‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא.. 3

מידתיות במשפט.. 6

עקרון המידתיות במשפט העברי. 8

מקור העיקרון. 8

מיזעור הפגיעה בכבוד האדם וחירותו. 9

מזעור הפגיעה בזכות לחיים ולשלמות הגוף. 10

מזעור הפגיעה בחופש העיסוק ובחופש החוזים.. 10

פגיעה בחופש התנועה. 11

מידתיות בפגיעה בקניינו של אדם.. 12

מידתיות בדיני מיסים.. 15

פס"ד זנדברג. 15

מקרה בוחן מידתיות בענין ספיציפי: מידתיות החלת מיסוי עקיף (מע"מ) על עסקאות מקרקעין בשטחים   17

מידתיות הטלת מס תקורה. 19

הטלת מס בסכום קבוע. 21

איך משפיעה עליית מיסים על "יוקר המחיה"?. 22

מקרה בוחן מידתיות בסעיף ספיציפי: העבירות בסעיף 220 לפקודת מס הכנסה. 22

הוראות הפקודה. 23

ביבליוגרפיה. 27

פסיקה. 27

מקורות זרים.. 28

מידתיות היא מושג מתחום המשפט, המתאר שמירה על יחס נאות בין המטרה של נקיטת צעד כלשהו לבין התוצאה וההשלכות (החיוביות והשליליות) של צעד זה. מקורו של מושג זה הוא במשפט החוקתי.

מתקדימים של בית המשפט העליון עולה דרישה מכל אדם ומכל גוף להפעיל מידתיות בנקיטת כל צעד שהוא. בית המשפט העליון נטל לעצמו את הסמכות להתערב בהחלטות גופי ממשל במדינת ישראל, אף שהן מצויות בתחום סמכויותיהם, אם לא עמדו במבחן המידתיות.

ב"פסקת ההגבלה" שבשני חוקי יסוד העוסקים בזכויות האדם - חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק - נכללת דרישה למידתיות בחקיקה הפוגעת בזכויות האדם: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש" - לאחר שנמצא שפגיעה בזכות המוגנת על ידי חוק יסוד נעשתה לתכלית ראויה, יש לבדוק את המידתיות שלה, כלומר האם הפגיעה נעשתה במידה המינימלית ההכרחית להשגת התכלית הראויה, או שהפגיעה נעשתה במידה מופרזת, ולכן הינה איננה מותרת. דוגמאות:

כאשר מוסכם עלינו שמס נגבה לתכלית ראויה, עדיין יש מקום לבדיקה של שיעורי המס, כדי לוודא שאינם מופרזים.

החזקתו של אדם במעצר מנהלי עשויה להיות לתכלית ראויה כאשר הדבר נעשה בנימוק של ביטחון המדינה, ועדיין יש מקום לבחון את המידתיות, מבחינת משך המעצר ומידת ההגבלה (אולי ניתן להסתפק במעצר בית, או בצו איסור יציאה מן הארץ, למשל).

בג"ץ עמד על מטרתו של עקרון המידתיות וקבע כי: "עילת המידתיות קובעת כי האמצעים השלטוניים צריכים להתאים להגשמת המטרה, ולא מעבר למה שנדרש לשם הגשמתה של המטרה. עקרון המידתיות נועד להגן על הפרט בפני השלטון. הוא נועד למנוע פגיעה יתירה בחירותו של היחיד. הוא קובע כי האמצעי השלטוני צריך להיגזר בקפידה כדי להלום את הגשמתה של התכלית. בכך בא לידי ביטוי עקרון שלטון החוק וחוקיות השלטון".

בג"ץ קבע דרישה לעמידה בשלושה מבחני משנה על מנת להכשיר פגיעה בזכויות האדם:

מבחן הקשר הרציונלי: נדרש קשר של התאמה בין המטרה לבין האמצעי. האמצעי שהשלטון נוקט בו צריך להיות גזור להשגת המטרה אותה השלטון מבקש להשיג, ולהוביל, באופן רציונלי, להגשמתה של המטרה.

מבחן הפגיעה הפחותה: על האמצעי השלטוני לפגוע בפרט במידה הקטנה ביותר. האמצעי השלטוני הוא ראוי, רק אם לא ניתן להשיג את המטרה על ידי אמצעי אחר, שפגיעתו בזכות האדם תהא קטנה יותר.

מבחן המידתיות במובן הצר: האמצעי שהשלטון בוחר אינו ראוי, אם פגיעתו בזכות הפרט היא ללא יחס ראוי לתועלת, שהוא מביא בהגשמת התכלית.

עקרון המידתיות הוא אחד מעקרונות העל החולשים על שדה המשפט. עקרון יסוד זה מצוי ברוב שיטות המשפט בנות ימינו. ביטוייו ניכרים היטב בכל תחומי המשפט: במשפט הפלילי, במשפט האזרחי ובמשפט הציבורי. לפי עיקרון זה, במקום שיש פגיעה בזכות, אין רשות, לא לאדם ולא לרָשות ציבורית, להפעיל כוח או סמכות במידה העולה על הנדרש. כך, למשל, נקבע ב"פסקת ההגבלה" שבחוקי היסוד:

אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש[2].

בפסיקת בית המשפט, נקבעו שלושה מבחני משנה לעיקרון זה: חובת קיומה של זיקה רציונאלית בין האמצעי לבין המטרה, שהאמצעי שנבחר אכן עשוי לקדם את המטרה שהוא מתיימר לקדם; בחירת החלופה הפוגעת פחות מבין החלופות האפשריות העשויות להביא להשגת המטרה; ומבחן המידתיות "במובן הצר", שעיקרו: התועלת בהשגת המטרה עולה על הנזק שייגרם עקב השימוש באמצעי הפוגע.

עקרון המידתיות זכה לביטוי רב היקף הן בחקיקה הן בפסיקת בתי המשפט הן בספרות המשפטית, ועוד היד נטויה3. בדברים שלהלן, נבקש להציג מספר מקורות, מקצת מני רבים, ממכמני המשפט העברי שבהם בא לביטוי עיקרון זה, תוך מתן דגש על אותן הלכות שעניינן פגיעה בזכויות אדם שונות "במידה שאינה על הנדרש".

מקרה בוחן מידתיות בענין ספיציפי: מידתיות החלת מיסוי עקיף (מע"מ) על עסקאות מקרקעין בשטחים

סוגיית הטלת מע"מ על עיסקאות נדל"ן בשטחים הינה סוגיה שזכתה להסדר מיוחד בחוק מע"מ. סעיף 1א לחוק מסדיר תחולתו על עסקאות בישראל המערבות יסודות מן ה"איזור" (יהודה ושומרון וחבל עזה), כגון: ישראלים הנותנים שירותים או מוכרים נכסים לתושבי האיזור. החוק קובע כעקרון, כי עסקאות כאמור, הנכללות במסגרת סעיף 1א לחוק, לא יחשבו כעסקאות למתן שירותים או למכירת נכסים לתושבי חוץ, וזאת על מנת לשלול את שיעור מס ערך מוסף "אפס", שיעור הניתן לישראלי הנותן שירותים לתושב חוץ בהתאם לסעיף 30(א)(5) לחוק בהתקיים תנאים מסוימים, זאת על ידי ביטול גבולות המס בין ישראל לאיזור, ביחס לנסיבות המצוינות בסעיף, כך שה"איזור" באותן נסיבות, לא ייחשב מחוץ לישראל. הבעייתיות העולה ממטרתו כאמור של סעיף 1א לחוק, נובעת בראש ובראשונה מטבעו של סעיף 1א, הקובע, לכאורה, בשרירותיות מסוימת, רשימת עסקאות המערבות יסודות מן האיזור, אשר אין בהן כל קשר הברור לעין. בעייתיות זו מודגשת ביתר שאת בהעדר התייחסות ברורה של המחוקק למספר מונחים, כגון מהו "תושב איזור" או לחילופין מהו "נכס באיזור".

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 אהרן ברק מידתיות במשפט - הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה,הוצאת בורסי

ח' כהן, "התלייה – אף היא במיתות בית דין?", בתוך מבחר כתבים, בעריכת א' ברק ור' גביזון, ירושלים תשנ"ב, עמ' 126-120

מ' אֵלון, כבוד האדם וחירותו בדרכי ההוצאה לפועל, ירושלים תש"ס.

אהרון ברק, פרשנות דיני המיסים, מיסים יא(4), עמ' א/ 11

Hamutal Esther Shamash, How Much is Too Much? An Examination of the Principle of Jus in Bello Proportionality, Israel Defense Forces Law Review, Vol. 2

 Allingham Michael; Sandmo Angar "Income Tax Evasion: A Theoretical Analysis", Journal of Public Economics