‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 3

ביוגרפיה. 3

ילדותו ונעוריו 3

קריירה וחייו הבוגרים.. 4

השפעה ומורשת. 13

פילמוגרפיה. 15

לה סטרדה. 16

עלילת הסרט. 17

לילות כביריה. 17

סקירה כללית. 18

לה דולצ'ה ויטה. 20

תקציר העלילה. 21

נושאים ומוטיב. 21

ההפקה. 22

הופעות מוקדמות של כוכבים.. 22

פרסים והכרה. 22

השפעה. 22

טריוויה. 23

שמונה וחצי. 24

ג'ולייטה של הרוחות. 26

עלילה. 27

זיכרונות סרט.. 27

ביבליוגרפיה. 30

פדריקו פליני באיטלקית: Federico Fellini;‏ 20 בינואר 1920 31 באוקטובר 1993 היה במאי קולנוע איטלקי, שנחשב אחד מיוצרי הקולנועהגדולים ביותר בכל הזמנים, והפך לאגדה באיטליה מולדתו.

פליני נולד ב20 בינואר 1920 להורים מן המעמד הבינוני, ברימיני, שהייתה באותה תקופה עיירה קטנה על הים האדריאטי. אביו, אורבנו פליני 18941956, בן למשפחת איכרים מגמבטולה, עבר לרומא ב1915 ועבד כאופה מתלמד במפעל הפסטה פנטנלה. אימו, אידה ברביאני 18961984, הגיעה ממשפחה קתולית בורגנית של סוחרים מרומא. למרות התנגדות תקיפה מצד משפחתה, היא ברחה כדי להתחתן עם אורבנו ב1917, וחיה עם משפחתו בגמבטולה. לאחר שנה הם נישאו בחתונה אזרחית עם טקס דתי בכנסיית סנטה מריה מג'ורה שברומא. הזוג התמקם ברימיני, ואורבנו התפרנס כאיש מכירות נודד וספק סיטונאי.

לפליני היו שני אחים: ריקארדו 19211991, במאי דוקומנטרי בRAI Televisions, ומריה מדלנה 19292002.

ב1924, פליני החל ללמוד בבית ספר יסודי של נזירות סאן וינצ'נזו ברימיני. לאחר מכן למד שנתיים בבית הספר הציבורי קרלו טוני. פליני היה תלמיד קשוב שבילה את זמנו הפנוי בציור, בימוי תיאטרון בובות וקריאת II corriere dei piccolo, מגזין ילדים פופולרי שהציג קריקטורות אמריקאיות טיפוסיות מאת וינזור מקיי, ג'ורג' מקמנוס ופדריק בור אופר לאמנים אלו הייתה בהמשך השפעה על סרטים שביים: "נמו הקטן" של מקיי השפיע על "עיר הנשים", ו"חוליגן שמח" היה השראה ויזואלית ל"גלסומניאה בלה סטראדה". ב1926, הוא גילה את עולמו של גראנד גוויגנול Grand Guigdol, הקרקס עם פיירינו הליצן, והסרטים. גם "Macicte all’Inferno" של גווידו בריגנון 1926, הסרט הראשון שראה, חיבר אותו לדנטה והשפיע על הקריירה הקולנועית שלו.

לאחר שנרשם לצ'זארה של גינאסיו ג'וליו בשנת 1929, התיידד עם לואיג'י 'טיטה' בנזי Luigi ‘Titta’ Benzi, לאחר מכן עורך דין בולט ברימיני ומודל לטיטה הצעיר ב"זיכרונות" 1973. באיטליה שלמוסוליני, הפכו פליני וריקרדו לחברי Avanguardista, קבוצת הנוער הפשיסטית שהייתה חובה לזכרים. הוא ביקר ברומא עם הוריו בפעם הראשונה בשנת 1933, אותה שנה של מסע הבכורה של SS REX, קו אוקייני טראנסאטלנטי שמוזכר ב"זיכרונות". יצור הים שנמצא על החוף בסוף "לה דולצ'ה ויטה" 1960 נוצר בהשראת דג ענק שנמצא נטוש בחופי רימיני בזמן סופה ב1934. למרות אירועי מפתח שפליני אימץ בילדותו ובהתבגרותו, בסרטים כגון "הבטלנים" 1953, "½8" 1963, ו"זיכרונות" 1973, הוא התעקש כי זיכרונות אוטוביוגרפיים כאלה היו המצאות: "זה לא זיכרון השולט בסרטי. לומר כי הסרטים שלי הם אוטוביוגרפיים הוא חיסול קליל מדי, סיווג חפוז. נראה לי כי המצאתי כמעט הכל: ילדותו, אופיו, נוסטלגיות, חלומות, זיכרונות, עבור התענוג של להיות מסוגל לספר להם"

בשנת 1937, פתח פליני את פבו, חנות דיוקנאות ברימיני עם הצייר דמוס בוניני. המאמר ההומוריסטי הראשון שלו הופיעה ב"גלויות לקוראים שלנו", פינה בעיתון Domenica del corriereשל רימיני. בהחלטה על קריירה ככותב בדיחות וקריקטוריסט, נסע פליני לפירנצה בשנת 1938 שם הוא פרסם את הקריקטורה הראשונה שלו ב 420 השבועי. לאחר שנכשל במבחן התרבות הצבאי שלו, הוא סיים את לימודיו בתיכון ביולי 1938 לאחר ההכפלה של הבחינה[1].

בספטמבר 1939, הוא נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת רומא כדי לשמח את הוריו אם כי הביוגרף הוליס אלפרט דיווח כי "אין כל תיעוד שאי פעם השתתף בכיתה שלו". לאחר שמוקם במשפחה פנסיונרית, הוא פגש עוד אחר מידידיו לכל החיים, הצייר רינלדו גלנג Rinaldo Geleng. עניים מרודים, הם איחדו כוחות, אך ללא הצלחה, כדי לצייר סקיצות של לקוחות של מסעדות ובתי קפה. פליני בסופו של דבר מצא עבודה ככתב טירון בעיתון היומי Il Piccolo and Il Popolo di Roma אך עזב אחרי תקופה קצרה, עקב שיעמום על ידי הקצאות חדשות בית המשפט המקומיות.

ארבעה חודשים לאחר פרסום המאמר הראשון שלו ב Marc'Aurelio מגזין ההומור רב ההשפעה הדו שבועי, הוא הצטרף למערכת, להצלחה עם טור קבוע בשם "האם אתה מקשיב למה שיש לי לומר?" כפי שתואר "הרגע הקובע בחייו של פליני" הוא נהנה מתעסוקה יציבה בין השנים 1939 ל1942, אינטראקציות עם סופרים, אנשי בדיחות ותסריטאים הובילו בסופו של דבר הזדמנויות בעסקי השעשועים והקולנוע. בין משתפי הפעולה שלו על לוח ה של המגזין היו הבמאי לעתיד אטורה סקולה Ettore Scola, תאורטיקן מרקסיסט והתסריטאי צ'זארה זבטיני Cesare Zavattini, וברנרדינו זאפוני Bernardino Zepponi, שעתיד לכתוב תסריטים בשביל פליני. עריכת ראיונות עבור CineMagazzino גם הוכיח את עצמה כאשר התבקש לראיין את אלדו פבריצי Aldo Febrizi, השחקן הפופולרי באיטליה, יחסי הקרבה המידיים הביאו לשיתוף פעולה מקצועי.

סרטים מוקדמים

ב1940 שלח אורבנו את אשתו ומשפחתו לרומא לחלוק דירה עם בנו, בעוד הוא נשאר לשמור על עסקיו ברימיני. פליני ורוג'רו מקארי Ruggero Maccari, שגם היה בצוות של מארק אאורליו, התחילו לכתוב מערכונים לרדיו ובדיחות לסרטים. עדיין לא בן 20 בזרתו של פבריצי, השיג פליני את הקרדיט הראשון שלו ככותב קודמיה ב"חלומו של פיראט" Il pirate sono io של מריו מאטולי Mario Mattoli. תוך כדי התקדמות מהירה בהשתתפות בסרטים, המעגל המקצועי שלו התרחב וכלל את הסופר ויטליאנו ברנקטי Vitaliano Brancati והתסריטאי פיירו טליני Piero Tellini. עם הכרזתו של מוסוליני על מלחמה נגד צרפת ואנגליה ב10 ביוני 1940, הוא גילה את "הגלגול" של קאפקה, גוגול, ג'ון סטיינבק וויליאם פוקנר ובנוסף סרטים צרפתיים של מרסל קרנה, רנה קלייר וז'וליאן דוביבייה. ב1941 הוא פרסם את Il mio amico pasqualino, ספר בעל 74 עמודים המתאר את ההרפתקאות האבסורדיות של pasqualino, אלטר אגו שלו.

בעוד כותב לרדיו ומנסה להתחמק מגיוס, פליני פוגש את אשתו לעתיד, ג'ולייטה מאסינה Giulietta Masina, בסטודיו במשרדי EIAR תאגיד שידורי רדיו איטלקי בסתיו 1942. מתוגמלת היטב כקולה של פאלינה בתוכנית הרדיו של פליני, קיקו ופאלינה, מאסינה נודעה בשידורי קומדיות מוזיקליות שעודדו קהל שהיה מדוכא מהמלחמה. בנובמבר 1942, פליני נשלח ללוב שהייתה תחת שליטתה של איטליה הפאשיסטית, כדי לעבוד בסרט I cavalieri de deserto אבירי המדבר, 1942, בבימויו של אוסוולדו ולנטי Osvaldo Valenti ופיירו טאלאמו Piero Tellini. פליני בירך על ההזדמנות שאפשרה לו "לארגן לעצמו עוד דחייה לצו הגיוס שלו". אחראי על שכתוב בתסריט, הוא גם ביים את הסצנות הראשונות של הסרט. כשטריפולי נפלה למצור תחת כוחות בריטיים, הוא ושותפיו לסרט נמלטו במטוס גרמני שטס לסיציליה. הרפתקאותיו באפריקה, שלאחר מכן פורסמו אצל מארק אאורליו כ"הטיסה הראשונה", סמנו את "הצמיחה של פליני חדש, לא עוד רק תסריטאי, עובד ורושם בשולחנו, אלא במאי בשטח".[2]

פליני הלא פוליטי סוף סוף שוחרר מהגיוס כאשר מתקפה אווירית של בעלות הברית על בולוניה הרסו את הרישומים הרפואיים שלו. פליני וג'ולייטה התחבאו בדירה של דודה שלה עד נפילתו של מוסוליני ב25 ביולי 1943. לאחר 9 חודשים הזוג התחתן ב30 באוקטובר 1943. כמה חודשים לאחר מכן, מאסינה נפלה במדרגות וסבלה מהפלה. היא ילדה בן, פיירפדריקו, ב22 במרץ 1944 אך הילד מת מדלקת במוח שלושה שבועות לאחר מכן. לטרגדיה היו השלכות רגשיות ואמנותיות מתמשכות.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Burke, Frank, and M. R. Waller  Federico Fellini: Contemporary Perspectives. Toronto: University of Toronto Press

Kezich, Tullio. Federico Fellini: His Life and Work. New York: Faber and Faber.

Miller, D. A.. 8½. Hampshire: Palgrave Macmillan