‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד התבטא קרב סטלינגרד?

תוכן עניינים

מבוא. 

הכוחות המזוינים של ברית המועצות. 

פיקוד. 

ציוד וחימוש

צבאות מדינות הציר

תנאי קרקע ואקלים באזור סטלינגרד

רקע. 

מבצע "מקרה כחול". 

המערכה על דרכי הגישה לסטלינגרד. 

המערכה בתוך העיר ספטמבר-נובמבר 

המתקפה הגרמנית הראשונה. 

המערכה על האזור התעשייתי של סטלינגרד. 

המתקפה הגרמנית האחרונה. 

מבצע "אורנוס". 

ההכנות למתקפת הנגד. 

מצבת הכוחות של הצדדים היריבים ערב מתקפת הנגד. 

מתקפת הנגד הסובייטית. 

הרכבת האווירית הגרמנית. 

ניסיון החילוץ של מאנשטיין מבצע "סופת חורף". 

מבצע "סטורן קטן". 

חיסול הכוחות הגרמניים בכיס סטלינגרד. 

סיכום.. 

אבידות הצדדים היריבים.

השלכות הקרב. 

הנצחה. 

הקרב בתרבות. 

ביבליוגרפיה. 

מקורות ראשוניים

מקורות משניים

המערכה באזור סטלינגרד הייתה מערכה מכרעת בחזית המזרחית של מלחמת העולם השנייה שניטשה בין ברית המועצות למדינות הציר בראשות גרמניה הנאצית, באזור העיר סטלינגרד (כיום וולגוגרד) שבדרום ברית המועצות, מיולי 1942 עד ראשית פברואר 1943.

במהלך המערכה נכשלו כל הניסיונות של הצבא הגרמני לכבוש את סטלינגרד מידי הצבא הסובייטי. המערכה הסתיימה בניצחון מכריע של הצבא האדום, אשר נחשב לנקודת מפנה מרכזית במלחמת העולם השנייה בכלל, ובחזית המזרחית בפרט. המערכה באזור סטלינגרד ובתוך העיר עצמה הייתה אחת הקשות, העקובות מדם והממושכות ביותר במלחמת העולם השנייה. היא ארכה למעלה משישה חודשים, ובמהלכה ספגו שני הצדדים כשני מיליון אבדות – הרוגים, פצועים, נעדרים ושבויים.

מרבית החוקרים נוהגים לחלק את המערכה לשלושה שלבים עיקריים: המערכה על דרכי הגישה לסטלינגרד (יולי - אוגוסט 1942), המערכה בתוך העיר ובסביבתה הקרובה (ספטמבר - נובמבר 1942), ומתקפת הנגד הסובייטית שהביאה לכיתור כוחות הציר באזור סטלינגרד ולאחר מכן להשמדתם (נובמבר 1942 - ראשית פברואר 1943)

האבידות הכבדות, שספגו כוחות הציר במהלך המערכה באזור סטלינגרד, היטו את מאזן הכוחות האסטרטגי בחזית המזרחית לטובת ברית המועצות. הצבא הסובייטי, שגם הוא ספג אבדות כבדות מאוד במהלך הקרב, זכה בניצחון שהיה בעל משמעות מורלית ואסטרטגית רבה, ניצחון שסימן את תחילת נסיגת הצבא הגרמני מהשטחים שנכבשו בברית המועצות ואת ראשית התפנית במלחמה, וסייע להביא, בסופו של דבר, לתבוסתה המוחלטת של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה.

הניצחון הסובייטי במערכה באזור סטלינגרד, היה אולי נקודת המפנה המשמעותית ביותר במלחמת העולם השנייה, לפחות במסגרת המערכה נגד גרמניה הנאצית. היה זה הניצחון המכריע הראשון של הצבא הסובייטי במלחמה נגד גרמניה ובעלי בריתה. לאחר קרב סטלינגרד עברה היוזמה האסטרטגית לידי הצד הסובייטי, שהחזיק בה עד לתום המלחמה למעט תקופה קצרה באביב ובקיץ 1943, והצבא הגרמני החל בנסיגתו הארוכה מהשטחים אותם כבש בברית המועצות.

התבוסה בקרב סטלינגרד וכניעת שרידי הארמייה השישית היוו מהלומה קשה לנאצים ולמדינות הציר. מנגד הם תרמו להעלאת "רוח הלחימה" esprit de corps של הצבא הסובייטי, ושימשו מקור לעידוד ולתקווה עבור עמי ברית המועצות, וכל השותפים במערכה נגד גרמניה הנאצית כולל לוחמי המחתרות האנטי-נאציות ברחבי אירופה הכבושה. קרב סטלינגרד הוכיח בפעם הראשונה, שניתן להביס את גרמניה הנאצית. הצבא הגרמני לא הצליח להתאושש לחלוטין מהאבידות הכבדות בכוח אדם ובציוד צבאי שספג במהלך המערכה באזור סטלינגרד.

בנוסף להשמדת כמעט שתי ארמיות גרמניות, שנלכדו בכיס סטלינגרד, הצבא הסובייטי הביס לחלוטין ארבע ארמיות של בעלות בריתה של גרמניה הנאצית רומניה, איטליה והונגריה, שכללו כ-50 דיוויזיות, במהלך מתקפת החורף שלו, וגרם להן מאות אלפי נפגעים. כתוצאה מכך נאלצה ההנהגה הנאצית להסכים להוצאת מרבית הכוחות של אותן מדינות מהחזית הסובייטית, ובכך הקטינה באופן משמעותי את היקף הכוחות שעמדו לרשות הפיקוד הגרמני בחזית המזרחית.

הגורם העיקרי לתבוסה הגרמנית במערכה על סטלינגרד היה היגררות הפיקוד הגרמני למערכת התשה ושחיקה, בשטח בו לא ניתן היה להביא לידי ביטוי את יתרונות הצבא הגרמני בניהול לוחמת תנועה, ולנצל את עדיפותו בטנקים ובמטוסים. החלטה שנבעה בעיקרה משיקולים פוליטיים של היטלר. גורם שני היה הזילזול של הפיקוד הגרמני ביכולות של הצבא הסובייטי ובכושר ההתאוששות שלו. הפיקוד של הארמייה ה-62, לעומת זאת, השכיל לנצל בצורה אופטימלית את היתרונות שהיקנו לו התנאים הייחודיים של הלוחמה בתוך חורבות סטלינגרד לוחמה בשטח בנוי. ברמה האסטרטגית, הפיקוד הסובייטי העליון הוכיח את עדיפותו על הפיקוד הגרמני. עדיפות שבאה לידי ביטוי בתכנון ובביצוע של מתקפת הנגד באזור סטלינגרד, ולאחר מכן של מבצע סטורן הקטן ושל המבצעים ההתקפיים הסובייטיים באזור הדון העליון בחורף 1942/1943.

באופן פרדוקסלי, דווקא ההתקדמות המהירה של הכוחות הגרמניים בשלבים הראשונים של מתקפת הקיץ הגרמנית, והשטחים הנרחבים שנכבשו על ידם בדרום ברית המועצות בחודשים יולי-ספטמבר 1942, סייעו ליצירת התנאים לתבוסת כוחות הציר במערכה על סטלינגרד. הם אילצו את הפיקוד הגרמני שסבל ממחסור בעתודות למתוח את כוחותיו עד קצה גבול היכולת, כדי להחזיק בשטחים הכבושים החדשים, ולהסתמך יותר ויותר על צבאות המדינות הגרורות של גרמניה הנאצית, כדי להגן על האגפים החשופים של הכוחות הגרמניים. הסתמכות הפיקוד הגרמני על חיילות המשלוח של רומניה, איטליה והונגריה בחזית הסובייטית הוכחה כטעות גורלית, ותרמה תרומה מכריעה להצלחת המתקפות הסובייטיות באזור סטלינגרד והדון בחורף 1942/1943. גורם נוסף להצלחת מתקפת הנגד הסובייטית היה העדר עתודות ניידות חזקות באזורי העורף של קבוצת ארמיות B. שני הגורמים הללו מסבירים מדוע זכתה המתקפה הסובייטית בחזית הדרום להישגים מרשימים כל כך, בעוד שהמתקפה הסובייטית המקבילה על בליטת רז'ב בחזית המרכזית מבצע מארס נכשלה, ולא זכתה להישגים קרקעיים משמעותיים.

קשה לתת אומדן מדויק של אבידות הצדדים היריבים במערכה סביב סטלינגרד. הסיבה העיקרית לכך היא העדר תיחום מוסכם של הזמן והמרחב הגאוגרפי במסגרתם התנהלה המערכה. נקודת הסיום של המערכה 2 בפברואר 1943 ברורה, אך אין הסכמה לגבי נקודת הפתיחה שלה. ניתן להתחיל אותה ב-17 ביולי 1942, כאשר הארמייה השישית נתקלה לראשונה בכוחות חזית סטלינגרדממערב לעיקול נהר הדון, ב-23 באוגוסט, כאשר הכוח הראשון של הצבא הגרמני הצליח להגיע לוולגה מצפון לסטלינגרד, או ב-13 בספטמבר, כשהחלה המערכה בתוך העיר סטלינגרד. אותו דבר ניתן לומר לגבי תיחום המרחב הגאוגרפי במסגרתו התנהלה המערכה. אם נתייחס לשטח במסגרתו התנהלה מתקפת הנגד הסובייטית בנובמבר 1942, מדובר במרחב הגאוגרפי המשתרע בין נהר וולגה במזרח, נהר דון בצפון, נהר צ'יר במערב, ונהר אקסאי בדרום. אבל מבצע סטורן קטן, שנערך ממערב לנהר צ'יר, היה קשור באופן ישיר לקרב סטלינגרד, ולכן יש הצדקה לכלול גם את האזור במסגרתו התנהל מבצע זה במרחב הגאוגרפי של מערכת סטלינגרד.

על פי ההגדרה המרחיבה ביותר של תיחום הזמן והמרחב של המערכה, ניתן להעריך שבמהלך המערכה באזור סטלינגרד ספגו כוחות הציר כ-750 אלף נפגעים: הצבא הגרמני ספג כ-500 אלף הרוגים, פצועים, נעדרים ושבויים, מתוכם כ-130 אלף נפגעים במהלך המערכה בתוך העיר 13 בספטמבר-18 בנובמבר 1942. הארמיות הרומניות השלישית והרביעית ספגו כ-172 אלף אבידות‏, ואילו הארמייה האיטלקית השמינית ספגה כ-85 אלף אבידות. הארמייה ההונגרית השנייה ספגה אף היא אבידות כבדות כ-200 אלף נפגעים במהלך המתקפה הסובייטית באזור הדון העליון, שבאה בעקבות קרב סטלינגרד. אולם אין הצדקה לכלול את אבידותיה במסגרת אבידות כוחות הציר במערכה על סטלינגרד, משום שלמתקפה על הארמייה לא היה קשר ישיר לקרב סטלינגרד, והיא התנהלה באזור העיר וורונז', מאות ק"מ מאזור סטלינגרד.

קשה לתת הערכה מדויקת של האבידות שספג הצבא הסובייטי במהלך המערכה. הצבא האדום לא ניהל רישום מסודר של מספרי הנפגעים שלו במהלך המלחמה, כל שכן במהלך הנסיגה המבוהלת בחזית הדרום בקיץ 1942, כאשר יחידות שלמות נעלמו וגורלן לא נודע. לפי מחקר עדכני של גריגורי קריוושייב, שלוש החזיתות הסובייטיות, שהשתתפו במערכה באזור סטלינגרד, ספגו בסך הכל כ-478 אלף הרוגים, נעדרים ושבויים וכ-650 אלף פצועים בשישה וחצי חודשי לחימה. בארבעת החודשים הראשונים של המערכה, בהם נמצא הצבא הסובייטי במגננה, הוא ספג 324 אלף הרוגים ונעדרים מתוכם לפחות 100 אלף שבויים ו-320 אלף פצועים. בחודשיים וחצי הבאים של המערכה, מפתיחת מתקפת הנגד הסובייטית ועד השלמת חיסול הכוחות הגרמניים שנלכדו בכיס סטלינגרד, ספגו הכוחות הסובייטיים 155 אלף הרוגים ונעדרים וכ-331 אלף פצועים נוספים.‏

בשלב הראשון של המערכה יולי-אוגוסט 1942 ספג הצבא הסובייטי אבידות כבדות פי כמה מאבידות כוחות הציר. בתקופת בה התנהלה המערכה בעיקר בתוך העיר סטלינגרד ספטמבר-נובמבר התאזן יחס האבידות בין הצדדים היריבים, ואילו לאחר שהצבא האדום עבר למתקפה, נטה יחס האבידות לטובת הצד הסובייטי. [3]

מצגת קרב סטלינגרד , מערכה במלחמת העולם השנייה בין ברית המועצות למדינות הציר בראשות גרמניה הנאצית 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

קתרין מרידייל, המלחמה של איוואן, תרגום מאנגלית: שולי נוסבאום, תל אביב: עם עובד סדרת אפקים

David Glantz, To the Gates of Stalingrad: Soviet-German Combat Operations,The Stalingrad Trilogy, Volume 1, Modern War Studies with Jonathan M. House, University Press of Kansas

David Glantz, Armageddon in Stalingrad: The Stalingrad Trilogy, Volume 2,Modern War Studies, with Jonathan M. House, University Press of Kansas