי נמנע. גורלה של היידיש, כמכשיר זמני, ייחרץ במוקדם והיא תצלול לתהום הנשייה". לעומת זאת כתב ברדיצ'בסקי: הלשון היהודית, הז'רגון... הוא בנין נשגב, שיש להשתומם עליו; היהודים לקחו שמות ופעלים מהשפה הגרמנית, הפּולנית והרוסית והרבה מאד מהשפה העברית ועוד משפות אחרות ויערבו אותם יחד, רקחום, טיגנום, עיבדום ויעשום לשפה אחת, שפה טבעית, שפה המביעה כל רגשות נפש היהודים וכו'. היהודי יצק בשפתו זו את נפשו ואת רוחו, כעסו, שיחו, עצבונו ויגונו וגם ששונו ותוחלתו. בה נטע חלק רב מחכמתו וּבינתו וערמומיותו; וּבה תמצאו את חידודיו ועקיצותיו וּמהתלותיו, את עקמוּמיותיו וּקנוּניותיו, בה תמצאו את אָפים של היהודים, את תכוּנותיהם ורשמי נפשם. אחד לא נעדר. השפה הזאת מדוברת בפי רוב בנינו ובנותינו; ואך בעזרתה נוכל להבין את חיי ההמון העברי הפּנימיים והנסתרים מעיני זר. כי טרם נבין את הז'רגון, טרם נדע להרגיש את העורקים הדקים מנפש ההמון, טרם תלמד אזננו לשמוע את לחש המיתרים והנימים ההומים אלינו חרש מעל שפתי ההמון, בדברו אלינו או בין איש לרעהו לא יהיה לנו גם המפתח הנאמן אל הגן הנעול אל לב העם.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 שמעון א. שור, גדוד מגיני השפה בארץ ישראל , חיפה: אוניברסיטת חיפה .

יוסף לנג, דבר עברית! חיי אליעזר בן יהודה, ירושלים  עמ' 721

זיוה שמיר, ‏דברו עברית, מקור ראשון 

‫אוריה שביט, קיצור תולדות העברית