‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 7

ספינות סער. 9

השפעת האמברגו הצרפתי על אספקת ספינות הסער. 10

החלטה להמשיך בבנייה. 12

תכנון המבצע ואישורו 13

רישום במרשם האוניות. 18

בנייה והכנות. 18

מידור וביטחון המידע. 19

מפלט אלטרנטיבי 22

הכנות לתדלוק בים.. 23

הכנות ליציאה בשרבורג 25

סיפור כיסוי להפלגה. 27

נתיב ההפלגה. 28

עיתוי 29

שיקולי הנתיב ומזג האוויר. 30

המילוט. 33

חמש הספינות וצוותיהן 33

מהלך ההפלגה. 35

תדלוק ראשון 35

חשיפה מוקדמת מהצפוי 36

תדלוק שני 37

פעילות חיל הים המצרי 37

מזרח הים התיכון 38

הספינות בחיפה. 39

תגובות למבצע המילוט. 40

תגובות בצרפת. 40

שרבורג 42

בנורבגיה. 42

תגובות בישראל. 43

סיכום מבצע המילוט. 45

תקלות טכניות. 45

תפקוד הצוותים.. 46

סיכום.. 48

שירות נוסף. 48

ביבליוגרפיה. 50

ספינות שרבורג הוא כינוין של חמש ספינות סער מסדרת סער 3שנבנו עבור חיל הים הישראלי בצרפת בפרויקט שלכת, בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20. סמוך להשלמתן הטילה ממשלת צרפתאמברגו על מכירת נשק לישראל, ועל אף שמלוא תמורתן שולמה עוכבו הספינות בצרפת. למרות האיסור הצליחה ישראל למלט את הספינות בדצמבר 1969 ולהביאן לחיפה. הספינות צלחו את הדרך משרבורג עד חיפה במסע בן למעלה מ-3,000 מיל ימי יותר מ-5,500 קילומטר בים סוער, כשהן מתודלקות בדרכן בלב ים על ידיאוניות סוחר ישראליות[1].

מ־1955 החלו יחסי ישראל-צרפת להתהדק, בשל האינטרסים המשותפים של שתי המדינות, וברית זו הלכה והתהדקה בשנים שלאחר מכן. ואולם עם עליית נשיא צרפת שארל דה גול לשלטון ב־1958 והקמת הרפובליקה החמישית, החלה התקררות איטית ביחסים. בשנים 1959–1962 שמרה צרפת על מחויבותה הרשמית והצבאית כלפי ישראל, אך דה גול הפסיק את דפוס היחסים האינטימי והבלתי אמצעי ששרר בין שתי המדינות והחליפו בטקסיות ובממלכתיות. במסגרת ההתנהלות הממלכתית הוזמן בשנת 1960 ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, לביקור רשמי ראשון של מדינאי ישראלי בצרפת.‏

בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 חתר דה גול להחזיר את צרפת למעמדה כמעצמה, מעמד שנשחק במלחמת העולם השנייה, במלחמת הודו-סין ובמלחמת אלג'יריה. כדי להיות מעצמה בעלת מעמד עצמאי ניתק דה גול את צרפת מברית נאט"ו, ובסיסי הצבא האמריקאי הועברו מצרפת לארצות אחרות. כדי לקבל את תמיכתן של מדינות העולם השלישי הקים את ברית המדינות דוברות הצרפתית, והתקרב אל מדינות ערב. במרץ 1962 חתם דה גול על הסכמי אוויאן אשר הורו על נסיגת הצבא הצרפתי והענקת עצמאות לאלג'יריה. בכך הוסר המכשול העיקרי שמנע מצרפת לפתח קשרים כלכליים ודיפלומטיים עם העולם הערבי. מדיניות התמיכה המלאה בישראל השתנתה, ויחסי צרפת עם ישראל ומדינות ערב נעשו לפי הגדרת דה גול ל"מדיניות של קווים מקבילים", שמשמעותה הייתה המשך היחסים הטובים עם ישראל ללא התערבות מדינות ערב, ובמקביל פיתוח קשרים בעולם הערבי ללא התערבות של מדינת ישראל. ישראל מצידה ראתה ביחסים הטובים עם צרפת נכס אסטרטגי, והתעלמה מדיווחי עיתונאים ומבקרים ישראליים בפאריס, שהבחינו בשחיקה במעמדה של ישראל בצרפת.

מדיניות הקווים המקבילים הגיעה לפרשת דרכים כאשר נשיא מצרים, גמאל עבדול נאצר, החל את מהלכי ההכנות למלחמה במאי1967. לאחר ביקור של שר החוץ הישראלי אבא אבן בפריז, בו הודה לנשיא על עזרת צרפת, הורה דה גול ב־3 ביוני 1967 עלאמברגו על אמצעי לחימה לצדדים האויבים במזרח התיכון. המהלך היה אנטי-ישראלי מובהק, מכיוון שבעוד שהערבים רכשו את כל כלי נשקם מברית המועצות וגרורותיה, רק ישראל רכשה נשק בצרפת. ישראל וצרפת, כל אחת מטעמיה, הסתירו את קיום האמברגו. רק לאחר מלחמת ששת הימים התבררה עובדת קיומו של האמברגו הצרפתי, והועלה לו צידוק בדיעבד כאילו הושת על ישראל מאחר שהיא שפתחה באש ראשונה.

הכרזת האמברגו הצרפתי על ישראל פגעה בעיקר בעסקת המיראז'ים, בה התכוונה ישראל לרכוש 50 מטוסי מיראז' 5, שהוא דגם מתקדם יותר ממטוס המיראז' 3שהופעל אז בידי ישראל. דה גול היה משוכנע בכוחה העדיף של ישראל וראה בהזמנת המטוסים כוונה תוקפנית. לדבריו, "ואם אתן להם 50 מיראז'ים הם יכבשו גם את דמשק וקהיר." בשנת 1972 הסכימה ישראל לביטול העסקה וקבלת הכסף חזרה. אך למעשה נקנו בו חלקי המטוסים שהורכבו בארץ ונוצר מטוס הנשר, שהיה מבוסס על תוכניות המטוס הצרפתי.‏

למרות ההכרזה על הקפאת מכירת נשק לישראל, ציוד צבאי רב נקנה באותה עת בצרפת ולא נכלל באמברגו. גם ספינות הסער שהחלו להיבנות במספנות שרבורג עבור ישראל לא נכללו בו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

מיכאל (מייק) אלדר, שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי, תל אביב: ספריית מעריב

מיכאל (מייק) אלדר, שייטת 11 - הקרב על הצל"ש, תל אביב: ספריית מעריב

Abraham Rabinovich. "Israel Military Intelligence: The Boats of Cherbourg". Jewish Virtual Library