‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 3

ביוגרפיה. 3

ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת.. 3

מור כבמאי. 4

כתביו ודעותיו הפוליטיות.. 6

הביקורת על עבודתו. 7

באולינג לקולומביין 9

ביקורות ותגובות.. 10

מועמדויות וזכיות בפרסים.. 11

זכיות.. 11

מועמדויות.. 11

פרנהייט 9/11. 12

ביקורות.. 13

ביבליוגרפיה. 14

מייקל מור באנגלית: Michael Moore; נולד ב23 באפריל 1954 הוא במאי קולנוע וסופר אמריקני בעל דעות נחרצות נגד הגלובליזציה והתאגידים הגדולים, בעד פיקוח על מכירת נשק חם, ונגד משטרו של נשיא ארצות הברית הקודם, ג'ורג' וו. בוש.

מור נולד בעיר פלינט במדינת מישיגן שבארצות הברית, וגדל בעיירה דייוויסון הסמוכה. בתקופת ילדותו הייתה העיר פלינט מרכז לתעשיית הרכב של ארצות הברית, ולמפעלי חברת ג'נרל מוטורס, שבהם עבדו אמו, אביו וסבו. דודו היה אחד ממייסדי איגוד עובדי תעשיית הרכב האמריקנים, והיה פעיל בשביתה המפורסמת בשנת 1936 שהביאה לאיחוד האיגודים השונים בתעשיית הרכב האמריקנית.

מור, שמוצאו אירי גדל כקתולי מאמין, ואף למד בסמינר בגיל 14. בשנת 1972 סיים את בית הספר התיכון, ובאותה שנה נבחר לוועד התלמידים העירוני לאחר מסע בחירות שנסב סביב הדרישה לפיטורי מנהל בית הספר שבו למד, וסגנו. ואכן, עד סיום כהונתו של מור התפטרו שני מחנכים אלו מעבודתם.[1]

מור היה פעיל בתנועת הצופים, ואף הגיע לדרגת "נשר" שהיא הדרגה הגבוהה אליה יכול צופה להגיע בארצות הברית, הישג בו הוא גאה ביותר עד היום. על מנת להגיע לדרגה זו, נדרשת השתתפות בפרויקט קהילתי. מור צילם סרט דוקומנטרי העוסק במפגעי בטיחות בקהילה.

מור החל את לימודיו באוניברסיטת פלינט במישיגן, אך לא סיים אותם. בגיל 22 החל לפרסם עיתון סטודנטים בשם "קול פלינט", אשר שינה לאחר מכן את שמו ל "קול מישיגן". ב1986 סגר את "קול מישיגן", והפך לעורך המגזין הליברלי "מאד'ר ג'ונס". יריביו של מור טוענים כי פוטר מהעיתון לאחר סדרת חיכוכים עם כתבים אחרים בעיתון, בין היתר בשל סירובו של מור לאפשר פרסום כתבה ביקורתית על משטר הסנדיניסטים בניקרגואה. בכספי הפיצויים שקיבל מהעיתון השתמש להסרטת סרטו "רוג'ר ואני".

מור נשוי לקת'לין גלין והוא אב לבת, נטלי, שנולדה בשנת 1981.

מור כבמאי

קולנוע

סרטו הראשון של מור כבמאי, "רוג'ר ואני", שיצא לאקרנים בשנת 1989, היה סרט תיעודי שעסק במתרחש בעיירה פלינט שבמישיגן, לאחר שחברת ג'נרל מוטורס סגרה את מפעליה בעיירה ופתחה אותם במקסיקו, שבה יכלה לשלם משכורות נמוכות בהרבה. הסרט סימן את מור כמבקר חריף של ראיית העולם הנאוליברלית ושל הגלובליזציה. "רוג'ר" הוא רוג'ר ב. סמית', מנכ"ל ונשיא ג'נרל מוטורס. הסרט היה ניסיון אמביציוזי עבור אדם כמור, שהיה חסר השכלה פורמלית בתחום הקולנוע וללא כל ניסיון מעשי. מור למד את העבודה המעשית מהצלם קווין ראפרטי, אשר באופן אירוני הסתבר כי הוא בן דוד מדרגה ראשונה של הנשיא ג'ורג' וו. בוש. השפעתו של ראפרטי, אשר היה בין יוצרי הסרט הדוקומנטרי "הקפה האטומי" בשנת 1982, ניכרת בשימוש הסאטירי שעושה מור בקטעי ארכיון שנלקחו מסרטי "סוג ב'" ישנים, פרסומות טלוויזיה ישנות, ויומני חדשות, שהיה לסימן היכר של עבודתו של מור. [2]

"חזיר קנדי" שהוקרן בשנת 1995 היה סרטו הבא של מור. הסרט היה סרט סטירי בכיכובם של אלן אלדה וג'ון קנדי ועסק בנשיא ארצות הברית אשר אינו מצליח למצוא אויב ראוי לאחר סיום המלחמה הקרה ונגרר בידי אנשי תעשיית הנשק ואילי ההון להכריז מלחמה על קנדה.

בשנת 1997 הוקרן "הגדול" The Big One, אשר היה תיעוד של מסע הפרסום של מור לספרו "הקטן את זה! איומים אקראיים מאמריקני לא חמוש" היכן שביקר את מדיניות הפיטורים ההמוניים בתאגידי הענק, שעמדה בניגוד לרווחי השיא שהרוויחו. בין היתר ביקר את חברת "נייקי על שהעבירה את מפעליה לאינדונזיה.

בשנת 2002 הוקרן לראשונה סרטו של מור "באולינג לקולומביין". סרט זה חקר את תרבות האלימות והנשק בארצות הברית, ואת מדיניות הממשל האמריקאי בנושא הנובעת מהתיקון השני לחוקת ארצות הברית. הסרט זכה בפרס בפסטיבל קאן ובפרס "סיזאר" הצרפתי עבור הסרט הזר הטוב ביותר. בארצות הברית זכה הסרט בשנת 2002 בפרס האוסקר כסרט התיעודי הטוב ביותר. הסרט זכה להצלחה ביקורתית וקופתית יוצאת דופן עבור סרט תיעודי, והיה בזמנו לסרט התיעודי הרווחי ביותר, שיא שנשבר רק על ידי סרטו הבא של מור "פרנהייט 9/11". המבקרים שיבחו את הסרט כמאיר נקודה המוזנחת בדרך כלל על ידי הזרם המרכזי בביקורת ובתרבות האמריקנית. מבקרי הסרט טענו כי הוא מציג את טיעוניו בצורה מטעה ובלתי מדויקת. הרקע לסרט היה הטבח בתיכון קולומבייןבשנת 1999 בו פתחו זוג תלמידי תיכון במסע רצח שהסתיים ברצח שנים עשר מחבריהם לספסל הלימודים, וברציחתו של מורה, כמו גם בפציעתם של רבים אחרים. מור השתמש באירוע כרקע לדיון מקיף בתרבות הנשק והאלימות האמריקנית, אשר הורחב מעבר לדיון במקרה קולומביין עצמו.

בשנת 2004 הציג מור את סרטו המצליח ביותר, כמו גם השנוי במחלוקת ביותר, "פרנהייט 9/11". הסרט בוחן את אמריקה שלאחר פיגועי 11 בספטמבר, ובמיוחד את תפקודו של הנשיא בוש, ואת הקשרים שבין משפחתו של בוש ומשפחתו של אוסאמה בין לאדן. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, והיה הסרט התיעוד הראשון שזכה בפרס זה מאז שנת 1956. כותרת הסרט נלקחה מספרו של סופר המדע הבדיוני ריי ברדבורי "פרנהייט 451", העוסק במשטר טוטליטרי בו נאסרה קריאת הספרים. פרנהייט 451 היא הטמפרטורה בה בוער נייר. הכותרת בכרזות הפרסומת שליוו את הקרנת הסרט טענה כי "פרנהייט 9/11" היא הטמפרטורה בה "בוערת החירות". הסרט הינו עד היום הסרט התיעודי שזכה להצלחה הקופתית הגדולה ביותר בכל הזמנים. הכנסות הסרט מגיעים ל200 מיליון דולר בכל העולם, כאשר בארצות הברית הכניס הסרט כ120 מיליון דולר.

ב22 ביוני 2007 יצא להקרנות מסחריות בארצות הברית הפרויקט החדש של מור, "Sicko". הסרט עוסק במערכת הבריאות בארצות הברית מנקודת הראות של אנשי מערכת הבריאות, חולים, ויצרני התרופות הגדולים. זאת תוך השוואה למערכות בריאות בבריטניה, צרפת וקובה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 Lawrence, Ken . The World According to Michael Moore: A Portrait in His Own Words. Andrews McMeel Publishing. p. 81.

 Kopel, Dave April 4,  "Bowling Truths". National Review Online. Retrieved December

 Hardy, David T.; Clarke, Jason. Michael Moore Is a Big Fat Stupid White Man. HarperCollins. p. 114. I