‏390.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 

עבדות ביוון וברומא. 

עבדות באפריקה. 

עבדות באמריקה. 

תרבות עבדים באמריקות. 

עבדות ביהדות. 

בהיסטוריה. 

עבדות באסלאם.. 

מצבם של העבדים.. 

הסרט זוכה האוסקר, 12 שנים של עבדות. 

עלילה. 

אחרית דבר. 

ביקורות. 

ביבליוגרפיה. 

עבדות הוא מונח המציין משטר עבודה המאופיין בבעלות ושליטה רבה של אדם על אדם אחר שנחשב לרכושו. בעבדות האדם המשועבד איננו חופשי ובן חורין לקבוע את התנהלותו וסדר היום שלו, ואדונו הוא שקובע בעבורו את כל או רוב סגנון חייו ודרכי התנהלותו.

מושא העבדות מכונה עבד. העבד יכול לקבל את מזונו וצרכיו האחרים מידי אדונו, ועליו לבצע כל עבודה שתידרש ממנו. פירותיה של עבודה זו יהיו לאדון. זאת בניגוד לעובד השכיר, הנהנה ממשכורת ואיננו תלוי באופן בלעדי במעסיקו לסיפוק מחייתו, מה גם שהשכיר עושה זאת מרצון בעוד שהעבדות נכפית.

העבד שונה מהצמית הפיאודלי. שעבוד הצמית לאדונו מתבטא בתשלום מס, והוא אחראי לאספקת צרכיו. לעבד, לעומת זאת, אין בעלות על גופו ועל תוצרי מלאכתו, ואף את צורכי הקיום המינימליים שלו אין הוא משיג בעבודתו, אלא כלחם חסד מבעליו.[1]

סעיף ד' של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם אוסר על קיום עבדות, שעבוד בני אדם, וסחר בעבדים. העבדות הוצאה מחוץ לחוק בכל מדינות העולם, אך בפועל מתקיימות גם כיום צורות של עבדות, שקורבנותיהן הן בעיקר ילדים ונשים, בכמה ממדינות העולם השלישי.

העבדים בהיסטוריה היו בדרך כלל ממוצא גזעי, אתני או דתי השונה מזה של משעבדיהם. תקופת עבדותם החלה בחטיפה או בנפילה בשבי במלחמה. סיבות לעבדותם של אנשים לבני עמם היו בדרך כלל הרשעה בפשע או חוסר יכולת לפרוע חוב. לעתים נאסף תינוק נטוש לבית משפחה שגידלה אותו כעבד. ילדיהם של עבדים נעשו לרוב לעבדים בעצמם.

12 שנים של עבדות באנגלית: 12 Years a Slave הוא סרט קולנוע אמריקאי/בריטיבבימויו של סטיב מקווין, משנת 2013. תסריט הסרט נכתב על ידי ג'ון רידלי, והוא מבוסס על אוטוביוגרפיה של סולומון נורת'אפ משנת 1853. בסרט משחקים צ'יווטל אגיופור, מיכאל פסבנדר, בנדיקט קמברבאץ', פול דנו, פול ג'יאמטי, לופיטה ניונגו, שרה פולסון, בראד פיט ואלפרה וודארד.

הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים בקולורדו ב30 באוגוסט 2013, שם זכה לביקורות מהללות. הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב18 באוקטובר באותה שנה והוא יצא בישראל ובבריטניה בינואר 2014. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר מתוך תשעה להם היה מועמד: פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשחקנית לופיטה ניונגו ופרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר עבור כותב הסרט ג'ון רידלי.‏ הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית סרט הדרמה הטוב ביותר בשני פרסי באפט"א ופרס גילדת שחקני המסך בקטגוריית שחקנית המשנה.

בשנת 1841 סולומון נורת'אפ צ'יווטל אגיופור הוא אדם חופשי אפרואמריקאי שגר עם אשתו ושני ילדיו בסארטוגה ספרינגס שבניו יורק, בתקופה בה העבדות נותרה עדיין במדינות דרום ארצות הברית. הוא מתפרנס מנגרות ומנגינה על כינור. יום אחד הוא מוזמן על ידי שני נוכלים סקוט מק'ניירי וטאראן קילאם להופיע בקרקס, אולם השניים מסממים אותו ולמחרת הוא מוצא את עצמו כבול בחדר סגור, לאחר שנמכר לעבדות.[1]

סולומון נשלח לניו אורלינס, שם הוא מאמץ בעל כורחו את השם "פלאט". בתחילה הוא מנסה לומר שאינו עבד אלא אדם חופשי שנחטף. אולם הוא מוכה קשות עד זוב דם ומקבל איום שאם ימשיך לדבר כך יומת, דבר הגורם לו לחשוש ולהסתיר את זהותו כאדם חופשי. ולבסוף הוא נקנה על ידי וויליאם פורד בנדיקט קמברבאץ'. סולומון מתחיל את חייו החדשים כעבד. הוא נחשב כרכוש של בעליו, נדרש לעבוד ברוב שעות היממה, בכפיה. היחס אליו, ואל העבדים שעמו, הוא כאל בהמות. במקרים בהם הוא אמור לעבור, עם אחרים ממקום למקום, הוא נכפת באזיקים. למרות המצב, הוא מצליח לשרוד, גם בזכות יחסו האדיב, יחסית, של פורד. אך הנגר הגזען ג'ון טיביטס פול דנו לא רואה זאת בעין יפה והוא מתחיל להציק לסולומון.

לבסוף, טיביטס מנסה להכות את סולומון לאחר שהאחרון כביכול לא עשה את עבודתו והתחצף אליו. בין השניים מתפתחת תיגרה, וטיביטס מנסה להרוג את סולומון על ידי תלייתו על עץ. למזלו של סולומון, מנהל העבודה במטע מפסיק את טיביטס בטרם יהרוג את סולומון, שכן מדובר ברכוש יקר של האדון, אולם סולומון נשאר תלוי על העץ כשרגליו נוגעות רק בקושי בבוץ והחבל סביב צווארו. העבדים האחרים לא מעזים לעזור לסולומון מפחד על חייהם אלא רק אחת מהם משקה אותו עד שפורד מציל אותו. פורד מוכר את סולומון לאדווין אפס מיכאל פסבנדר כדי להציל אותו מהרג על ידי טיביטס וכנופייתו. אפס הוא בעל מטעי כותנה המאמין שיש לו "זכות" על פי הברית החדשה, ממנה הוא מקריא להם בימי ראשון, להתעלל בעבדיו‏. לפני שסולומון הועבר לאפס הוא גילה לפורד את סודו, אך האחרון התעלם מבקשתו ליידע את הרשויות באמתלה שיש לו חוב לשלם.

משימתו של סולומון היא לעבוד בקטיפת כותנה. אפס מציב רף של קטיפת 200 פאונדשל כותנה ביום בעוד שאחת העובדות, פטסי לופיטה ניונגו, מצליחה לעקוף את כל הגברים. אשתו של אפס, מארי שרה פולסון, מקנאה בפטסי על היחס המועדף שבעלה נותן לה. מארי מורה לו להיפטר מפטסי, אך האחרון מסרב לבקשתה. בהמשך מתברר שאפס אונס את פטסי בלילות.

לאחר שהחלה מכת תולעים בשדה הכותנה, אפס שולח את עבדיו לבעלות זמנית של שופט מקומי המתייחס באופן מקל יותר מהראשון. במהלך עבודתו, סולומון מקבל בחזרה את כינורו מהשופט. כשהעבדים חוזרים לאפס, פטסי מתחננת לסולומון שיהרוג אותה עקב הסבל שהאדון גורם לה, אך הוא מסרב כיוון שזהו חטא. לאחר כמה ימים פטסי נעלמת לכמה שעות, אפס מאבד את שליטתו כאשר היא חוזרת והוא מורה לסולומון להכותה כי לא רצה לעשות זאת בעצמו. פטסי מסבירה שהיא בסך הכל הלכה לאדון שו שיביא לה סבון כיוון שמארי אוסרת להביא לה. סולומון מכה את פטסי אולם בתחילה הוא נמנע מלעשות זאת במלוא כוחו. אחר שאפס מאיים כי אם סלומון לא יכה בכל כוחו הוא יהרוג את כל העבדים שבטווח ראיתו, סלומון מפליא בה מספר מכות, אך חודל מכך במהרה. לבסוף אפס מתייאש ממנו, לוקח את השוט מידיו של סולומון ומתחיל להכות את פטסי. [2]

סולומון מבקש את עזרתו של ארמסבי, מנהל עבודה במטעים לשעבר שעובד כקוטף כותנה פשוט בעקבות התמכרותו לאלכוהול, על מנת לשלוח מכתב לידידיו בצפון כדי שיצילו אותו. ואולם ארמסבי בוגד בו ומגלה את סודו לאפס. סולומון מצליח לשכנע את אפס כי אמרסבי שיקר וכך ניצל.

מאוחר יותר סולומון עובד ביחד עם סמואל באס בראד פיט על בניית חווה עבור אפס. במהלך העבודה המשותפת סמואל מבקר את אפס על התנהגותו המשפילה והמזלזלת כלפיי עבדיו. בעקבות כך, סולומון חושף את סודו לסמואל, כאשר האחרון מעביר מידע לגביו לרשויות החוק. לבסוף, סולומון משתחרר וחוזר לחיק משפחתו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Zacharek, Stephanie  "12 Years a Slave Prizes Radiance Over Life". The Village Voice. Voice Media Group.
Malamud Smith, Peter . "We Can Be Heroes: 12 Years a Slave, Schindler's List, and the hero problem in American movies"

הווארד זין , היסטוריה עממית של ארצות הברית: מ-1492 ועד ימינו (תרגם מאנגלית: מתן קמינר; ערכו: ורד בן-ימי ואייל דותן), תל אביב: בבל