‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 4

סרטיו 6

הקונפורמיסט. 7

עלילה. 8

שחקנים.. 10

הנושא. 11

הפקה. 11

מוזיקה. 12

הפצה. 12

ביקורות. 12

פרסים.. 13

מועמדויות. 13

הטנגו האחרון בפריז. 15

עלילה. 16

הפקה. 17

התגובות לסרט. 19

בארצות הברית. 19

ברחבי העולם.. 20

הקיסר האחרון 21

עלילה. 22

החולמים.. 23

עלילת הסרט. 25

ביבליוגרפיה. 26

ברנרדו ברטולוצ'י (Bernardo Bertolucci; נולד ב-16 במרץ 1940) הוא במאי, מבקר קולנוע ומשורר איטלקי. נולד בפארמה שבאיטליה. אביו היה עיתונאי ומבקר סרטים. ברטולוצ'י למד ספרות מודרנית באוניברסיטת רומא. כבר בגיל 24 הוציא את סרטו הראשון, "לפני המהפכה" Prima della rivoluzione, שהיה מושפע מכתיבתם של פרויד, מרקס וורדי ומעבודות הבימוי של ז'אן-לוק גודאר. בסרט ניכרת השפעה של הגל הצרפתי החדש. הסרט היה פוליטי ולא זכה להצלחה, וברטולוצ'י עשה הפסקה של מספר שנים בבימוי, בהן עבד בעיקר כתסריטאי ועורך. בתקופה זו כתב תסריט ל"היו זמנים במערב" לבמאי סרג'ו לאונה[1].

ב-1969 ביים וכתב תסריט לסרט "אסטרטגיית העכביש", על פי סיפורו של חורחה לואיס בורחס "נושא הבוגד והגיבור". הסרט עוסק במין ובפוליטיקה, ומוצגת בו תפיסת הזמן בצורת פלשבק, שמתעתע בצופה. הסרט זכה להצלחה והוצג בפסטיבל הסרטים של ונציה.

ב-1970 יצא סרטו "הקונפורמיסט", על פי ספרו של אלברטו מוראביה שפורסם ב-1951. הסרט נבנה כסדרה של פלשבקים ועסק בצורך של האדם להשתייך לחברה. בזכות הסרט זכה ברטולוצ'י להצלחה ופרסום בינלאומי; הסרט זכה בציון לשבח בפסטיבל ניו יורק, ועד היום נחשב לאחד הסרטים המשפיעים של שנות השבעים.

ב-1972 ביים את סרטו הנודע "הטנגו האחרון בפריז", בכיכובם של מריה שניידר ומרלון ברנדו. הסרט הוקרן לראשונה בניו יורקב-1972, ועורר מחלוקות רבות וסנסציה, בשל סצינות העירום והמין בו. צילום העירום של ברנדו ושניידר פורסם במגזין פלייבוי. במדינות רבות הוטלה צנזורה על הסרט, משום שנחשב לפורנוגרפיה. כך, למשל, כשבוע לאחר יציאת הסרט באיטליה, החרימה המשטרה את כל העותקים בטענה שזוהי פורנוגרפיה, וברטולוצ'י הועמד למשפט באשמת "הפצת תועבה"; בית המשפט העליון הורה על השמדת כל העותקים ועונש של ארבעה חודשי מאסר על תנאי, ובנוסף שלילת זכויותיו האזרחיות לתקופה של חמש שנים. רק 15 שנים מאוחר יותר איפשרה פסיקה חדשה של בית המשפט את הקרנת הסרט באיטליה. הסרט צולם בתקציב של 1.25 מיליון דולר, ולמרות המחלוקות הרבות גרף 36 מיליון דולר בארצות הברית ועוד 96 מיליון דולר ברחבי העולם.

ב-1976 צילם ברטולוצ'י סרט שמשקף את דעותיו בתחום הפוליטיקה, המין, והמאבק בין קפיטליזם וסוציאליזם - "1900". הסרט פנה לקהל רחב וברטולוצ'י גייס שחקנים אמריקאים ידועים כמו רוברט דה נירו, ז'ראר דפארדיה, דומיניק סנדה, לאורה בטי ודונלד סאת'רלנד. הסרט צולם לאורך כשנה בעיר הולדתו של ברטולוצ'י, פארמה. הגרסה האיטלקית של הסרט ארכה יותר מ-5 שעות, אך בהמשך קוצר הסרט לכ-3 שעות וחולק לשני חלקים, שהוקרנו כשני סרטים נפרדים. בסרט מבצע ברטולוצ'י ניתוח היסטורי של איטליה וחזונו לגבי מדינתו. עלילת הסרט עוסקת בשני ילדים שגרים בעולמות שונים, מילדותם ועד הזדקנותם, ברקע אירועים כגוןמלחמת העולם הראשונה והשנייה, עליית הפאשיזם ונפילתו. הסרט זכה להצלחה באירופה, אך להצלחה פחותה בארצות הברית. [2]

ב-1979 יצא סרטו "לה לונה" La Luna בכיכובה של ג'יל קלייבורג, וב-1981 יצא "טרגדיית האיש המצחיק" La tragedia di un uomo ridicolo בכיכובה של אנוק איימה. בהמשך הפסיק לתקופת מה לעסוק בנושאים הקשורים לאיטליה. ב-1987 צילם את הסרט "הקיסר האחרון", הסרט הראשון שצולם בעיר האסורה שבסין, בכיכובם של פיטר אוטול, ג'ון לון וג'ון צ'ן. סרט עסק בחייו של הקיסר האחרון של סין, מילדותו ועד למאסרו באשמת פשעי מלחמה. הסרט זכה בתשעה פרסי אוסקר, בהם לבימוי הטוב ביותר ולסרט הטוב ביותר, ובארבעה פרסי גלובוס הזהב: סרט הדרמה הטוב ביותר, התסריט, הבימוי והפסקול המקורי.[3]

ב-1990 יצר את הסרט "שמיים מגנים מעל" The Sheltering Sky, וב-1993 את "בודהה קטן" Little Buddha. ב-1995 יצא סרטו "לגעת ביופי", ב-1999 יצא "התקרבות", וב-2002 "עשר דקות אחרי: הצ'לו". ב-2003 יצא "החולמים", סרט מחווה לסרטי "הגל החדש" בקולנוע צרפתי, שעלילתו מתרחשת בפריז על רקע מהומות הסטודנטים. ב-2012 יצא סרטו "אני ואת" Io e te.

ברטולוצ'י נודע בזכות התעוזה והטכניקות הוויזואליות החדשניות לתקופתו. נחשב ליורשם של גדולי היוצרים בקולנוע איטלקי. השפיע רבות על יוצרי קולנוע אחרים, בהם פרנסיס פורד קופולה.

סרטיו

• "לפני המהפכה " 1965
• "אסטרטגיה של העכביש " 1969
• "הקונפורמיסט" 1971
• "הטנגו האחרון בפריז" 1972
• "1900" 1976
• "לה לונה" 1979
• "הקיסר האחרון" 1987
• "שמיים מגינים מעל" 1990
• "בודהה קטן" 1993
• "לגעת ביופי" 1995
• "התקרבות" 1999
• "עשר דקות אחרי: הצ'לו" 2002
• "החולמים" 2003

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Bernardo Bertolucci". Front Row. BBC Radio 4. January 18

 BBC News   "Bernardo Bertolucci to receive Palme d'Or honour". BBC News (BBC). 25 Bernardo Bertolucci". Front Row. BBC Radio 4