‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא  4

פוליטיקה וחברה: הדחף לשינוי 5

מאבקים ואסונות. 6

מלחמת האזרחים בלבנון 6

העולם הערבי ואירופה – מגע בין תרבויות. 7

לאחר העצמאות. 8

המשפחה בחברה. 9

היחיד וזהותו 9

ניסיונות חדשים.. 10

הרומן: מטרה וטכניקה. 12

העיר  12

הרומן בעולם הערבי היום.. 14

הקורא. 14

הטקסט. 14

סיפורי אלף לילה ולילה. 15

סיפור המסגרת. 18

הידועים שבסיפורים.. 19

סיפורים שמקורם יהודי 20

השפעות תרבותיות. 22

בספרות. 22

גרסאות קולנועיות וטלוויזיוניות. 22

מוזיקה. 24

נגיב מחפוז. 24

דרכו הספרותית. 26

אישיותו הציבורית. 28

כתביו הבולטים.. 28

ניתוח יצירה דוגמא - אחרי עשרים שנה / מחפוז נג'יב. 30

ביקורת הספרות הערבית. 33

אדוארד סעיד. 33

אוריינטליזם.. 34

התזה. 34

ביקורת. 37

מהותנות. 38

גרסת ביניים.. 39

יישומים בהיסטוריה וביקורת האמנות. 39

פעילות פוליטית. 40

ספריו שתורגמו לעברית. 42

מקורות. 43

החיבורים שכתבו ארבעת הכותבים: זידאן, אלמויילחי, ג'בראן ונעימה לא נחשבו על ידי מבקרי הספרות לרומנים של ממש, אלא למבשרי הרומן הערבי המודרני. מבקרים אלה הצביעו על הרומן "זינב" חיבורו של מוחמד חוסיין הייכל, כרומן "אמיתי" ראשון שנכתב בשפה הערבית. ויש שהכתירו את הרומן של מחמוד טאהר חקי "עד'ראא' דנשוואי" לרומן 'אמיתי' ראשון.

 מלחמת העולם הראשונה, צמיחתן של תנועות לאומיות במזרח התיכון, המרד הערבי וציפיותיהם של אנשי תנועות הלאומיות הערבית והציונית ערב המלחמה, ולאחר מכן התמוטטות הסדר העות'מאני באזור ומעורבותם החדשה והישירה של הבריטים והצרפתים באזור יצרו את הצורך ברגש של זהות לאומית וגאווה מקומית המבוססים על תחייה של עבר מפואר, דבר שבא לידי ביטוי ברומנים היסטוריים במדינות רבות באזור בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. כזה הוא למשל הרומן שפרסם פארס זהרור "לן תסקט אלמדינה" "لن تسقط المدينة" 'העיר לא תיפול', אשר מהווה רישום של פעולות מחאה והתנגדות לפלישה של הצרפתים לסוריה, וכן הרומן של הכותב העיראקי מחמוד אחמד אלסייד שהשתמש ברומן "ג'לאל ח'אלד" "جلال خالد" על מנת לתאר את אירועי המרד של 1920 בעיראק.

המגע של יוצרים עם אירופה היה לאחד ממקורות ההשראה של יוצרים ערבים בשלבים המוקדמים ביותר של ה'נהדה' النهضة מערבית: רנסאנס, תחייה. בעוד יוצרים ערבים המשיכו לחקור את אופייה של הזהות הלאומית שלהם וניסו לשכנע את הכוחות האירופאים בכנות רצונם בעצמאות הם ניסו דרך כתיבתם להבין את השפעת התרבות האירופאית על החברות הערביות[2].

לאחר מלחמת העולם השנייה עבר אזור המזרח התיכון שינויים כלכליים ופוליטיים. סיום המלחמה יצר ציפייה לשחרור מעול המדינות הקולוניאליסטיות, הקמתה שלהליגה הערבית על ידי משפטנים ערבים במצרים: זרייק, רבאת' וסאטע אלחצרי עודדו ציפיות אלה. ההכרזה על תוכנית החלוקה ב-1947, הטבח בדיר יאסין קודם לכן, ויציאתן וגירושן של משפחות פלסטיניות, השפיעו רבות על כותבי הרומנים. בשנות ה-50 וה-60 עברו מדינות המזרח התיכון שינויים מרחיקי לכת. מדינות כמוסודאן, תוניסיה, מרוקו, כווית ואלג'יריה קיבלו את עצמאותן, מדינות אחדות ידעו באותה תקופה מהפכות, רמה גבוהה של אלימות. כך, למשל, בעיראק נוצרו קונפליקטים בין קבוצות שונות בחברה החדשה ערבים-סונים מול כורדים-סונים, ומאבק בין הדרום הנוצרי פגאני לצפון הערבי מוסלמי בסודאן. בתקופה זו ניתן להצביע על התמקדות של כותבי רומנים בנושאים מרכזיים.

נגיב מחפוז סופר ואינטלקטואל מצרי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1988. מחפוז נולד בקהיר למשפחה מוסלמית אדוקה בת למעמד הבינוני, הבן השביעי והצעיר ביותר במשפחתו. מרבית ילדותו עברה בשכונת אל-גמאליה לא רחוק משוק ח'אן אל-חלילי, ומאוחר יותר עברה משפחתו לרובע אל-עבאסיה. שתי השכונות מופיעות תדיר בכתביו. כילד בן שבע, היה עד להתקוממות בשנת 1919 כנגד השלטון הבריטי, ולדיכויה ביד קשה על ידי הצבא, מאורעות שהעיד מאוחר יותר שזעזעו את ילדותו, ואף מתוארים בספריו.  

מחפוז למד לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת קהיר. במהלך לימודיו נחשף למדע ולרעיונות סוציאליסטים. לאחר מכן עבד כפקיד בשירות המדינה בתפקידים שונים במנגנוני התרבות והצנזורה התרבותית, עם פרישתו הגיע לדרגת יועץ במשרד התרבות. הוא התחתן בגיל ארבעים ושלוש ונולדו לו שתי בנות.

לאורך השנים כתב עשרות רומנים ומאות סיפורים קצרים שרבים מהם תורגמו לשפות רבות, ועובדו לקולנוע. בנוסף כתב עשרות תסריטים לסרטים וחמישה מחזות. הוא עבד במערכת העיתון "אל-אהראם" בו גם פרסם בהמשכים כמה מספריו. בשנת 1988 זכה בפרס נובל לספרות. 

סיפורי אלף לילה או לילות ערב הוא אוסף של סיפורי עם ערביים, שחלקם הפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות העולמית.

מקורם של הסיפורים בפרס, בהודו, בסין, בקהילות ישראל ראו בהמשך ובעמי ערב השונים, והם נאספו במשך כמה מאות שנים. ככל הנראה, האוסף הראשון של הסיפורים נכתב במאה השמינית או המאה התשיעית. אוסף הסיפורים תורגם לעברית על ידי יוסף יואל ריבלין, ויצא בשלושים ושניים כרכים בהוצאת קריית ספר.

מקורם של הסיפורים בארצות רבות. ניתן לזהות בהם סיפורים שמקורם בהודו בעיקר משלי חיות שמקורים באגדות בסנסקריט, בספרות הפרסית, במצרים ובחצי האי ערב, ואף ממקורות עממיים יהודיים‏‏‏.[1]

חלק מסיפורים אלה קדומים למועד בו קובצו לאוסף אחד.

ניתן לזהות חלק מהסיפורים שמקורם בבגדאד בתקופת בית עבאס, ואילו באחרים ניתן לראות סממנים של תרבות ערבית קדם - אסלאמית ואף מוטיבים קדומים יותר שמקורם בתרבויות מסופוטמיה הקדומות תרבויות בבל, אשור ואף שומר.

אדוארד סעיד חוקר ומבקר ספרות פלסטיני, פרופסור לאנגלית ולספרות השוואתית באוניברסיטת קולומביה ופעיל בתנועה הלאומית הפלסטינית. סעיד, הנחשב לאחד מאבות הפוסטקולוניאליזם, יצר את המושג "אוריינטליזם" בהקשרו המודרני, באמצעותו ביקר את גישת המערב כלפי המזרח, ובמיוחד כלפי מדינות ערב, וטען כי מקורה בשאיפות האימפריאליסטיות של ארצות המערבובגישה אתנוצנטרית ואף גזענית. סעיד נודע גם כאחד האידאולוגים הבולטים של הפלסטינים בשנות ה-70 וה-80 וכמבקר חריף של מדינת ישראל. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 אדוארד סעיד "ייצוגים של האינטלקטואל", רסלינג 

שירי לב-ארי, ספרות ערבית, יש דבר כזה, מעריב 

שלמה אבס, לילות ערב: מבחר מאלף לילה ולילה, כרך ב', היו לילות, הארץ 

עמנואל סיון, התנגשות בתוך האסלאם, תל אביב, עם עובד

 Abdel-Malek, Kamal, "Popular Arabic Religious Narratives", in Muhammad in History, Thought, and Culture: An Encyclopedia of the Prophet of God (2 vols.), Edited by C. Fitzpatrick and A. Walker, Santa Barbara, ABC-CLIO, 2014

Allen, Roger . The Arabic Literary Heritage: the Development of its Genres and Criticism. Cambridge University Press