‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא.. 

היסטוריה של קובה. 

השלטון הספרדי. 

המאבק לעצמאות.. 

קרלוס מנואל דה סספדס.

קובה העצמאית.. 

פוליטיקה ומשטר. 

הרשות המחוקקת.. 

הרשות המבצעת.. 

הרשות השופטת.. 

שלטון מקומי. 

מחוזות קובה. 

כלכלה. 

הרפורמות תחת ראול קסטרו. 

גאוגרפיה. 

אקלים.. 

החי והצומח. 

אוצרות טבע. 

דמוגרפיה. 

עשר הערים הגדולות בקובה. 

הרכב אתני. 

דת.. 

יהדות קובה. 

תרבות.. 

מוזיקה. 

ספרות.. 

קולנוע. 

אמנות פלסטית.

ספורט.

חינוך. 

ביבליוגרפיה. 

פידל קסטרו מת בסוף שנת 2016. הרפובליקה של קובה היא מדינת אי בצפון האיים הקריביים, ביןהים הקריבי, מפרץ מקסיקו והאוקיינוס האטלנטי. מצפון לקובה נמצאים ארצות הברית ואיי בהאמה, ממערב מקסיקו, מדרום איי קיימן וג'מייקה ומדרוםמזרח האיטי.

קובה היא המדינה המאוכלסת ביותר באיים הקריביים. תרבותה ומנהגיה הושפעו מהתרבות האינדיאנית המקומית, מהאימפריה הספרדית ששלטה בה במשך קרוב ל400 שנה ומהעבדיםהאפריקאים שהובאו אליה[1].

מאז המהפכה הקובנית ב1959, מתקיים בקובה משטר חדמפלגתי קומוניסטי, שפיתח בה תשתיות ציבוריות ומערכות רווחה, חינוך ובריאות מסובסדות, אך גם הטיל מגבלות על זכויות האזרח בה. בינה לבין ארצות הברית שוררת מאז מתיחות שהגיעה לשיאה במספר תקריות בשנות השישים. ארצות הברית אף הטילה על קובה אמברגו שהשפיע על כלכלת המדינה, והפך אותה לתלויה בבעלת בריתה,ברית המועצות. לאחר התפרקות הגוש המזרחי פקד אותה משבר כלכלי חריף, שאילץ אותה לפתוח מעט את שעריה.

המשטר הקובני נוקט במדיניות סוציאליסטית בניהול כלכלת המדינה, המולאמת ברובה. מרבית מפעלי הייצור שייכים למשטר ומנוהלים על ידיו, ומרבית כוח העבודה הקובני מועסק על ידי המדינה. בשנים האחרונות התעוררה מגמה של גידול במספר העסקים הפרטיים. בשנת 1981 91.8 אחוזים קיבלו את משכורתם מהמדינה, ובשנת 2000 77.5 אחוזים מכוח העבודה הועסק על ידי המדינה. השקעה חיצונית בכלכלה הקובנית מוגבלת ודורשת אישור של הממשל. המשטר הוא הקובע את מחיריהם והמנות שיקבלו האזרחים למרבית המוצרים.

מאז המהפכה הקובנית ב1959, אזרחי קובה אינם משלמים מסים. אולם משנת 1996 המשטר החל להטיל מסים על קובנים המרוויחים בשוק הפרטי‏‏‏[1].

התפרקות ברית המועצות וסיום השלטון במזרח אירופה בראשית שנות ה90 הוביל להפסקת הסובסידיותהזרות לכלכלת קובה. לפני התפוררות המשטר הסובייטי, קובה נהנתה מסיוע כלכלי סובייטי, מנפט במחירים מוזלים ומיכולת לייצא סוכר במחיר גבוה בהרבה ממחירי השוק. הפסקת סיוע זה הובילה במהרה לשפל כלכלי עמוק. ב1992 הידק הממשל האמריקני את אמברגו הסחר על קובה, והוריד עוד יותר את רמת החיים בקובה עד למצב של משבר. [2]

בדומה למדינות קומוניסטיות ופוסטקומוניסטיות אחרות לאחר קריסת ברית המועצות, קובה החלה לנקוט בצעדים מוגבלים לכיוון כלכלת שוק חופשי, כדי להקל על המחסור החמור במזון ומוצרים אחרים. צעדים אלו כללו הרשאה להעסקת עובדים פרטיים בחלק מהמפעלים, לשימוש בדולר האמריקני בעסקאות ועידוד התיירות. כך, בעשור האחרון הצליחה קובה לשלש את חלקה בתיירות בקריביים, תוך השקעות רבות בתשתית לתיירות. 1.9 מיליון תיירים ביקרו בקובה ב2003, מרביתם מקנדה ומדינות האיחוד האירופי, ויצרו הכנסות של 2.1 מיליארד דולרים.‏ [3]הגידול המהיר של מגזר התיירות שיפר מאוד את מצבה הכלכלי של קובה.

בעבר הייתה קובה המפיקה והמייצאת העיקרית של סוכר. לאחר מספר הוריקנים ובצורות, שהרסו רבים משטחי הגידול של קני הסוכר, תפוקת הסוכר נפלה. בנוסף, היעדר ההשקעה בתשתיות הוביל לסגירתן של מטחנות רבות. בעוד שבעבר ייצאה קובה 35 אחוזים מכלל הסוכר בעולם, כיום היא מייצאת רק 6.3 אחוזים‏‏.‏[4]

סיוע כלכלי מוונצואלה שיפר אף הוא את מצבה הכלכלי של קובה. מאז שנת 1999, עקב בחירתו של הוגו צ'אווס הסוציאליסט לנשיא ונצואלה, החלה ונצואלה לסייע לקובה באמצעים שונים, העיקרי שבהם הוא העברת 80,000 חביות נפט ביום בתמורה לשירותים מקצועיים ותוצרת חקלאית מקובה. לאור השיפור המסוים במצב הכללי, הידק המשטר הקובני שוב את שליטתו בכלכלה, וביטל רבים מההיתרים שהעניק לתעשיות הפרטיות בשנות ה90 המוקדמות. ב2004 תמכה קובה באופן רשמי בשימוש באירו כמטבע הבינלאומי, ובוטל ההיתר מ1993 לשימוש בדולר האמריקני במדינה. ההגבלות הגוברות של הממשל האמריקני על ביקור בקובה וסכום הדולרים שניתן להכניס למדינה, חיזקו את שליטת המשטר הקובני בשימוש בדולרים במדינה. בעשור האחרון קיבלו קובנים בין 600 מיליון למיליארד דולר, מרביתם מבני משפחותיהם בארצות הברית‏‏.‏[5]

ב2001 הראו מחקרים כי רמת החיים הממוצעת בקובה נמוכה משהייתה לפני התפוררות המשטר הסובייטי. המשכורות שמעניקה המדינה אינן מספקות את צורכיהם של רבים, ובמערכת תקצוב המנות חסרים מוצרים רבים. ככל שכמות ומבחר המוצרים שניתן לרכוש במערכת התקצוב פחתה, כך פנו יותר קובנים לשוק השחור כדי לרכוש מוצרי מזון בסיסיים, לבוש, מוצרים לבית ותרופות. בנוסף, בקובה עדיין נפוצה שחיתות בתעשיות הממשלתיות, וכך גם גניבת תוצרים של המדינה ומכירתם בשוק השחור.

ב2005 ייצאה קובה מוצרים בשווי 2.4 מיליארד דולרים אמריקניים, והיא נמצאת במקום ה114 מתוך 226 המדינות או השטחים הנסקרים. קובה ייבאה מוצרים בשווי 6.9 מיליארד דולרים, והיא נמצאת במקום ה871. שותפת הייצוא העיקריות של קובה הן הולנד, קנדה וסין, שותפות הייבוא המשמעותיות הן ונצואלה,ספרד וארצות הברית‏‏‏9. המוצרים העיקריים שמייצאת קובה הם: סוכר, ניקל 25% מסך היצוא שלה‏‏‏, טבק, דגים, מוצרים רפואיים, פירות הדר וקפה‏‏.‏ קובה מייבאת מזון, נפט, ביגוד ומכונות. החוב החיצוני של קובה מסתכם כיום ב13 מיליארד דולר‏‏‏, המהווים כ38 אחוזים מהתוצר הלאומי שלה‏‏‏. בשנת 2006נמצאו מצבורים גדולים של נפט וגז טבעי במים הטריטוריאליים של קובה בצפון המדינה‏‏.‏

לאחר שראול החליף את אחיו בשלטון קובה ב24 בפברואר 2008, הוא פתח בסדרה של רפורמות, בהן: חוק דיור חדש שיאפשר לאזרחים ששוכרים דירות מהמדינה לקבל בעלות עליהן; ביטול איסור על שימוש בטלפונים סלולריים, שהיו מותרים עד אז רק לתיירים ולעובדי מדינה; ביטול איסור לינה לתושבים מקומיים בבתי מלון לתיירים; היתר לקנות מחשב אישי ועוד .

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

קובה, תקציר ונתונים סטטיסטיים ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA  

פועה בר, ‏קובה – לא רק סלסה וצ'ה צ'ה צ'ה, "טבע הדברים"  

אנדריאה סאקס, בקצב שלה: קובה פותחת את שעריה 

 Gleijeses, Piero . Visions of Freedom: Havana, Washington, Pretoria, and the Struggle for Southern Africa. Chapel Hill, NC: University of North Carolina Press.

Westad, Odd Arne . Restless Empire: China and the World. London: The Bodley Head